 |
לגבי השאלה שבראש הדברים: כפי שכבר עניתי במקום אחר בדיון, ישנו בלי ספק מצב שבו אדם מאבד באופן בלתי הפיך את זהותו הפסיכופיזית ואת יכולתו לחיות חיים במובנם הביוגרפי. במצב כזה, אני אכן סבור שאין לאותו אדם (או לכל בעל-חיים אחר שאינו אדם, כמובן) את אותו ערך פנימי שמקנה לו זכויות. אם במצב כזה אפשר להשתמש בגופו למטרה מועילה כלשהי, במיוחד כזו שעשויה להציל אנשים אחרים, עלינו לעשות זאת. למעשה, החלטות כאלה בדיוק התקבלו פעמים רבות בשנים האחרונות, בדרך כלל לאחר קבלת הסכמה מהמשפחות. אדם במצב בלתי הפיך של צמח, הופך למעשה לרכוש המשפחה.
משהו כאן בעייתי בעיניך? לדעתי זה הרבה יותר עקבי מאשר התפתלויות בנוסח "שמור לי ואשמור לך", "כולנו כאלה בפוטנציה" וכו'. אין לי כל בעיה לומר שאם אדם ממשפחתי הקרובה יגיע חו"ח למצב שתואר לעיל ורצונו לא יהיה ידוע לי, לא אהסס לתרום את גופתו החיה למדע או לכל מטרה טובה אחרת. אם זה יקרה לי עצמי ביום מן הימים, אקווה שכך ינהגו גם בגופי ולא יחברוני במשך חודשים ושנים לסוללת מכשירי החייאה עד ש"הטבע יעשה את שלו".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש