בתשובה לkozmo, 29/09/22 23:40
ענווה 752368
kozmo • בתשובה לkozmo יום ד', 5/10/2022, 22:51
עיינתי בעיון בקישור שצרפת - על כל שרשוריו - וכנראה שנשאר חלוקים בשאלה: האם יש לישראל חוקה אם לאוו.

לדעתי ומיטב הבנתי אין לישראל חוקה.
-----
תגובה 528322 ...'בימים אלה אנחנו יכולים להעביר הצעת חוק בתוך יומיים, לצרף לכנסת את החבר ה-‎121. חבר הכנסת אוריאל לין, היום הכול אפשרי ." - אני זוכר את הימים האלו. ובאמת, הכל היה באמת אפשרי אז. שיהיה.
ענווה 752371
האייל האלמוני • בתשובה לkozmo יום ה', 6/10/2022, 0:45
כנראה שנשאר חלוקים (לא רק בשאלה אם יש לישראל חוקה, אלא גם בשאלה מי אמור להחליט אם יש לישראל חוקה‏1‏2).

‏1 לא שאני באמת יודע מה התשובה, אבל קשה לי לראות את עצמי משתכנע שהיא: kozmo. אני מקוה שלא תיקח את זה אישית.
‏2 אגב, בהתחשב בעובדה שבשנים האחרונות החוקה הזאת הפכה לבדיחה עם שרים נורווגים, ממשלה פריטטית, אחוז חסימה שנתפר עבור מפלגות ספציפיות, "חוק לאום" שעובר תוך כדי צפצוף על האופוזיציה וכו' אולי באמת עדיף היה לבטל את החוקה.
ענווה 752374
kozmo • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 6/10/2022, 1:46
1. זאת מחלוקת שאין לה מקום מלכתחילה, כי כמדומני שיש רוב מיוחס לחוקה בישראל לפחות בשאלות מכוננות. אני רואה זאת גם בהתפלגות המפלגות שמוכנות לקבל את עיקרון החוקה.

2. הרעיון השמרני שמתפתח בישראל בבחירת שופטים לעליון הוא סוג של 'שליטה' ברשות השופטת שיכולה להיות מאוזנת ונבלמת מול חוקה שתחייב את הרשות המחוקקת ואת הרשות השופטת ומכאן גם את הצורך בבית משפט לחוקה. אני חושב שנושא קידום החוקה הוזנח בשנים האחרונות וזאת לטובת מיזמים אחרים וחבל, שכן כינון חוקה בישראל הוא ערך חשוב לייצוב החברה האזרחית.

3.האם היית מוכן לקבל בחירת שופטים לעליון בכנסת תמורת חוקה לישראל ? זאת שאלה פתוחה כמובן לכולם.
ענווה 752378
האייל האלמוני • בתשובה לkozmo יום ה', 6/10/2022, 2:20
לא הבנתי את המשפט הראשון והשני.

3. לדעתי, תלוי בחוקה (ז"א במה שיהיה כתוב בה, בכמה רצינות היא תלקח על ידי הציבור, מחוקקיו, שריו ושופטיו, ואיך היא תפורשן) ובשופטים שיבחרו. אחרי הכל, לפחות לדעתי, חוקה ושופטים הם אמצעי ולא מטרה. אם, למשל, ישראל תאמץ את החוקה האיראנית ותבחר שופטים כמו קוואנו, אז אני לא רואה איפה אני מרוויח בעסקה הזאת.
ענווה 752379
kozmo • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 6/10/2022, 2:33
1.המחלוקת אם יש או אין חוקה - לא אמורה להיות בכלל עולה בנסיבות בהן הייתה חוקה.

2. מוביל לשאלה 3

3. ברור שחוקה דמוקרטית וליברלית ברמח איבריה היא החוקה הרצויה. נותר רק לגייר אותה ליהודית ולראות מה יוצא.
ענווה 752382
האייל האלמוני • בתשובה לkozmo יום ה', 6/10/2022, 3:08
1. למה לא? עובדה שהיא עולה.

3. נראה לי שאני מוותר (אבל זה אני, ואני לא דובר של אף אחד, אפילו לא של עצמי).
ענווה 752372
אריק • בתשובה לkozmo יום ה', 6/10/2022, 0:58
גם באתר הכנסת טוענים שאין לישראל חוקה.
ענווה 752373
האייל האלמוני • בתשובה לאריק יום ה', 6/10/2022, 1:23
המאמר הזה קצת סותר את עצמו‏1.

‏1 ז"א, אם לישראל יש חוקים שיש להם מעמד של חוקה לכל דבר ועניין, אז באיזה מובן אין לישראל חוקה? היא אולי לא שלמה, אבל איזה חוקה היא כן שלמה?
ענווה 752383
אריק • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 6/10/2022, 9:58
כן. הכנסת לא באמת החליטה אם יש או אין חוקה, ואפילו לא ברור לי אם יש קונסנזוס בכנסת לכאן או לכאן. לעומתה בית המשפט החליט בפס"ד המזרחי ברוב של 7 נגד 1 שחוקי היסוד מהווים חוקה. בהחלטת הררי לכאורה הכנסת אמורה לאשר את החוקה רק אחרי שנתאגדו כל פרקיה.
ענווה 752385
שוקי שמאל • בתשובה לאריק יום ה', 6/10/2022, 10:34
לחוקה כתובה או מוסכמת (בריטניה) יש כוח שהוא מעבר לחוקים שהיא כוללת. היא בנוייה על כך שהתקבלה בהסכמה רחבה מאד והופכת להיות יישות בפני עצמה שהיא מרכיב של השלטון. מסיבה זו חיים בארה"ב עם חוקים מטורפים כמו התיקון השני או שיטת המושבעים.
החוקה מכניסה לשלטון אלמנט של יציבות המאזן את חוסר היציבות וחוסר העקביות של מה שקרוי דעת הציבור. זה ההסבר להגנה של רוב מיוחס. חוקי היסוד בישראל לא הצליחו לקבל מעמד כזה בדעת הציבור הישראלית.
ישראל נמצאת בתהליך של שינוי. ישראל של העתיד אינה ישראל של העבר. זוהי כנראה הסיבה מדוע נכשל הניסיון לתת לישראל חוקה בדלת האחורית ומדוע אין שום סיכוי לקבלת חוקה בישראל כל עוד לא מתגבש כאן גוף אזרחי המקיף לפחות 75% מן האלקטורט.
עצם העובדה שבישראל רק חלק קטן מאד מן האוכלוסיה מגדיר עצמו כקודם כל ישראלי, היא תופעה שהעדר חוקה הוא הקטן בנזקיה. בעיקרו של דבר היא מערערת את זכות הקיום של המדינה (ע"ע זכות הקיום של לבנון, קפריסין או בוסניה).
ענווה 752387
אריק • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 6/10/2022, 12:43
התנאי לשרידה של מדינה הוא האמונה של אזרחיה במוסדות השלטון. אחרת, כמו בבריה"מ, השלטון צריך להשקיע משאבים עצומים בשמירה על הסדר האזרחי.

החוקה מייצגת את הסיפור המשותף שכולם מאמינים בו והשלטון נשבע לקיים.

בארץ לחלקים גדולים באוכלוסיה יש סיפור שונה, והם רחוקים ומתרחקים מהסיפור המשותף של מייסדי המדינה‏1, וזה יוצר בעיה. זה המקום להזכיר את שלוש האקס טריטוריות בהן החוק ישראלי חל בערבון מוגבל: הבדואים, החרדים והמתנחלים.

____________
‏1 גם בקרב הציבור הציוני הלא חרדי יש ויכוחים מתמשכים אודות חלקים בסיפור המשותף, אבל ניתן לקרוא להם ויכוחים על מינון. כמו להתווכח אם מסי גדול ממראדונה.
ענווה 752389
שוקי שמאל • בתשובה לאריק יום ה', 6/10/2022, 13:36
הבעיה אינה בסיפור השונה שיש לאוכלוסיות שונות.
האליטה הקודמת נכשלה בניסיונה להנחיל תחושת שותפות אזרחית רחבה מאד. האליטות החדשות אפילו לא מנסות. הן בונות את שלטונן על הסתה והדרה של הסמולנים, הליברלים והערבים.
אני חושב שהמשימה הקריטית של הקואופוזיציה (לפיד, גנץ, ...) היא להעביר את השיח הציבורי מהאישיות של נתניהו אל שאלת הסולידריות האזרחית הישראלית. נתניהו כמו כל חרצף פוליטי אחר ימוג, לאחר שיגמור להוציא לנו את הנשמה. למעשה נתניהו הוא הדבר היחיד המונע את שלטון הימין. ללא נתניהו, הליכוד יכיל להקים קואליציה נינוחה מאד עם דתיים, גנץ ו/או לפיד. המשך השלטון הזה ימשיך את התהליך של הדרת הישראלים (במובן של אלו המקדימים את זהותם הישראלית לכל זהות אחרת).
לענ"ד זו צריכה להיות התמה המרכזית של המרכז ולא ניסיונות להקים קואליציות פתטיות של 60 ח"כים.
אלו אינם צחצוחי לשון והגדרות פורחות באויר. הגדרת האג'נדה של האזרחות הישראלית תספק למפלגות המרכז, גם סיבת קיום וגם שונות מבדילה, אפילו בקואליציה המאולצת עם הליכוד שזה המיטב שניתן להשיג בזמן הקרוב.
ענווה 752392
אריק • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 6/10/2022, 15:49
אבל על זה בדיוק אני מדבר.
בעלי זהות ישראלית ובעלי זהות יהודית הולכים ומתרחקים זה מזה בסיפור שהם מאמינים בו (קרא לזה נראטיב) ולכן היכולת שלהם להפגין סולידריות הולכת וקטנה. נתניהו לא יצר את התופעה, הוא רק מנצל אותה. אפילו ש"ס לא יצרה את התופעה (אפילו שקידמה אותה מאוד).
אבל יהודי מול ישראלי אינו הפער היחיד בין הסיפורים השונים.
אני חושב שהנרטיב המתחרה הראשון היה אצל החרדים האשכנזים, אחריו הגיעו גוש אמונים עם הנראטיב שלהם, ורק אחריו ניצלה ש"ס את הנראטיב החדש של המזרחיים המסורתיים/דתיים (ש"ס). למרות מהומות ואדי סליב ואחר כך המהפך של בגין, אני חושב שהמזרחיים לא החזיקו בסיפור שונה עד ש"ס. במלחמת יום הכיפורים ובלבנון נלחמו ונפלו קיבוצניקים ויוצאי שכונות כתף אל כתף.
ר"ל- עד שהאידאולוגיה של גוש אמונים התחיל לתפוס מומנטום בציבור צה"ל אכן היה כור ההיתוך הגדול, בו נצרף הסיפור המרכזי של הציונות בכל המשרתים בו. הסיפור הזה היה משותף לרוב גדול מאוד באוכלוסיה, ותעיד הפופולריות של "שירי ארץ ישראל" באותה תקופה. גם ירדנה ארזי וגם עפרה חזה שרו אותם. מי שלא שירת- חרדים וערבים- היה בשולי החברה.
כעת ישנם סיפורים שמתחרים על ההגמוניה (הה הה) ואין לאף סיפור רוב מוחלט. הסיפור הציוני חילוני/מסורתי איבד את הרוב שהיה לו, ואני לא רואה איך הוא יכול לשוב לעמדת בכורה.
ענווה 752393
שוקי שמאל • בתשובה לאריק יום ה', 6/10/2022, 17:50
התפיסה שלי היא מלהיפך: עד שהמגזר הציוני חילוני לא ילמד לנהוג כמיעוט נבדל ומאופיין אין סיכוי שהוא ישוב לעמדת בכורה.
המגזר הזה הוא כרגע רבע מן האלקטורט ולדעתי הבעיה הגדולה שלנו היא שהנציגות הפוליטית שלנו מתנהגת כמו אותו צפרדע המתנפח כדי להפחיד את אויביו. לפיד וגנץ מעמידים פנים שהם מייצגים את רוב המדינה וומירב משאביהם מושקעים בהשגת כס רוה"מ באמצעות שת"פ עם מיעוטים אחרים כמו המיעוט הדתי המשתלב, המיעוט הרוסי הלא משתלב והערבים האירידנטים. לפיד אומר לנו בחצי פה שאחרי הבחירות הוא יקים ממשלה עם ש"ס (נניח) וישלם לה אותו דבר כמו נתניהו. זו אסטרטגיה לא ראויה מפני שאת המחיר הזה צריך לתרגם להמשך אובדן הרוב.
האסטרטגיה שלי דו קומתית. בקומה הראשונה, היותנו מיעוט היא עובדה דמוגרפית ואלקטורלית. אנו חייבים לחדד את עמדתנו המגזרית כמיעוט ולא להעמיד פנים שאנו עדיין "ישראל" כפי שעשה לפיד באו"ם. אנו חייבים להתנגד באופן גלוי לכך שמגייסים את ילדינו כדי להגן על התיישבות שאיננו מאמינים בה, בעוד ילדי החרדים פטורים. אנו צריכים להתנגד באופן ממלכתי למימון חינוך לא ממלכתי. אנו צריכים להתנגד לקצבאות ילדים המעודדות ילודה ואנו צריכים להתנגד שכספי המיסים שלנו יממנו סלילת דרכים והקמת מבנים, רמפות וגדרות באקסטריטוריה החוקית של מירון. פסול מצידנו להסתיר עמדה זו כדי להכתיר את בנט כרוה"מ.
בקומה הראשונה, אם נשכיל להיות מפלגת מיעוט אידיאולוגית ומובחנת, יש סיכוי שמעמדת השותף הזוטר בקואליציה, נוכל להוביל את המדינה לפי העקרונות שלנו (ע"ע המפלגה הליברלית של גנשר במערב גרמניה).
הקומה השנייה היא שרק אם נהייה מפלגה נבדלת ועקרונית נוכל למשוך לצידנו את מי שנטשו אותנו ולחזור ולהיות רוב. אתה לא מנצח בכדורסל ע"י זה שאתה רוצה לקלוע יותר סלים. אתה צריך לשנות משהו במשחק שלך כדי לקלוע יותר סלים. צריך להפסיק לנסות להיות רוב ע"י קניית מיני עריקים כמו אורלי לוי, בנט , ליברמן ושקלי וכסילמן. יש לנסות לשכנע אלקטורט לחזור אלינו ע"י התנהגות שתוכיח שכדאי ללכת איתנו.
דוקא הקו המפריד של ישראלי לעומת יהודי הוא קו ייחוס מצויין של החזית. כפי שהבחין יםה ארתור פינקלשטיין, הרוב היהודי הנכחי מאופיין ע"י בוחרים המגדירים עצמם כיהודים לפני שהם ישראלים. זה שיש גם מיעוט ערבי לא רלאבנטי.
קו פרשת המים הזה צריך להצביע לנו על החזית בה יש להלחם: יש להרים את דגל הממלכתיות הישראלית וליצור בסיס של סולידריות חברתית על בסיס האזרחות הישראלית.
הקו הזה יאפשר שת"פ עם ערבים המסכימים לאמץ את הזהות הישראלית ולא עם ערבים שקשה להוציא מהם שבח למדינת ישראל באותה מידה שקשה להוציא מהם גינוי לטרוריסטים פלשתיניים ולחמאס.
ענווה 752396
אריק • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 6/10/2022, 18:58
לא אכחיש שיש בדבריך הגיון פנימי, אבל זה מסוג ההגיון הפנימי שיש בספרי מד"ב קשה. קודם צריך לקבל הנחות יסוד "מעניינות" כמו מהירות גבוהה ממהירות האור, ואז הכל הגיוני.

אזכיר לך שהאלקטורט הציוני חילוני מתפזר בין אידאולוגיות יריבות ומפלגות שונות. הרי אתה, דב ואני משתייכים לאותו זרם ציוני חילוני‏1. לזרם הזה יש עדיין רוב בקלפי, אבל הוא מבזבז אותו על יריבות בנושאים אחרים.

לעומת זאת רוב רובם של החרדים, הערבים, ולשיטתי גם המשיחיים (דתיים לאומיים), וגם חלק מהשמאל החילוני, מחזיקים בנרטיבים שונים מהותית מהנראטיב הציוני החילוני-מסורתי. נייר הלקמוס שלי הוא היחס להכרזת העצמאות. מי שמקבל אותה על קרבה וכרעיה שייך לזרם המרכזי (עדיין) ומי שמעדיף להצניע חלקים ממנה (להזכירך, עבור המגיב אביר הקרנפים "חזונם של נביאי ישראל" כולל גם ניפוץ עוללים אל הסלע, ועבור ירדן חוק השבות מיותר‏3) הוא בעל נראטיב שונה מזה הציוני חילוני-מסורתי.
בעוד שלפיד וגנץ דבקים בנרטיב הציוני החילוני יותר (שהיה שייך בעבר לאלקטורט של המערך), בליכוד הנרטיב נע יותר לכוון המסורתי (שהיה שייך בעבר לאלקטורט של ש"ס). המתח בין החילוני למסורתי הוא עיקר היריבות בין האלק שמאל לאלק ימין. לרוב זהו מתח תת קרקעי, אבל כשהוא מתפרץ אל פני השטח ("שכחו מה זה להיות יהודים" מול "מנשקי קמעות") אלו אמירות שנחקקות היטב בזכרון הקולקטיבי.
___________
‏1 אני נוטה יותר ממך למסורתי, ורואה את עצמי כיהודי לפני ישראלי. אני מעדיף לחבר את הציוני קצת מסורתי עם הציוני חילוני‏2, ואז יש לך את רוב רובם של מצביעי לפיד וגנץ, רוב מצביעי הליכוד והעבודה, ואפילו חלק ממצביעי מרץ, הבית היהודי וש"ס.
‏2 הרי אי אפשר להיות ציוני בלי זיקה למסורת היהודית, ולכן גם החילוני הוא לא חילוני גמור.
‏3 סליחה מירדן שהזכרתי את שניהם באותו משפט.
אף מילה על נתניהו 752400
שוקי שמאל • בתשובה לאריק יום ו', 7/10/2022, 0:48
מה שחסר בתגובתך זה הגדרה ברורה של הנחת היסוד הבידיונית שעליה מונחת התזה שלי.
אם אני מנסה לבודד ולהציג את חזית המחלוקת, אני מציע שהוא עובר איפשהו בין הנאראטיב הציוני חילוני-מסורתי שלך לבין לבין החיץ שבין ישראלי-יהודי ליהודי-ישראלי אצלי.
א. האבחנה המצויינת הזאת של ארתור פינקלשטיין מצליחה לסמן יפה מאד את מחנה הרוב הישראלי. כל הגוש המונה 65-70 מנדטים התומך בשלטון הימין מאופיין ע"י קדימות ברורה של הזהות היהודית ע"פ זו הישראלית.
ב. מה שהסכיזם הזה מסמל את העובדה שאני מכליל את המסורתיים במחנה הנגדי לא בשלנו. הראייה של הדת היהודית כסוג של תחרות מצוות היא חלק ממסך הבערות והאינפנטיליות (בנוסח חרש שוטה וקטן) של החרדים. הבחירה הדתית היא אמונה (ולהיפך) בכך שכל יהודי מחוייב בקיום ההלכה, כל אחד לפי יכולתו. אותו מסורתי, החושב שזכותו למנוע משכנו נסיעה בשבת או צריכת מזון לא כשר, אינו פחות דתי מאחרון נטורי קרתא.
ג. הנקודה הזו מתחברת לויכוח שלנו עוד יותר חזק דרך הנושא של הדואליות הלאומית-דתית של היהדות. למעט חריגים יוצאי דופן, מחנה הימין אינו מכיר באפשרות של קיום יהודי חילוני באמת (להבדיל ממסורתי). הם מתכחשים לעובדה שהעם היהודי קשור בעבותות של קשרים גניאליים והיסטוריים שאינם מחייבים חובת נאמנות לכנסיית הלכה כזו או אחרת. יהודי "מסורתי" רואה עצמו קרוב לחרדי הרואה בו חמורו של משיח יותר מאשר ליהודי הרפורמי בניו-יורק היוצא ביום העצמאות להזדהות איתו בכיכר הטיימס.
ד. עד לאחרונה הייתי שותף להזדהות היהודית קודם לכל שלך. אני רואה עצמי יהודי במובן העמוק ביותר שיתכן. ברור לי שאני קשור ליהודי הרוסי או הניו-יורקי הרבה יותר מאשר לפלשתינאי שהוא ישראלי כמוני. לאחרונה ממש הבנתי שמדובר בקשר רוחני ונפשי. יש לו חשיבות גדולה בסנטימנט וברגש. אבל בעולם הריאליה הפוליטית קובעים עובדות וקשרים פיזיים ולא מטאפיזיקה.
ה. בעולם המודרני אנו חיים שליש מחיינו ביותר במצב בו איננו מצדיקים את עלות קיומנו. בנתח מכובד זה של חיינו אנו מתקיימים על נכסים והתחייבויות שיצרנו בזמן שהיינו פרודוקטיביים. אנו מצפים מאורגנים של המדינה (ביטוח לאומי, קרנות פנסיה, משהב"ר, המשטרה, כוחות הביטחון, משרדי הממשלה ווהשלטון המקומי) לאפשר לנו קיום של כבוד. זה משהו משותף לכל אזרחי ישראל. בסופו של דבר אלו הם הקשרים החיוניים לקיומנו ולכן הזהות הישראלית חייבת לתפוס קדימות על הזהות היהודית.
ו. כשם שכל אלו הנמצאים מימין לקו פינקלשטיין אינם עשויים מעור אחד ואינם שייכים לאותה מפלגה, כך המצב גם משמאל לקו. כאשר מדברים על מפלגת מרכז אני חושב שמיותר להסביר שהכוונה אינה לרשימה המשותפת, לליברמן או לרשימה של שקד-שקלי. מפלגות השמאל נמצאות בגוש פרלמנטרי עם מפלגות המרכז, אבל מעבר לכך אין כל כך קשר. המפלגות האלו מחוייבות לרעיונות אנכרוניסטיים כמו כלכלה סוציאליסטית או מדינה לעם הפלשתינאי שלענ"ד אינן משרתות את האינטרס של הישראלי.
ז. אני לא חושב שאם אני מאמין ששום טובה לא תצמח לאפאחד מהרמתה של עוד מדינה ערבית כשם שאפאחד לא מרויח מקיומה של מדינת הטרור הפלשתיני ברצועת עזה. לטווח הנראה לעין האפשרות הטובה ביותר היא קיום אוטונומיה פלשתינאית נטולת צבא. זה לא משייך אותי למחנה של בן גביר וסמוטריץ' (לכל היותר לדרך השלישית מיסודו של מיכה גודמן).
ח. בראייה זו מפלגת המרכז מורכבת מיש עתיד ומן המחנה הממלכתי (לא כולה). זה אומר רבע מן האלקטורט לכל היותר. אין סיבה להתייאש בשל כך. המחנה הזה, ביחד עם הליכוד מהווה אצ המפלגות הגדולות ביותר בישראל.
ט. האם יש משמעות פוליטית קונקרטית לכל התזה הזו? לדעתי כן. אני תומך בהקמת מפלגת מרכז מאוחדת גם אם הדבר יביא לאבדן תמיכתם של אנשים יקרים וטובים כמו בנימין זאב בגין. ואפילו אם הדבר יביא להקמת ממשלת ימין. אני חושב שאין צורך להתחשב בפסילות וירטואליות במחנה הימין ובקואליציות וירטואליות עם מפלגות מגזר יקרות. לפיד יכול להיות ראשון בין שווים. כאשר המחנה אינו מריץ את לפיד כאיל דוצ'ה, אלא מריץ פאנל רחב של הנהגה עם גנץ, אייזנקוט, סער ורצוי גם לבני ואהוד ברק. מה שמפלגת המרכז צריכה להציע זה לא "מנהיג" אלא הנהגה ובעיקר דרך ברורה ונבדלת.
אף מילה על נתניהו 752409
שוקי שמאל • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 7/10/2022, 14:03
ועוד שתי הערות
א. בנוגע לפרדוקס הישראלי-יהודי שלנו. קל לנו יחסית לחמוק מן הדילמה הזו כאשר מדובר בפליטי עולם שלישי המנסים להגר לעולם עשיר יותר במסווה של זהויות דתיות. נדמה לי, שקו פרשת מים ברור הוא יהודי אוקראינה. הקשר הגניאלי איתם ברור ומובהק ותהיה זו אטימות להתעלם ממנו. יחד עם זאת הריאליה כאן צריכה להקדים את הסנטימנטים הנפשיים.
לא צריכים להיות לנו כל הסתייגויות נפשיות מיהודי אוק'. בחלקה, יהדות אוק' מורכבת מאנשים מבוגרים, לרוב מאופייני התבוללות, שבחרו בחירה לגיטימית לסיים חייהם במולדתם ולא להטיל את גורלם על צאצאיהם או מוסדות מדינה זרה. המחוייבות שלנו כלפיהם מוגבלת לא מטעמים של איזושהי טינה או הסתייגות. קליטתם בישראל צריכה להיות כפופה לצרכים וליכולות של אזרחי ישראל. בודאי שישראל אינה צריכה צריכה להסתבך בקליטה אקטיבית של חייבי גיוס אוקראינים. טוב ויפה לקלוט פליטים אוק' יהודים, אבל זה לא יכול להיות על חשבונם של אזרחי ישראל האחרים. למשל אין לקלוט בארץ אנשים מבוגרים וחולים שאין להם קרובים מדרגה ראשונה שיטלו עליהם את האחריות לטיפול בהם.
ב. ברור שאתגר עתידי של החזרת הרוב למחנה המרכזי משמעו קודם כל חזרה של ה''מסורתיים'' למרכז. אבל החזרה הזו לא תושג ע''י הליכה של המרכז אל המסורתיים. המושג של חופש דת משמעותו גם האוטונומיה של כל אדם לנהוג לפי אמונתו הדתית. אני למשל איני חושב שמי שדורש שינוי של חוק השבות משולל זהות יהודית. שינוי מערך ההתחייבויות בין מדינת ישראל לבין יהודי התפוצות נראה לי גם צורך יהודי. חוק השבות המעניק עדיפות ליהודים, הוא אכן חלק מרכזי במבנה של מדינה יהודית, אבל זה לא מתמסר אחד לאחד להפיכת ישראל ללשכת הסעד של העם היהודי. חזרת המגזר המסורתי אל המרכז חייבת להתנהל תחת המסגרת של הפרדת הדת מהמדינה. לא במובן של חקיקה ליברטריאנית ואנטי-דתית, אלא במובן שאנשי הממסד הדתי לא צריכים לכהן בכנסת באותו אופן שאנשי צבא הקבע אינם יכולים לכהן כח''כים.
ב. בכובעי השני כאן כמביא דברי חוג מכחישי שואת ילדי תימן, אני תמה על ההשלכות של הדממה הפוליטית כאשר חלק אחד בעם היהודי מעליל עלילת דם על חלק אחר. אני תמה אם משמעותה של המדינה היהודית הוא הטמעת האנטישמיות ועלילת הדם בתוך העם היהודי, ללא התנגדות תקיפה של מוסדות המדינה היהודית או הדת היהודית. אם זוהי הסולידריות היהודית, אולי דרוש תיקון בסולידריות הישראלית ולאו דוקא בסולידריות היהודית.
ענווה 752376
kozmo • בתשובה לאריק יום ה', 6/10/2022, 2:03
קראתי את הטיעונים נגד ובעד חוקה במאמר של האתר. מתי היה לאחרונה סקר האם הישראלים מבינים בכלל מה זה חוקה? מה היא נותנת להם? האתר מציג את זה כמשהו שאין לו היתכנות שכן זהו עימות 'עתיק יומין' ואין חוקה עד בא המשיח.
ענווה 752399
אנטילופה • בתשובה לkozmo יום ה', 6/10/2022, 20:24
יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא.
פרה שומרת שבת 752439
kozmo • בתשובה לאנטילופה יום א', 9/10/2022, 4:01
אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא. (תלמוד ירושלמי, תענית ד', ה')
----
1. גם רבי עקיבה וגם רבי יוחנן היו גרים.
2. אני מאמין שחוקה ורכבת של שבת יהיו עוד לפני בוא המשיח.
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות