בתשובה לדב אנשלוביץ, 20/10/22 22:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. נתחיל מהסוף לגבי מה שקראתי ה"סיטואציה" עם כדורי. זה מה שידידיה הסביר. ביבי היה צריך את ש"ס בממשלתו. ש"ס לא היתה מפלגה "ביטחונית" במיוחד וביבי ניסה למכור את התפיסה הבטחונית של מפלגתו לרבני התנועה. כפי שכבר אמרתי, בעיקרון אני מקבל הסבר זה. ניסיתי למצוא מה היה ההקשר הפוליטי הספציפי שגרם לצורך לגייס את ש"ס, אבל לא הצלחתי. מה שמוזר הוא שזה היה באוקטובר 97. בתחילת אותה שנה דוקא היתה פרשת בראון חברון שם ניסו לשחד את ש"ס דוקא לתמוך בנסיגה מחברון, כך שכל הסיטואציה נעשית יותר ויותר מוזרה. ב. "הלקח מאירועי רדיפת היהודים בגולה הוא לא לסמוך על האחרים שיגנו עלינו אלא לקחת את ביטחוננו על עצמנו" נכון. רק שעל כך אין ויכוח בין ימין לשמאל. אתה טוען לאיזה קשר לוגי בין הרדיפות בגולה לבין זה שאסור לוותר לאוייב ולחפש שותפים וערבויות. ה"שקר" הוא כפול ראשית אין קשר. ושנית אין כלל כזה. גם בגולה וגם כאן, מותר ליהודים לחפש כוחות זרים וערבויות בינלאומיות שיגנו עליהם. ההבדל הוא שבגולה האחריות הסופית להגנה לא היתה בידיהם ואילו בישראל היא בידם. כפי שאמרת מדובר בעמדות ולא בעובדות וכללים. שתי העמדות לגיטימיות ומהות הבחירה הדמוקרטית היא לבחור איזו טובה ונכונה יותר. מותר לך לומר שהעמדה שלך נכונה. אתה לא צריך לומא שיהודי לא יכול לבחור בעמדה אחרת. מבחינתי החשיבות של הדיון הזה הוא שלמדתי על הסבר ימני לדברים שלא הבנתי קודם. אני חושב שההסבר הזה מערער על תזת ה'גאון המרושע" שמלכתחילה נראתה לי מפוקפקת. מתברר שיש דבר אחד שבו אני מסכים עם יאיר נתניהו. אביו הוא אדם חלש ששקוע ראשו ורובו במאבק על הכוח הפוליטי ונקלע פעם אחר פעם למקומות שמוטב שלא היה שם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק ש״ס, הרב כדורי נחשב אז לבעל כוח פוליטי עצמאי. נתניהו חשש מתמיכה שלו באהוד ברק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'עצמאי'. יותר נכון שלטו בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזכיר לי את ימי ילדותי כשומע שיעוריו של הרב עובדיה, אז הרב הראשי לשעבר. הוא אכן היה איש ההלכה והשו''ע וידוע מפיו 'אנו אין לנו עסק בנסתרות' וכן 'מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב''ה אלא ארבע אמות של הלכה בלבד'. אבל אב''ח בעבודת הדוקטורט שלו סתר את דמותו של כמתנגד לקבלה ובפרט לקבלה המעשית. כדי לא לפגוע בחסידי הרבבודיה ללא צורך, אפשר להסתפק באמירה של אב''ח שהוא בעיקר השתמש בהנגדת ההלכה לקבלה ככלי במאבקו לביסוס מעמדו האישי כאישיות התורנית המובילה בעולם הספרדי. אב''ח גם כתב שכאשר אריה דרעי הסביר לו את מעמדו של המקובל כדורי בציבור הספרדי, הרבבודיה הסכים מיד לקבלו למפלגת ש''ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות ורוה"מ הבא של מדינת ישראל מסתמן כראש ממשלה אניגמטי ומסוכסך בתוך עצמו במיוחד, אני מתעניין במיוחד בהיסטוריה המדינית שלו. התעניינתי במיוחד בשאלה איך התיאור שלך של הניסיון למשוך את המקובל כדורי ימינה משתלב עם הנסיבות הפוליטיות של אותו זמן. פרישת הרקע הפוליטי המלא, חוששני שיעמיד את סבלנות הקוראים במבחן. לכן אסתפק בממצאים הסופיים ולא חד משמעיים שלי. מתברר שהנסיבות יוצרות בידול בין ההסבר שלך (נ' מנסה למשוך את כדורי/ש"ס ימינה ומציג לו את עיקרי העמדות של הליכוד) לבין התזה של אב"ח (נ' אומר שהשמאל נותן לערבים רובים מפני שהוא שכח שהיהודים נרדפים). כדורי תמך בנ' כבר בבחירות שקדמו ללחישה. באותה תקופה הוא נחשב כתומך ש"ס וזו אכן ישבה בממשלה. מצד שני בממשלה הבאה (1999) כבר ישבה ש"ס עם אהוד ברק. לכן ההסבר שלך יתכן, אבל הוא לא ממש משתלב עם העיתוי. הקונטקסט של הלחישה היה המהומות בגלל מנהרת הכותל, הסכם חברון, פרשת בר-און-חברון ומתקפת פיגועים המגיע עם כל הסכם עם הפלשתינאים. לנ' היה עניין לשמור על ש"ס במחנהו אבל במקביל באותה תקופה (אוקטובר) דוקא נ' היה זה שנתן לפלשתינאים נשק (במסגרת הסכמי אוסלו ב'). הבעיות העיקריות שהיו לו היו דוקא עם אגף ימין שלו (אריק שרון ובני בגין). כרגיל, איכשהו הלחישה שלו נשארת בלתי מובנת בראי העיתוי. שובצפה ההשערה הראשונית שלי שנתניהו נתפס תדיר בוחש במים עכורים. נ' כנראה מתוסכל מן המהומות, הפיגועים וההסכמים עם הפלשתינאים מנסה לתלות את הצרות על אנשי השמאל שהורישו לו את הסכמי אוסלו. האם המשפט על "שכחו להיות יהודים" קשור לזה או לא? קשה לדעת. יכול להיות שנ' בכלל התכוון שהלחישה תישמע ופשוט לא חישב נכון איך היא תתקבל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |