 |
|
 |
||
|
||||
 |
רגע רגע, למד על פי רמתם ותן להם לגשת לבגרות אם רצונם בכך, כבר קיים היום. זוהי אותה המצאה גאונית הקרויה כיתות "מב"ר" או "אתגר" או "קידום". הילדים לומדים, מקבלים מליון שיעורי תגבור, וניגשים על פי יכולתם. אולם היות שיכולתם נמוכה והלימוד הוא על פי רמתם ולכן נמוך גם הוא, הצלחתם בבחינה היא אפסית. כלומר העובדה שהם נבחנים היא קוסמטית בלבד כי מראש אין לרובם המכריע כל סיכוי שהוא. ללמד לרמה שאינה רמת בגרות ורק להגיש לבחינה זו קוסמטיקה בלבד שיתרונה הוא אולי פילוסופי או חינוכי אבל אינה יעילה ומאידך, ללמד לרמת בגרות את מי שאינו מסוגל לכך הסוף הוא גם כישלון. מה הטעם בכך? (הפיסקה הזו היא טענה עיקרית, הייתי מדגישה לו יכולתי, אז קבלה ככזו) טענתך כי קל יותר להשלים בגרות כשכבר יש חלק היא כמובן נכונה עובדתית אבל אני תוהה עד כמה היא קיימת בשטח. כלומר מהו באמת אחוז המשלימים בעלי אפס תעודה או חלק מתעודה. אני מבין את גישתך: להעניק להם את המקסימום, כמה שיצליחו, אפילו המעט ביותר, יהיה להם פחות דרך לאחר מכן. אולם איך זה בשטח? האם באמת מי שיש לו מעט הולך את כל הדרך? כמה כאלו כבר יש? ולהבדיל: כמה מובטלים חסרי הכשרה שיש להם 2 נקודות בגרות ישנם? לא מעט. גם קל יותר להשלים בגרות כשאין לך אף בחינה אבל יש לך מקצוע שבו אתה עובד ומפרנס עצמך מאשר שאין לך מקצוע כזה ואתה מנסה ללמוד במקביל. אבל למה להשלים בגרות בכלל? אם אדם למד מקצוע, עובד בו, מתפרנס יפה וחי בכבוד האם בהכרח ירצה להשלים בגרות? לא תמיד. העובדה שאין להם מקצוע היא שתדחוף להשלים בגרות (לוקח זמן וכסף) ללמוד תואר (עוד זמן וכסף) ואז, אם נשארה להם טיפת אנרגיה או שקל בארנק, להתחיל לחפש עבודה ואז לגלות שלמעשה לא התקדמת הרבה. אני מציע משהו אחר: בוא נלמד מקצוע יעיל וכך נוריד את ערכה המופרך של בגרות ואת ערכו המופרך של תואר ראשון. בוא ניצור מצב שבו אדם עם מקצוע יחיה בכבוד ורק אם ירצה ממש להתקדם יצטרך תואר. אני חושב שזה מצב אידיאלי. נדמה גם שזה מה שנועה תיארה פה למעלה. המצחיק הוא שבגרות לא בהכרח תוביל אותך קדימה, מקצוע אולי כן. אם אני מבינך כראוי אתה מתנגד לרעיון הסינון לא רק מסיבות של יעילות אלא גם מסיבות עקרוניות. "מי אנו" שנמיין ו"כל אחד זכאי לזכות לגשת לבחינה" (אלו לא ציטוטים אלא סיסמאות ולכן הן במירכאות). אולם אני מסתכל על הצד המעשי: מי שלא מסוגל, למה ייגש? האפשרות לגשת בונה אשליה, חוסר האפשרות, יוצר מציאות שצריך להתמודד עימה. כיתות המב"ר - למד על פי יכולתך וגש לבגרות - מוכיחות את זה. עדיין ההישגים נמוכים. חוץ מזה, אני לא שולל מצב שבו אדם ייגש לבחינה אם הוכיח יכולת מיוחדת או יזם את זה בעצמו. אבל לא נראה לי שזה יהיה נפוץ. הניסיונות להשקיע ולתקן כבר קיימות. משקיעים המון בילדים האלו אבל זה לא תמיד זה עוזר ואז הם אלו שנדפקים. ואני אנסה להעמיק את הדברים בצורה בוטה ויעילה: עדיף תהיה מכונאי המרוויח לחמו ומתוסכל כי אינו בוגר אוניברסיטה אף כי יכולת מאשר תעשה רבע בגרות ותהיה מובטל. בתשובתי לדובי למטה תיארתי חזון אפשרי, אז אמנע מלמחזור עליו פה. זה פשוט מתיש לענות בשני מסלולים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיש בעיות במערכת לא אומר שכל מה שקיים במערכת הוא בעייתי. אתה מחפש את הבעיות במקום הלא נכון. הסיכויים הנמוכים של הילדים המתקשים הוא לא בנסיון לעזור להם, הוא בהזנחה המחפירה שקדמה לכך. אסור לבטל נסיונות הצלה אחרונים רק בגלל שיותר קל ויעיל לתת לאנשים לטבוע. עדיף להציל כמה שאפשר וזה מה שמנסים לעשות שם. יכול להיות שניתן לשפר את השיטות של "מב"ר" או "אתגר" או "קידום" אבל זה סיפור אחר. אתה אומר הצלחה "אפסית", אך מהו הנתון המדויק? ############################################################# "ללמד לרמה שאינה רמת בגרות ורק להגיש לבחינה זו קוסמטיקה בלבד שיתרונה הוא אולי פילוסופי או חינוכי אבל אינה יעילה ומאידך, ללמד לרמת בגרות את מי שאינו מסוגל לכך הסוף הוא גם כישלון. מה הטעם בכך? (הפיסקה הזו היא טענה עיקרית, הייתי מדגישה לו יכולתי, אז קבלה ככזו)" ############################################################# א. הסוף הוא לא כישלון, הסוף הוא הצלחה גבוהה יותר יחסית לחוסר הצלחה טוטאלי במקרה של סינון וניפוי ("ניתוב"). ב. יעילות עבור הכלל, זה לא הכל בחיים. שיוויון הזדמנויות עבור הפרט עולה על יעילות עבור הכלל. ג. הטעם בכך הוא שאתה מעלה את *מספר* האנשים שהדלתות תהינה פתוחות עבורם (או לפחות פתוחות חלקית). ד. הטעם בכך הוא שאתה עוזר בדיוק לאלו שהכי זקוקים לעזרתך. ללמד אנשים שלא היו מתקשים לעבור את הבגרויות גם אם הם היו לומדים לבד, זה לא חוכמה. המערכת נבחנת דווקא במקומות הקשים והמאתגרים יותר. "חוץ מזה, אני לא שולל מצב בו אדם ייגש לבחינה..." אז אתה פתאום מסכים? לא הבנתי. מה ההבדל המהותי בין לאשר למישהו לגשת לבחינה, אם הוא רוצה, לבין לאשר למישהו לגשת לבחינה, אם הוא יוזם זאת בעצמו? בשביל ללמוד מקצועות עדכניים שבאמת אפשר לעשות אתם משהו בעולם הטכנולוגי שם בחוץ, צריך השכלה. אפילו מכונאי צריך ללמוד "קצת" חומרת מחשבים (זה מה שיש היום מתחת למכסה המנוע). אדם שיכול להבין מה יש מתחת למכסה מנוע במכוניות של היום, יכול ללמוד גם לבגרות במתמטיקה ומחשבים. אני לא רואה סיבה או צידוק למנוע זאת ממנו. רוב המקצועות השימושיים, גם היותר "מלוכלכים" שבינהם, דורשים היום ישיבה על התחת ולימוד. הלימוד כולל חומר כתוב בהכרח. כיצד תלמד היום מקצוע, שאפשר להרויח בו *היום* לחם, בלי השכלה בסיסית שעדיין נלמדת בתיכון? בכלל, להציג את התיכון, כאילו רוב הזמן לומדים בו לבגרויות ולכן אין זמן לעשות בו שום דבר אחר, נראה לי מופרך בעליל. לא מצאתי את ההודעה המדברת על חזונך. בפעם הבאה, קישור יעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך משתמע כאילו כולם חפצים להשלים בגרות וככל שנסייע להם כן נועיל להם. עדיף רבע בחינה מאשר כלום. אז פה אני חולק עליך. לא כולם מיועדים ללמוד ולא כולם רוצים ללמוד ואפשר להצליח יופי גם בלי ללמוד. זה שהיום נדרשת בגרות לכל דבר נובע מכך ששולחים את כולם לבגרות והרמה נמוכה. אם המצב היה הפוך היה יותר ערך לחינוך מקצועי. א. הצלחה נמוכה משולה לדעתי לחוסר הצלחה וגורמת יותר נזק מתועלת. להגיד לילד, הנה יש לך ציון אחד לך תשלים עוד 20 לא עוזר לא בכלום ורק מבזבז את זמנו. ב. שיווירון הזדמנויות ניתן בחוק חינוך חובה חינם 10 שנים עד התיכון. זה מספיק. שיוויון הזדמנויות לא עוזר כשידוע מראש שהתוצאה היא לא תהיה שווה. ג. פתוחות חלקית? כשיש לך שני ציוני בגרות אין הבדל אם לא היה לך ציון בגרות בכלל. למה לייצר הרבה אנשים בעלי הישגים מועטים? המכות לא מפצה על האיכות. כל אחד בפני עצמו יש לו בעיה וזה שעזרנו לא מעט לא מקדם אותו כמעט בכלל. פתאום אני לא שולל את זה שייגשו לבחינה פשוט כי אם לא מלמדים עבורה אז אין בזבוז משאבים של המערכת ושל התלמיד ואם מישהו מתעקש על להיבחן שיהיה בריא. אם הייתה לו היכולת הוא לא היה במסלול מקצועי גם ככה. אני לא חושב שמי שיכול להבין מה יש מתחת למכסה מנוע יכול ללמוד לבגרות במתמטיקה ובמחשבים. אלו הם שני עולמת שונים לגמרי. כמה פרופסורים לא מסוגלים להחליף נורה בכלל? אלו הם שני עולמות שונים. העולם העיוני שונה מאוד מזה המעשי. זה דורש כישורים אחרים לגמרי. אני עבדתי עם פועלי בניין ואף שיש לי ידע עיוני רב לא הייתי מסוגל לחתוך ישר לוח גבס. זה לא אותו דבר. יכולת מעשית דורשת עירנות, חוש טכני, ועוד תכונות אחרות שהחלק העיוני לא דורש, חלקן תכונות פיזיות פשוטות. אני מסכים עימך כי הבעיה היא בהזנחה המחפירה בתחילת הדרך אולם אני טוען שמי שלא יצליח גם לאחר שיפור מהותי של ההזנחה הזו, חבל להמשיך לנסות ויש להפנותו למסלול שיתאים לו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדברי לא משתמע שכולם חפצים להשלים בגרות. מי שלא רוצה ללמוד לבגרות לא חייב הן בבית הספר והן לאחר מכן. אני לא מסכים שמערכת החינוך מעצבת את דרישות השוק. המקצועות ואופים בשוק המודרני הם המעצבים את דרישות השוק. המקצועות של היום דורשים גם ידע עיוני מינימלי ומכאן נובעת הדרישה לתעודה המעידה על כך. אני אמרתי יותר מפעם אחת שיש לעלות את רמת הבחינות. אין דרישה זאת פוסלת או באה בסתירה לדברים אותם אני אומר, אלא בדיוק להיפך. אני מעוניין בשיוויון הזדמנויות, לא בשיוויון תוצאות. א. לא מבזבז, כבר יש חסכון של מבחן אחד. כאמור, המקצועות אותם אתה מציע לא יעזרו לו כלל, ביחוד עם הוא חסר השכלה בעולם הידע העיוני. ב. כאמור מערכת החינוך היא המיצרת את הבעיה במהלכן של 10 שנות הלימוד הנ"ל ולכן אי שאיפה לשיוויון הזדמנויות (ע"י בקרת נזקים בצורה של עזרה לנפגעי המערכת) היא הוספת חטא על פשע. ג. כמות היח' כן מפצה על איכות. איכות יותר קל לשפר לאחר שהכמות משאירה את הדלתות פתוחות בפניך. לא הבנתי מדוע החינוך לניסור ברזלים ויכולות טיוח מופלאות נחשבות איכותיות יותר בעיניך. "פתאום אני לא שולל את זה שייגשו לבחינה פשוט כי אם לא מלמדים עבורה אז אין בזבוז משאבים של המערכת ושל התלמיד ואם מישהו מתעקש על להיבחן שיהיה בריא. אם הייתה לו היכולת הוא לא היה במסלול מקצועי גם ככה." יופי, עשית עוד צעד נוסף. *אסור* לשלול גישה לבחינה. מדובר פה בשינוי דראסטי של דעתך ושל המדיניות הקיימת. בתי ספר רבים מונעים היום מתלמידים רבים את הגישה לבחינה. עליך רק להוסיף שיש ללמד, בעדיפות שניה, *גם* עבור הבחינות ואנחנו נסכים לחלוטין. אם אתה רוצה לקבוע בגיל בית הספר וליעד ילדים מסוימים להיות פועלי הבניין של העתיד, כבר בגיל הזה, אז אני מבין את טיעוניך למרות סלידתי מהם. אם תפקיד בית הספר הוא לסווג את האזרח ולקבוע את אופי האזרח ויעודו בגיל 16 אז פינק פלויד אכן צדקו - We REALLY don't need no education. אם אתה מדבר על מקצועות אמיתיים הנדרשים היום בשוק אתה לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות כאשר אתה אומר משפטים כגון :"העולם העיוני שונה מאוד מזה המעשי". בעולם המודרני אין הרבה מקצועות מעשיים ולא עיוניים. הדבר כולל אפילו את מכונאות הרכב ואני עומד מאחורי דוגמא זאת. ההשוואה בין מה שנמצא *היום* מתחת למכסה המנוע לבין החלפת נורה היא לא מוצלחת במיוחד. אני לא מבין מדוע החינוך "המקצועי" אותו אתה מציע הוא חינוך זול יותר. אלא אם אתה כמובן מתכוון לחינוך "מקצועי" מצ'וקמק שמטרתו קוסמטית ("לא זרקתי אותם מבית הספר, הם עדיין צובעים לבנים ומפסלים בעץ, בין כותלי בית הספר"). אם אתה מסכים שהבעיה היא בהזנחה המחפירה בתחילת הדרך, אז אתה יכול להציע להשתמש בכספים הרבים אשר יש להשקיע בפיתוח הכלים האמפיריים, האובייקטיביים והתקפים לביצוע אותו סינון ולהשקיע בתיקון הבעיות האמורות. קח את הכסף שתשקיע בבניית המכונה האוביקטיבית אשר תסנן כהלכה ילדים בגיל 16 (אתה הסכמת שהיא לא תהיה בסמכות בית הספר עצמו) ותשקיע את הכסף בפתרון הבעיות אשר *המערכת* יוצרת בגיל 10. בעיה נוספת: אם אתה מסנן ילדים בגיל 16 והסינון הוא חיצוני לבית הספר אז באופן טבעי, יותר ילדים יסוננו מבתי ספר מסוימים מאשר מאחרים. התוצאה של הסינון היא שבתי הספר יתחילו לסנן בעצמם *לפני גיל 16* את הילדים על מנת לשמור על שמם הטוב ועל מנת לשמור על מספר מינימלי של תלמידים גם בכיתות התיכון. התוצאה היא בחינות מעבר בלתי פורמליות, של בתי הספר עצמם, לשם סינון מוקדם יותר, בכיתות הנמוכות. האם אתה תקבל תופעה שכזאת? או האם אתה תנסה להלחם גם בבעיה חדשה זאת שמערכת החינוך תיצור בעצמה? האם תקבל בחינות קבלה גם בכיתה ז'? האם זוהי תוכניתך בעצם? כמובן שאתה יכול לטעון שלא צריך להשקיע יותר מדי בבניית אדמיניסטרציה ובחינות תקפות שמקורן מחוץ לכותלי בית הספר כי "זה לא נורא אם מספר מצומצם של אנשים יפגע מהשיטה" אבל אז נחזור שוב לאותו CLASH של הדיון הנ"ל. אני גם לא חושב שמספר הנפגעים "יוצאי הדופן" מהסינון יהיה כה מצומצם. על המערכת להיות פתוחה *יותר* ל"יוצאי דופן" בתוכה מאשר היא היום, לא פחות. הורים של "יוצאי דופן" ושל "אטומים" גם משלמים מיסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בתי הספר המקצועיים לא מלמדים במקביל למקצוע גם לבגרות? אני שואלת, פשוט כי התיכון המקצועי היחיד שאני מכירה מחולק לשניים- שלושה ימים לומדים, שלושה ימים עובדים. (ולא רק ניסור ברזלים, אני לא מכירה אפילו מנסר ברזלים אחד. מצד שני, יוסי לומד חשמלאות 1 ועמית מתעסק עם משהו שדומה להנהלת חשבונות.) 1או איך שלא קוראים לזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה לחיות בחברה בה שולחים ילדים בני 16 לעבוד על חשבון זמן לימודיהם. מקצוע *מעשי* אפשר ללמוד גם במסגרת בית הספר. אסור שבית הספר ישמש כחברת כח אדם. מדובר בניצול כח אדם זול ולא יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך הבנתי איך זה מתקשר למה שכתבתי, אבל בכל אופן, יש להם יום לימודים ארוך- ככה שבסופו של דבר אני לא חושבת שהם לומדים פחות שעות ממה שאני למדתי. (מצד שני, בבית הספר שלי היה יום עבודה פעם בשבוע, אז אנילא יודעת אם זה נחשב...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(יש לי הרגשה שכבר דיברתי על זה פעם, אבל לא חשוב.) אני לא יודעת איזה כיתות מב"ר אתה מכיר, אבל אני הייתי ממש אחוזת קנאה כשראיתי את כיתת המב"ר בשכבה שלי: שעות תגבור נוספות, חלוקה הגיונית יותר של הבגרויות (אני עשיתי 2 בשביעית, ו7 בשמינית. הם עשו 4 בשביעית, ועוד כמה במועדי חורף), ספרי לימוד נוספים... וכן, אצלנו רובם הגדול הגיע לבגרות מלאה, בממוצע לא רע בכלל. אני מניחה שהמרמור שלי נבע בעיקר מכך שלא היה מדובר בחבר'ה סתומים במיוחד, אלא בעיקר מכאלה שהיו עצלנים יותר. (כן- עצלנים יותר. הם אלו שלא היו עושים שיעורים, היו מבריזים על ימין ועל שמאל בכיתה ט', ולא היו מקשיבים בשיעור. מה המסקנה? ש*בטח* הם צריכים יותר תשומת לב.) כלומר, הבעיה כמו שאני רואה אותה, לפחות בכל מה שנוגע לכיתות המב"ר, היא שמדובר בשאיפה לבינוניות. את החלשים מקדמים, ולחזקים נותנים להתמודד לבד, כך שגם הם נשאבים לממוצע הקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקרים על בתי''ס אמריקאיים וביצועי תלמידים בהקבצות שונות דווקא מראים את ההיפך. תלמידי הכתות ה''מיוחדות'' נופלים יותר ויותר, בעוד שהחזקים בהקבצות הגבוהות משפרים את ביצועיהם. כבר כמה שנים שלא התעסקתי בחברה הישראלית, ייתכן שכתות המב''ר בארץ הצליחו להביס את הכשלון האמריקאי באמצעי סיוע לתלמידים חלשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שחוסר תשומת לב מחלישה בהכרח את החזקים? עם הדרישות הקיימות היום בבתי הספר (תלמד ותפסיק לחשוב), עדיף שהמורים הטורדניים יעזבו את החזקים לנפשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז'תומרת, נקודת המוצא שלי היא, שהבעיה היא עם הדרישות הקיימות היום בבתי הספר. עדיף שהמורים הטורדניים יעזבו את החזקים לנפשם? אם תשאל אותי, עדיף שהמורים לא יהיו טורדניים. במחשבה שנייה- למה לא בעצם? אני לא רואה שום דבר פסול בעובדה שיהיו מורים שיציקו ויטרידו את התלמידים החזקים על מנת שאלו לא יסתפקו ברמה הכיתתית, אלא ידרשו מהם יותר. במצב הנוכחי, אם מישהו מבין יותר מהממוצע, הוא פשוט לומד פחות. ולא, רוב התלמידים (לפחות אלו שאני מכירה, לא טרחתי לחקור את העניין לעומק) לא בדיוק הפנו את הזמן הפנוי שהיה להם ללמידת חומר נוסף. ושוב- הבעיה היא פשוט שאיפה לבינוניות. לא יותר.צריך להשיג ממוצע ציונים כמה שיותר גבוה על מנת שהמורה (והבית ספר) יראה מוצלח. אז מה אם מישהו מסוגל להבין הרבה יותר טוב יצירות של שייקספיר? אם הוא מבין את מה שנדרש משאר הכיתה, הוא יוציא את ה90+ שלו, וזה מספיק. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מוסיפים פרויקטים ומבחנים *קשים לביצוע* אך לא מחיבים *לכלל* הילדים בתמורה לבונוסים בציוניהם. כיתות מוגברות-קצב ובעלות רמה על-תיכונית (אפשר לשתף את המוסדות להשכלה גבוהה) הן גם אפשרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כבר היום תוכנית לתואר ראשון בזמן התיכון? גם אצלי בביה"ס היו תלמידים שלמדו באוניברסיטה כל מיני קורסים בזמן התיכון (אבל לא במסגרת ממש מסודרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שלי היא שלא מדובר באיזושהי תפיסה נגד ילדים חלשים יותר בלמידה. באופן כללי, מערכת החינוך (כמו כל מערכת בירוקרטית אחרת) לא מסוגלת להתמודד עם חריגים. לשני הכיוונים. הבעיה היא, שממערכת שמגדירה את עצמה כחינוכית, אני מצפה1 ליותר מאשר מערכת בירוקרטית אחרת. ושוב חוזרים לנקודת ההתחלה- מורים שלא מתוגמלים מספיק, לא ישקיעו מספיק, המוכשרים באמת יפנו לאפיקים אחרים וכו' וכו' וכו'... 1כנראה שזו הבעיה שלי. כי הרי ידוע שכגודל הציפיות גודל הכריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שלא בחריגים עסקינן. לפחות לא בקצה הנמוך של הסקאלה. אם רק 50% מהתלמידים (? מה המספר היום?) זכאים לתעודת בגרות, הרי שהמערכת הבית-ספרית נכשלה בהתמודדותה עם מחצית מהתלמידים, ולא עם מיעוט של תלמידים חלשים במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יודעת אולי כמה תלמידים לא זכאים לתעודת בגרות בגלל מקצוע אחד? כי אם אני לא טועה, לא מעט מהאנשים לא זכאים פשוט כי חסרה להם יחידה באזרחות/תנ"ך/מתמטיקה/אחר. אני אומרת את זה, פשוט כי לא מעט מהחבר'ה שלי נמצאים במצב הזה. מעדיפים להשקיע את הזמן בדברים אחרים. (נגיד, להתעלם לחלוטין ממתמטיקה, בשביל להוציא ציונים גבוהים במקצועות בהם יש להם סיכוי להצליח,מתוך כוונה להשלים את היחידות החסרות אחרי הצבא) לא מדובר באנשים חלשים במיוחד, או כאלו שלא מסוגלים ללמוד לבד. פשוט סדר עדיפויות שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין, גם אם נוסיף לחישוב את הבגרויות האקסטרניות והפוסט-צבאיות, ונוציא ממנו את הערבים (שהאחוזים אצלם נמוכים במיוחד ומורידים את הממוצע הארצי), לדעתי נישאר עם יותר מ"חריגים". ושוב, דוגמא אמריקאית (אני פשוט מכירה את המספרים כאן כל-כך טוב) - בעיר ניו-יורק, רק שליש משכבת הגיל קוראת ברמה המצופה בכתה ח', וכ-20% מתלמידי כתה ח' קוראים ברמה של כתה ד'. זה בהחלט יותר מ"חריגים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יבורכו מורים טרדניים שמציקים לחזקים ומכריחים אותם להתקדם מעבר לרמת הכיתה. אבל אין יותר מדי כאלה. לגבי כיתות המב"ר, שאלתי את החבר שלי המורה ובבית הספר שלו אחוז הכישלון שם הוא כמעט מאה אחוז. ועוד סיפור טרי טרי. בבית הספר של החבר שלי עושים בשבוע הראשון של החופש, שזה עכשיו, קייטנה בת שבוע לריענון החומר בתנך, בית ספר דתי. השבוע למדו ארבעה פרקים מספר שמות במשך חמישה ימים. הלימוד התמקד ב10 שאלות מרכזיות על החומר כי אלו היו השאלות שהיו מיועדות למבחן. לאחר חמישה ימים של עיסוק בשאלות האלה, עניית תשובות עליהן בכיתה, נתינתן כשיעורי בית ושוב עונים בכיתה, הודעה לכיתה כי הן תהיינה כבוחן ביום הלפני אחרון, פתרון הבוחן (שבו כולם נכשלו כמובן) לאחר הבוחן, חזרה אינטנסיבית על השאלות האלה ועל התשובות עליהן בבוקר היום האחרון ולסיום: השאלות ההאלה הופיעו בבחינה הסופית. ואחרי מי יודע כבר כמה פעמים שהשאלות נשאלו ונענו ונשאלו ונענו מה היו לדעתכם תוצאות המבחן: נכון מאוד, כישלון טוטאלי. את הילדים האלה אתה רוצה לשלוח לבגרות? עם כל הכבוד לחשיבה, מי שלא מסוגל להבין חומר שהוסבר לו מליון פעם או לפחות לזכור חלק ממנו חמש דקות לאחר שלמד אותו כשהוא מופיע לפניו בבחינה, אין לו סיכוי וחצי סיכוי לעבור בגרות. חבל על הזמן שלו ושל המדינה, חבל על התסכול וחבל על הבורות שירכוש בעמל רב. כולם, איך שהם, בריצה לבית ספר מקצועי (שכבר אין יותר). שילמדו ברמה שלהם, אבל ילמדו. תוסיף מקצוע ויהיה להם גם משהו ביד. אתה יודע, אולי לא צריך להכריח אותם ללמוד מקצוע. רק שילמדו ברמה שלהם, שיקבלו תעודת גמר, בוגר 12 שנות לימוד, שילמדו מעט וידעו מעט אבל ידעו משהו. זה במקום לענות אותם בחומר שהם לא מסוגלים להבין ולשבור להם את הלב כשהם נכשלים בבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אם אותי היו מלמדים ככה הייתי נכשל בכוונה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי ניסו ללמד ככה. אפילו לא נכשלתי בכוונה, פשוט הפסקתי להגיע באופן סדיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משום שלא עושים הבדלה בין הנכשלים כי הם לא לומדים לבין הנכשלים כי הם לא יכולים. יש הבדל גדול מאוד בין השניים. בחינות פשוטות מראות את זה די מהר. ילד בעל יכולת מסוגל להתמודד עם טקסט כתוב ולהבין אותו גם אם אין לו טיפה ידע. ילד בלי יכולת לא מסוגל. אלו שמסווגים לכיתות מב''ר אבל יכולים יותר רק סובלים מזה אחר כך כי יש להם בגרות בינונית והם נאלצים לשפרה. השילוב בין לא יכולים ללא רוצים הוא קטלני עבור התלמידים. אלו שעומדים על הסף נופלים למטה רק כי אי אפשר ללמוד. מיותר לציין כי הלימוד בכיתות כאלה הוא הרבה יותר קשה בשל ריבוי המפריעים. זו גם הסיבה לדעתי שהמונחתים להקבצות גימל למיניהם נדונים להישאר שם בדרך כלל. השילוב של מפריעים עם מתקשים חונק את המתקשים ומקבע את כישלונם אף כי לעתים כל שנדרש להם הוא תגבור. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |