|
||||
|
||||
מדבריך, נשמע שה-worst case שיש לדמוקרטיה ליברלית להציע הוא ה-avarage case כאשר מדובר ברודנות. |
|
||||
|
||||
מנהיגים נבחנים ע''פ יותר מקריטריון אחד או שניים. לדיקטטורות יש מנגנון בחירה קשוח יותר מאשר לדמוקרטיות. דיקטטור צריך לכל הפחות להצליח לדכא את יריביו, אחרת יאבד את השלטון. בדמוקרטיה, נראה שהרבה מאד אנשים חסרי ערך מצליחים להבחר. ההרגשה שלי היא שבדמוקרטיות המשבר מצד אחד והתרופפות המשילות והלכידות יוצרים מומנט של הדרדרות איכות הנבחרים. אני חושב שאתה מתיחס לטראמפ, נתניהו ואמסלם כיוצא מן הכלל. אני לא רואה שום סיבה לחשוב כך. לי הם נראים יותר ויותר כברירת המחדל. בשל כך, יתכן שבעתיד הקרוב, דיקטטורות יתמודדו טוב יותר עם המצב המשברי מאשר דמוקרטיות. בדמוקרטיות מקור הסמכות הוא רצון העם. דמוקרטיה לא תוכל להמשיך לתפקד כאשר העם לא ירצה בה. זה מה שקרה ברוסיה וזה מה שיכול לקרות גם במקומות אחרים. |
|
||||
|
||||
אין ספק ש-''מסלול ההכשרה'' הלא פורמלי שעוברים מנהיגים שונה לגמרי בדמוקרטיות ובדיקטטורות, אבל בדמוקרטיה מוצלחת זהות המנהיג פחות חשובה, מפני שיש לו פחות כוח מאשר לדיקטטור. הרבה יותר משמעותי להסתכל על המוסדות הדמוקרטיים - הכנסת, הממשלה, בתי המשפט, התקשורת - כדי להבין את תפקוד המדינה. בעולם המערבי אנחנו רואים כיצד הכסף הגדול קונה את השלטון, אבל לעם עדיין יש יכולת להתקומם כדי להגן על האינטרסים שלו, דרך מנגנון הבחירות. לעומת זאת, לדיקטטורים יש חיבה למלחמות, עד כדי הרס המדינה לפעמים, וכנגד זה אין לציבור הרבה מה לעשות. |
|
||||
|
||||
כל מה שכתבת נראה לי נכון. בדיוק כפי שציינת, בדמוקרטיה יותר קל למנהיג "להתמזג עם הרקע". ולכן רובם באמת לא חשובים. המיעוט הם אלו שבכל זאת יש להם השפעה חיובית של ממש על מהלך העניינים. הייתי מוסיף כאן אבחנה שרבים לא יאהבו. נראה לי שמהפכת התקשורת תורמת לכך שהולכת ומתרחבת שכבת האנשים הסבורים שיש להם מה לתרום בפוליטיקה, הן כפעילים והן כנבחרים. לרובם אין כיסוי להמחאה. נדמה לי שאפשר לתאר חלק מאנשים אלו כנשלטים ע"י תחושות בטן בלתי רציונליות. קשה לי להבין את הרציונל של מי שמצביע עבור מועמד שמצעו הוא "אני שונא אשכנזים/ערבים/חרדים" אלא אם כן אתה נשלט ע"י הטינות האלו. ההמשך של הצרה הזו הוא בחירת נבחרים נטולי כישורים אופרטיביים שהאופציה היחידה שלהם היא להתקיים במרחב היח"צ. הייתי אומר שאנו זוכים למנות גדושות של שלטון שאינו עושה דבר מלבד יח"צ. זה הופך לקריטי במיוחד כאשר המעשים נדרשים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |