|
||||
|
||||
מסתבר. אני לא יכול לגבש דעה מתי העובר הוא אדם. מה שמפריע לי הוא ההתעלמות הגורפת ממושג האמהות, המושג שהוא אולי הכי בסיסי באנושות. האם הצער על אובדן העובר הוא לא עונש יותר מספיק בכל מקרה? קהות החושים בהענשת אשה על הרג העובר שהיא גידלה מדהימה אותי. |
|
||||
|
||||
כבר ניתקנו בין אימהות ובין נשיאת העובר, לא? כאשר שוכרים פונדקאית, הרגש האבהי או האמהי הוא של המשלמים ולא של הנשאית. ובכל זאת, זכות האישה על גופה מאפשרת לה להרוג את עוברם. |
|
||||
|
||||
אתה באמת חושב שמי שנושאת עובר שמתפתח בגופה חודשים רבים לא חווה רגש אימהי? הייתי מניח שברמה הביולוגית הבסיסית מה שאתה מתאר הוא בלתי אפשרי. |
|
||||
|
||||
אם כך היה קורה אז הקונספט של הפונדקאות היה קצת אכזרי, לא? |
|
||||
|
||||
הקונספט של פונדקאות הוא אכן מאד מורכב1, כמו גם של תרומת כליה ושאר ירקות. אבל כמובן שיש לו גם צדדים אחרים. 1 ומי שרוצה מוזמן לראות ייצוג שלו ב"חברים" בפרק שפיבי יולדת שלישייה עבור אחיה וזוגתו. היש רפרנס מוצק מזה? |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון, בזמנו קראתי על החלטות לבטל חוזה פונדקאות משום שהפונדקאית לא יכולה הייתה לדעת למה היא נכנסת (בבחינת הקשר הביולוגי לעובר). בנוסף יש כמדומני עניינים של אוקסיטוצין, לכל הפחות בזמן הלידה עצמה (כך הטבע ״משכנע״ שיש טעם לעניין) לגבי אכזריות הקונספט - עניין אמפירי |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |