בתשובה לאריק, 23/10/22 14:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בנושא היהודי־ערבי נראה שלפיד בכיוון נכון יותר. גנץ מראה קולות סבירים, אבל מחושק על ידי חברים אחרים ממפלגתו. הליכוד היא כרגע מפלגת אף שעל שלא מוכנה אפילו לוותר ויתורים סמליים לפלסטינים כדי לעזור להרגיע את השטח ומחושקת הרבה יותר חזק על ידי המתנחלים: הוויתור שלהם על „תוכנית המאה״ של טראמפ היה דוגמה טובה לכך. אז בהחלט יש הבדל בין המפלגות השונות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתמונה של הסכסוך היהודי-פלשתינאי במפלגות הליבה ראוייה לתאור מפורט יותר והיא הרבה יותר מעניינת ממה שנהוג לחשוב. א. המפלגה המעניינת ביותר היא המחנה הממלכתי. זו מפלגה שהיא הרכב של כחול לבן, חוסן לישראל ותקווה חדשה. הקשת שם מתחילה בפליטי מפא"י כמו גנץ ואייזנקוט, דרך אנשי ימין כמו גדעון סער, מתנחלים כמו אלקינד ואנשי א"י השלמה כמו בני בגין. כדי לישר קו בנושא הליבה של הפוליטיקה הישראלית המפלגה סיכמה על התכנית לצימצום הסכסוך מיסודו של מיכה גודמן בספר מלכוד 67. תכנית 8 הנקודות לצמצום הסכסוך ב. זוהי תכנית מבית הימין המסמנת פרידה מחזון א"י השלמה של הימין המשיחי. ההנחה היא שהסכסוך בלתי פתיר בגלל עמדות המוצא של שני הצדדים ולכן הולכים על סוג מסויים של ניהול הסכסוך תוך צמצום נקודות החיכוך. הרעיון הוא שאם וכאשר יכשרו התנאים להסדר, הסכסוך יהיה על אש קטנה יותר מאשר המצב היום. ג. אם שמת לב אנשי הימין המשיחי ומדקלמי דף המסרים הניתאי מתקיפים את "גנץ" (קוד למחנה כולו) בחמת זעם ומכנים אותו בתואר הנורא "סמולני". וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה? הרי מדובר בתכנית די ימנית. היא מסמנת את הפרידה מא"י השלמה, הכרה בעם הפלשתינאי והגרוע מכל הכרה בצורך בויתורים במתווה של צמצום הסכסוך (הרחבת שטחי האוטונומיה) וללא הסדר מלא. אני מניח שבימין הדתי רואים בה ביטוי של אובדן אמונה מפני שמדובר בתכנית רציונלית ולא בחזון דתי (של גאולה פלאית הן מן העמלק הפלשתינאי והן מחמורו של המשיח הסמולני). ד. הנקודה המעניינת היא שהמפלגה עצמה לא "מנפנפת" ב"תכנית אלון" החדשה שלה. אני מניח שהיות והאלקטורט של המפלגה די מסומן, לא רוצים לאבד ממנו עוד קולות שהתכנית שמאלנית או ימנית מדי עבורם. ה. עצם קיום התכנית ואימוצה ע"י גנץ, מאלץ את המפלגות האחרות למצב עצמן מולה. לפיד בנאומו באו"ם חזר לפתע לנוסחה "שתי מדינות לשני עמים" ובכך מיצב עצמו משמאל לגנץ בכך שפסל את אקסיומת היסוד שלה (הבלתי פתירות) והביע אמון בהסדר מלא על בסיס חלוקה. ו. גם נתניהו, כמדינאי בינלאומי בכיר, חש צורך להציג תכנית משלו. הוא עשה זאת באנגלית בתכנית של ביל מאהר (שמאזיניה הם מיינסטרים דמוקרטי). ה"קוסם" שלף חזון עקיף. במקום להגיע להסדר עם הפלשתינאים כדי לאפשר הסדר עם העולם הערבי כולו, נלך בדרך העוקפת. נגיע להסכמים עם העולם הערבי המקיף (הסכמי אברהם) וכך נבודד את הפחשתינאים והם יתייאשו ויחתמו על הסדר בעצמם. ניתאי מצליח כך גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה. הוא מתווה דרך להסדר עם הפלשתינאים שאינה דורשת שום תשלום (ויתור) לפלשתינאים. והוא גם מתיחס לתכנית גודמן ע"י פסילת האקסיומה שלה מן הצד השני. ז. התכנית של נתניהו היא כהרגלו מין מקסם שווא במרחב וירטואלי, אבל בכל זאת עדיף לו לומר אותה באנגלית ולא בעברית מפני שגם היא צורה של הכרה בפלשתינאים ופרידה מא"י השלמה. וזה דוקא אינו בבחינת חידוש (ע"ע נאום בר אילן). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |