|
||||
|
||||
לגבי 2 השניות, זו בעצם כוונתי. קשה לדעת כמה הספיק היורה השני לחשוב ולהבין מאז היריה הראשונה. גרוע מזה, כתבתי "וידוי הריגה" וצריך להיות "וידוא הריגה". הניתוח בסוף תגובתי הוא למען האמת, הניתוח שבכל תגובתי. בראייה עובדתית-ראייתית אין לנו דרך לבחון מה התרחש במוחו של היורה חולצה אדומה בזמן אמת. מה שטענתי בתגובתי הוא שאם אתה בא מחברה שאינה שוללת כעיקרון "וידוא הריגה" מפני שזה לא מופיע בהלכה או משהו כזה, מצווה על מי ששייך לחברה אחרת להימנע מקריאות התפעלות וזרי דפנה למוציא לפועל. לדעתי ההבדל החשוב בין חולצה אדומה לבין אלאור אזריה היא שאזריה פעל ללא רשות וסמכות בהיות קציני צה"ל בכירים ממנו בשטח. ליד חולצה אדומה לא היו צבא או משטרה שיחליטו במקומו. זה ה"סיכון" שלוקח על עצמו הטרוריסט. |
|
||||
|
||||
כתבת: "ואנו לא יודעים כמה שניות חלפו בין היריה הראשונה לבין 2 יריות ההמשך". זה משפט מאד ברור ומוגדר שאינו דורש הסבר נוסף. בתגובה לדבריי לפיהם אנחנו דווקא כן יודעים, כתבת שהתכוונת למשהו אחר שלמיטב הבנתי אין קשר בינו ובין מה שכתבת בתחילה. את הניתוח שלך בהמשך שלא נראה לי הסברת באופן שאינו כל כך מובן לי. מה שאיני מבין הוא מדוע אחרי התקרית בשער שכם שגם בה נורה חלאה אחרת כשכבר היה במצב מאוזן, לא עשית ניתוח מעמיק דומה. האם זה בגלל שהשוטר והשוטרת לא היו לבושים בחולצות אדומות (או בסוודרים) ? |
|
||||
|
||||
הייתי רוצה להימנע מויכוחים נוקדניים וקטנוניים מסוג הויכוח בו אתה אומר לי למה התכוונתי. אבל במקרה זה העניין ממש פשוט. לא זכרתי בדיוק כמה זמן חלף בין הירייה הראשונה ליריות של החולצה האדומה. חשבתי שמדובר בזמן קצר מאד שבו לא היה ליורה זמן למחשבה והערכה מעמיקה של מידת הסכנה שעדיין נשקפת מן המפגע. ולכן כפי שכתב אריק אין צורך לבוא בטענות משפטיות ליורה השני. אתה דייקת שמדובר ב-2 שניות. על מה הויכוח? לגבי החלק השני. כמובן שאיני מחוייב להגיב על כל ארוע חבלני. איני ח"כ ואיני חייב לגנות או להלל כל דבר שקורה. לגופו של עניין: מדוע לא עשיתי ניתוח מעמיק בשער שכם. האם זה בגלל שהשוטר והשוטרת לא היו לבושים בחולצות אדומות (או בסוודרים) ? אענה ב-3 שלבים. א. לא הייתי מתאר את הניתוח שלי של הירי בחדרה מעמיק. ב. לכאורה, יכולתי לענות לך שזה בדיוק מה שאני טוען. במקרים כאלו שבהם לא מדובר בהוצאה להורג חד וחלק לפי הדקדוק המשפטי, אישיותו וזהותו הפוליטית של היורה חשובים לי יותר מפרטי האירוע. מאחר והמתנחלים והשבט שלהם דוגלים פחות או יותר בוידוא הריגה ובחיסול מחבלים בכל מצב ותנאי, מלכתחילה הם חשודים בביצוע וידוא הריגה (שלא לומר מעשה השקול לחיסול שבויי מלחמה). מאחר והאידאולוגיה והאתיקה של חיילי מג"ב אינה מצדדת בוידוא הריגה, אני מחיל עליהם את זכות הספק ומניח שהם חשו סכנה כלשהי המצדיקה את מעשיהם. ג. לצערי, אחרי שנות השלטון הממושכות של הימין הדתי, אני לא ממש יודע מה האתיקה והאידיאולוגיה של חיילי מג"ב בשאלת וידוא ההריגה. לכן באמת אין לי מה לומר במקרה זה. אתה יכול לומר שמדובר במקרה מובהק של דעות מוקדמות מצדי ובכך תצדק. השאלה היא האם הדעות המוקדמות הללו צודקות. אתה יכול לומר שאתה מתנגד באופן עקרוני לוידוא הריגה ואז לפחות במקרה שלך הדעה הקדומה שלי שגוייה. אם אתה דוגל בוידוא הריגה של חלאות כאלה ואחרות כהגדרתך, מה אכפת לך מניתוח מעמיק של האירוע? אתה תשבח ותהלל את מר חולצה אדומה ואני אשאל את עצמי עד היכן מותר להמשיך בקולקטיב עם אנשים שזו האידיאולוגיה שלהם. |
|
||||
|
||||
לאחר תגובתך הארוכה אין לי עוד דבר להוסיף על מה שאמרתי כבר, והדבר היחיד שנותר לי לומר הוא שלא אמרתי לך למה אתה מתכוון. בדרך כלל זה מה שאחרים אומרים לי וטועים, ואני יכול להצביע על מספר דוגמאות. אם אתה חושב שכן אמרתי אנא אצבע בדיוק על הנקודה. |
|
||||
|
||||
מהתבוננות בסרטון שצולם ממצלמת הגוף של ע', השוטר שחיסל את החלאה בבני ברק, לא ניתן להבחין אם הוא ירה גם כשזה כבר היה מוטל על הקרקע, אבל מהעובדה שהתוצאה הייתה מוות מידי ניתן להסיק כמעט בוודאות מוחלטת שחלק מהיריות נורו גם לאחר שהחלאה היה כבר שכוב על הקרקע. והשוטר הגיבור לא לבש סוודר אדום. . . |
|
||||
|
||||
Miguel de Unamuno, on October 12, 1936
"But now I have heard this insensible and necrophilous oath, "¡Viva la Muerte!", and I, having spent my life writing paradoxes that have provoked the ire of those who do not understand what I have written, and being an expert in this matter, find this ridiculous paradox repellent. General Millán-Astray is an invalid. There is no need for us to say this with whispered tones. He is an invalid of war. So was Cervantes. But unfortunately, Spain today has too many invalids. And, if God does not help us, soon it will have very many more. It torments me to think that General Millán-Astray might dictate the norms of the psychology of the masses. It should be expected from a mutilated who lacks the spiritual greatness of Cervantes to find horrible solace in seeing how the number of mutilated ones multiplies around him." |
|
||||
|
||||
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. |
|
||||
|
||||
כן, ההרגשה של "וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם" מוכרת לי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |