בתשובה לאור, 26/06/02 8:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטראגיות היא לא בכך שילד לא ילמד במסלול עיוני. הטראגיות היא בכך שמורים יגידו לו ויבחרו בשבילו, מה ללמוד. "יכולת התלמיד שמוכחת היטב בציוניו לפני התיכון" מה, איפה, מתי ומי אמר שיש קשר בין ציוניו של תלמיד לפני התיכון לבין יכולתו לעבור את בחינת הבגרות? הילד לא צריך להוכיח לך שהוא מסוגל. תפקידך הוא לא לעמוד בדרכו. תפקידך לעזור לו... נמאס? מרגיש מבוזבז על אלו שאין סיכוי לגביהם? אין לך כח? שישלמו לעוד מישהו שיש לו. אני נכשלתי כשלון חרוץ שלוש שנים, התשובה לא ברורה כלל (למזלי היה לי מספיק חוצפה בשביל להתוכח עם אלו אשר רצו למנוע ממני לגשת לבגרויות). "לגבי רמת המורים, אני מסכים עמך בהחלט. יש מקום רב מאוד לשיפור ברמת ההוראה בארץ, הן ברמת התואר הנלמד והן ברמת ההוראה עצמה. אולי אם יפסיקו לשפוך מליארדים על מי שברור שלא מסוגל יהיה יותר כסף כדי לממן מורים טובים יותר למי שכן" אז אתה מסכים שקיימת הבעיה, יופי. עשינו את הצעד הראשון. רק חבל שאתה תולה את האשמה באנשים הלא נכונים. שיפור רמת התואר לא תעלה למערכת החינוך ולו שקל אחד משום שהעניין חורג מתחום עיסוקה. מדובר בתפישתה של האקדמיה את התארים הרלוונטיים1. הרעיון שמשקיעים מספיק במערכת החינוך אבל לא במקומות הנכונים הוא רעיון מגוכח. לא משקיעים מספיק במערכת החינוך נקודה. כסף יש, אבל העדיפות הישראלית לא רואה בחינוך ערך עליון. אקסטרני בגיל 16 או אקסטרני בגיל 18 אחרי שאתה מכריח אותם ללמוד מקצוע? מערכת החינוך לא מקבלת אפילו ילד אחד, בריא בנפשו ובגופו, שהוא חסר תקנה לחלוטין. מורים חסרי תקנה יש בשפע. הבעיה היא שיש לנו נגרים גרועים שדואגים להשאיר עצים טובים וטריים בחוץ, להרטב בגשם, ואחר כך מתלוננים, ברוב חוצפה, שהעצים רקובים. בני אדם הם לא בולי עץ. -------------------------------- 1 רק חבל שאונ'-לטביה-תל-אביב ואונ'-לטביה-חיפה דואגות לכיסן יותר מאשר לחומר האנושי שיוצא מהן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השם למעלה ("מצטרף לבגרות") לא רלוונטי לכלום... זה קרה באשמת COOKIE חמקנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכתוב מגוכח זה גם קצת מגוחך, אבל נו שוין. פעם הבאה אני מבטיח גם לקרוא ולתקן את מה שאני כותב לפני הלחיצה על ''אשר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גישתך אנושית להפליא ובהחלט זו הרצויה בחינוך. כשאני התחלתי ללמד גם אני חשבתי "אין תלמיד גרוע יש מורה שלא יודע ללמד". החיים הוכיחו לי אחרת. לפעמים בתיכון זה כבר מאוחר מדי מכדי לתקן, לפחות בכלים שיש לנו וברצון שיש ללומד. מי שצריך להתחיל ללמוד לקרוא או להבין טקסט ברמה של פסקה בכיהת י' זה כבר מאוחר מדי עבורו במערכת החינוך הרגילה. זה לא אומר שזה לא אפשרי בכלל עבורו. לגבי אקסטרני - מתי שמתחשק שלהם. לא על חשבון המערכת. קיבלו 10 שנים להוכיח עצמם, 10 שנים! זה נראה לי מספיק. וכן, הציונים שלפני הבגרות משקפים מצוין את יכולת התלמיד ואת הנכונות שלו להשקיע וזה מה שיקבע אם יצליח או לא. זה שאתה חריג לא אומר שום דבר, אבל עכשיו אני מבין מאין מגיעה דעתך בדיון הזה. לדעתי אנשים כמוך לא צריכים לגשת לבחינה במסגרת בית הספר. זה מוסד חינוך לא בית ספר אקסטרני. לא נותנים פרס למי שלא השקיע כל השנה. אתה רוצה בכל זאת להיבחן, תיבחן בחוץ. זה בדיוק אותו מחיר. חוץ מזה זה שהצלחת בבחינות בלי ללמוד שלוש שנים רק מראה שיש לך היכולת והיית כישלון סתם כי לא השקעת. לא על תלמידים כאלו אני מדבר כל הזמן, אלא על אלו שגם עם השקעה אינטנסיבית ביותר מגרדים את השלושים. ויש כאלה, אתה אולי לא מכיר אבל יש כאלה. ילדים טובים וחרוצים שמשקיעים את הנשמה אבל לא עוברים בחינה. אבל כל הדיון הזה, על ענפיו ועציו, מתחיל (או בעצם ממשיך) למחזר את עצמו. המחלוקת נראית לי בשתי נקודות. 1. הבנה לעומת שינון. 2. סינון לעומת אי סינון. בנקודה הראשונה אני חושב שהמחלוקת קטנה ממה שנראה לנו. אנו אמנם מנגידים בין שתי הגישות אולם בשטח הן תלויות אחת בשנייה ופועלות במשולב. אני לא שללתי את הדגשת אלמנט החשיבה בלימוד אבל אני חושב שהוא שייך יותר לרמות המוגברות ולא לרמות הבסיסיות. לא ניתן לזכור בעל פה חומר בהסטוריה בלי להבין בצורה מינימלית מה קורה שם. מאה עמודים זה לא רשימת מכולת. נקודה השנייה היא מחלוקת עקרונית שיוצאת מגבולות הדיון בחינוך לדיון בתפקידה של המדינה בכלל. אני סבור כי הסינון צריך להיעשות לפני התיכון (דרך אגב, פעם היה כך, לפני שתיכונים הוכרחו לקבל תלמידים ברמה נמוכה) ולדעתכם צריך להשקיע בכולם באותה מידה עד הרגע האחרון ואז לשלח את התלמיד לדרכו. אני תומך בסינון ובהקמת מסגרות אלטרנטיביות שתילחמנה באבטלה ובהן יילמד החומר ברמה נמוכה יותר אבל יילמד, לא תמיד לבגרות. אולי אם בעלי יכולת נמוכה יותר ילמדו ברמה שמתאימה להם הם גם יקלטו משהו. ההתעקשות ללמד ברמה הגבוהה ביותר את כולם מביאה לכך שמי שלא מסוגל לעמוד ברמה לא קולט כלום. גם לא חלק. זה גם כשהרמה היא אפסית. אלו המחלוקות. מבחינת ההסכמה, אני מסכים כמובן שיש וצריך לעשות שינויים מפליגים במערכת, כולל כמובן הכשרה טובה יותר למורים, מה שכן יעלה כסף רב למערכת, דרך אגב, כי היא תצטרך לשלם משכורות גבוהות יותר כדי למשוך אנשים ברמה גבוהה. גם תכניות הלימודים זקוקות לעדכון, אבל הן נוטות להתעדכן, יש אנשים שזה העבודה שלהם. ברשתוכם, אני חושב שהבהרתי את הנקודה שלי, גם אם היא לא התקבלה, ואני גם ממליץ לכם להתנסות מעט בהוראה כדי לראות את מצב הדברים בשטח. אולי אז תאשימו קצת פחות את המורים. כל מורה או בעל מקצוע עובד עם חומר נתון, הוא לא יוצר את החומר, וגם לחומר זהה שי מגבלות. מה שכן, לצד כל הדוגמאות הרבות שהבאתי כאן לצידה השלילי של המערכת אני חייב לחלוק עמכם שתי נקודות אור מצידו של מורה. א. אין כמעט תחושה הנפלאה מזו הנגרמת כשתלמיד שלך מרובה הכשלונות מצליח לעבור את הבחינה, גם אם זה בקושי. אני מניח שהתחושה של כישלון היא נוראה אולם בינתיים כל התלמידים שלי עברו אז לא התנסיתי בה ואני מקווה גם לא להתנסות. ב. אין פלא מדהים יותר מאותו פלא הקרוי למידה. גם אחרי עשרות תלמידים אני עדיין נדהם כל פעם מחדש כיצד במקום שהיה פעם ריק יש היום ידע, כיצד גמגום מול תרגיל מפנה דרכה למעשיות נחושה ובסופו של דבר לפתרון. לעתים נוטים לשכוח את הפלאים האלה בעת הלימוד המתיש אבל הם תמיד שם. טוב, היום היום האחרון להוראה. מחר בחינת הבגרות בדקדוק ואז אני בחופש כמה חודשים טובים, לפני שאצטרך לשוב ולהתעסק במשפט הפשוט ובחבריו המלבבים. אולי כדאי שישנו את התכנית רק כדי שיהיה לי פחות משעמם. בספרות או בתנך אתה לפחות מתעסק עם טקסטים חיים ונושמים ולא עם יישום אינסופי של כללים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהדיון חוזר על עצמו (אני למשל מזמן הפסקתי לדבר על שינון/הבנה), אני כן חושב שאתה קצת חוזר על טיעונים שוב ושוב. המחלוקת היא עקרונית יותר. במינוח הרטורי : לי יש CLASH רציני יותר להציע לגבי הדיבייט הנ"ל. אני לא חושב שזה חורג ממסגרת הדיון, אני חושב שזהו שורשו *המהותי*. המחלוקת האמיתית היא לגבי מחויבויות מערכת החינוך, כלפי מי היא מחויבת ושל מי היא בעצם. מערכת החינוך, כגוף של המדינה, מספקת שירות לאזרחי ישראל (ההורים) ולאזרחים בפוטנציה (הילדים). תפקידה לא להתיעל כמפעל הייטק כך שהיא תצליח לתת את השירות הטוב ביותר לקבוצה המצומצמת והאיכותית ביותר. תפקידה לתת את השירות הטוב ביותר שניתן לתת *לכולם* בלי יוצאים מן הכלל. כולם משלמים מיסים אשר בה משתמשת מערכת החינוך, גם הטמבלים שביננו. כאשר אמרתי : מערכת החינוך היא זאת המספקת לנו שירותים, לא אנו אלה המספקים לה את ילדינו, התכוונתי לכך! לא צריך לכפות על אנשים ללמוד ברמה הגבוהה ביותר, אך אל למערכת להתנהג כלקוח בטעות (במקום כמספק השירות) ולקבוע עבור הלקוח האמיתי באיזו רמה עליו ללמוד ומהן הבחינות אליהן מותר לו לגשת. בהצלחה לתלמידיך בבחינות ותהנה מחופשה מרגיעה ומרעננת לשם חידוש הכוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאני חוזר על הטיעונים שלי וזה לא קצת אלא הרבה. אם היו לי מיליון נימוקים אז הייתי רק מחליש את הטיעון הכללי. אם על כל טענה הייתי שולף עוד נימוק ועוד רעיון זה לא היה נגמר. ככה אני חושב שמנהלים דיון. מגדירים נושא אחד, מכלול של נימוקים ושל עובדות ומנסים למצות ת זה עד הסכמה, הוכחה בלתי ניתנת לערעור או מיצוי של הכל עד נקודה של מסכימים לא להסכים. אבל אם הייתי שולך עוד ועוד נימוקים זה לא היה נגמר לעולם ובאמת הדיון עזב מזמן את הנקודה המקורית שלו. אני גם חושב שכל אחד מן המשתתפים צריך לחזור ולסכם ולהבהיר היא טענתו ולהבהיר כיצד הוא מבין את טענות האחרים. גם אם זה חושף אותו לטענה "שמת מילים בפי" כפי שטענת נגדי לא פעם ואולי בצדק. לפי ראייתי דיון הוא דבר שנעשה במשותף, מתוך ניסיון להבין אחד את השני ולכוון את האחר למה שהתכוונת. אחרת יש אי הבנות בלי סוף. בהודעתך זו הבהרת לי היטב את כוונתך ופה אני חולק עליך. מערתכ החינוך היא אכן גוף המספק שירות אולם התלמיד אינו לקוח במובן הרגיל של המילה. היא חייבת וצריכה גם לכוון את הלקוחות שלה כי הם לא לקוחות רגילים. הם חסרי ניסיון והם צריכים הכוונה. כמו שאני נשמע לרופא שלי איזה ניתוח לעשות ולא עושה מה שבא לי רק כי יש לי כסף כך גם על התלמיד להיות מכוון בידי המערכת. מה שכן, אתה בהחלט צודק שיש ניגוד אינטרסים. המערכת המכוונת היא גם המערכת המספקת שירות ואז היא עלולה בהחלט לכוון כך שיהיה קל לספק את השירות. אין פה הפרדת רשויות. אמרה לי פעם מורה למתמטיקה במכון לשיפור בגרויות. "לא עושים מיון כי זה מכון פרטי שמספק שירות, אז אנשים נרשמים ומשלמים לקורס חמש יחידות מתמטיקה אף כי אין להם את היכולת ואני לא יכולה להגיד להם שום דבר כי הם שילמו והם הלקוח. אני רק ממליצה להם בלי סוף לרדת לכיתה קלה יותר אבל הם לא מקשיבים לי" בסוף הם נכשלים. והיא צודקת. שם אין לה הכוח להשפיע ואז תלמידים נכשלים. בבית הספר יש למערכת הכוח להשפיע והיא צריכה לנצל אותו. התלמיד לא יודע מה טוב לו, המערכת כן. שוב, זה שיש ניגוד אינטרסים זו בעיה חמורה אבל היא בעיה מעשית שאפשר לפתור. בית הספר צריך לקבוע עבור תלמידיו, כמובן בצורה אובייקטיבית, כמו למשל הסתמכות על בחינות קבלה ולא על ציוני שנים קודמות בקבלה אליו. לדעתי השירות הטוב ביותר לכולם שצריך בית הספר לספק הוא שירות המתאים לכל אחד מלקוחותיו. זה יהיה חוסר אחריות כלפי התלמיד לשלוח אותו לרמה שהוא אינו מסוגל לעמוד בה. בסופו של דבר זה לא שהוא ידע חלק הוא פשוט לא ידע כלום. ואז המערכת לא עשתה את תפקידה. ככה נוצרת בורות!! כשאדם שבקושי קורא וכותב לומד לבגרות רגילה הוא נשאר בלי כלום ביד. אם היה לומד ברמתו היה לומד מעט אבל היה לומד. אני לא טענתי בעד התייעלות שתשמור על יוקרתה של המערכת אלא התייעלות שתועיל לתלמידים. זה המעשה הטוב ביתר עבורם. דרך אגב, הייתי רוצה לדעת מה פירוש CLASH שציינת. לגבי הבחינה היום, דווחתי כבר כי הייתה קשה. אני מקווה שעברו הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרה על טיעון לא עוזרת לבססו. לפעמים צריך לחזור ולהבהיר על מנת שירדו לסוף דעתך, אבל חזרה על טיעון כשיטה אכן מתחילה להשמע בשלב מסוים כמו תקליט שבור. כולנו "חוטאים" בכך, אך עדיף לא לראות בחזרה עצמית שיטה ראויה לדיון. הדיון בנושא זה רחוק מלהיות גמור. יש המון נק' בנושא שכנראה לא עלו בדמיוני הדל ולכן אין לי את היומרה להביא דיון זה לידי מיצוי. לא חייבים להביא דיון לידי מיצוי. אני לא בטוח שזה אפילו אפשרי. נניח לרגע שהילדים עצמם הם לא לקוחות רגילים. מה לגבי הוריהם? מה ההבדל בין קבלת שירות זה מהמדינה לבין קבלת שירות אחר אותו מספקת המדינה למשלמי המיסים? האם אלו אשר ילדיהם ינותבו החוצה ממערכת החינוך יקבלו הקלות מס? אני לא חושב... התלמיד אכן צריך להיות מכוון ע"י המערכת. המערכת צריכה להראות לו (ולהוריו) מספר דרכים ולהצביע לכיוון הכדאי על פי דעתה המקצועית (בהנחה שהיא כזאת). לכפות על אדם ללמוד מקצוע, אותו הוא לא רוצה ללמוד, אפילו אם אותו אדם הוא "רק" ילד, הוא מעשה הן לא מוסרי והן לא מעשי (לילד שלא רוצה או לילד להורים שלא רוצים, לא יצא מהכפיה הנ"ל כלום). "כמו שאני נשמע לרופא שלי איזה ניתוח לעשות ולא עושה מה שבא לי רק כי יש לי כסף כך גם על התלמיד להיות מכוון בידי המערכת" יש את המילים מכוון ומנותב ויש את המילים "מכוון" ו"מנותב" שהמשמעות שלהן באה להסתיר *כפיה* (מעין שיחדש אורוולי שכזה). רופא לא יזרוק אותך מבית החולים משום שהלב שלך לקוי יותר מלב של חולה בחדר הסמוך. הוא דווקא יטפל בלב שלך ביתר חריצות, גם אם החולה השני יצטרך לחכות קצת בתור ולקבל שירות קצת פחות אופטימלי מאשר הוא היה מקבל אם הלב שלך היה פועם בצורה תקינה יותר. "התלמיד לא יודע מה טוב לו, המערכת כן." אם זה הטוב אותו מציעה המערכת לילד (להיות בלי בגרות כלל משום שנאסר עליו לגשת לבחינות ולהיות בעל מקצוע לא שימושי בעליל) אולי עדיף שהמערכת תעזוב את הילד לנפשו ותפסיק לעשות לו כל כך הרבה טוב. "שוב, זה שיש ניגוד אינטרסים זו בעיה חמורה אבל היא בעיה מעשית שאפשר לפתור." אפשר לפתור ע"י אי מתן הסמכות לקבוע מי "זכאי" ללמוד בבית הספר התיכון ומי לא "זכאי" לכך. את התיכון נשאיר לכולם משום שהוא של כולם. הסינון בבתי הספר כבר קיים, אתה פשוט מציע *רגולציה* של הסינון ע"י בחינות קבלה. בחינות קבלה... זהו הכלי האמפירי עליו שאלתי קודם ולא קיבלתי מענה. אילו בחינות? כמה בחינות? במה יהיו הבחינות? מי יבדוק את התוקף האמפירי של אותן בחינות? איך יבדקו את תוקפן האמפירי של אותן בחינות אם הבחינות יסננו את הילדים ה"לא רצויים"? כמה ילדים יסבלו וכמה שנים יעברו עד שנוסח הבחינות יהיה נוסח בר תוקף מינימלי (ראה ערך בחינת הפסיכומטרי ששונה פעמים כה רבות)? מי יכתוב את הבחינות? האם הציון אשר יקבע כניסה/אי כניסה לתיכון יהיה ציון יחסי לשאר הנבחנים (כניסה לתיכון על בסיס מקום פנוי) או ציון המבוסס על יכולות נטו (כולם מצליחים=כולם נכנסים או לחילופין מסה ענקית של נכשלים=מסה ענקית של מנותבים לבתי ספר לנפחות). איך תתמודד עם מכונים פרטיים (סטייל פסיכמוטרי) אשר יצוצו, באופן בלתי נמנע, לשם הכנה לאותן בחינות כניסה לתיכון (והכל בתשלום כמובן)? "אני לא טענתי בעד התייעלות שתשמור על יוקרתה של המערכת אלא התייעלות שתועיל לתלמידים." התיעלות שתועיל לתלמידים ככלל, התיעלות שתועיל לתלמידים המנועים מגישה לבגרויות או התיעלות שתועיל לתלמידים שעברו את בחינות הכניסה? CLASH - כשמו כן הוא, רק השימוש נעשה בקונטקסט הרטורי. החלף את המילה ב-"השורש המהותי של אי ההסכמה בדיון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי אופן הדיון - זה עוזר אם כל צד מסכים כיצד הבין את דברי האחר כדי לוודא שאכן ירד לסוף דעתו. בכל מקרה, החלטתי לקצר בדבריי, יש לי הרושם שאני מאריך ומסרבל. עצת המערכת - כאשר אין לה סמכות להכריח אין לעצתה כוח. כולם רוצים בן רופא, גם אם הוא לא יודע לאיית ביולוגיה. כיוון וניתוב - אכן זו כפייה. אין פה מה להסתיר. כפייה לטובת המערכת ולטובת התלמיד. אולי כדאי באמת שהמערכת תעזוב את התלמיד לנפשו. היא מציעה לו מה שנראה לה נכון (לא יזיק להתעדכן בהוראת המקצוע לפי תנועות השוק). אף אחד לא מכריח אותו ללמוד. חינוך חינם חובה זה עשר שנים. אחר כך זה לא חובה ולא חייב להיות חינם. לגבי בחינות הכניסה - טענותיך קולעות אולם טכניות. אנו מדברים פה על עקרונות. לא ייתכן שכל קושי נקודתי ימנע מימוש של עיקרון. הטענה כי זה שאין בחינה יעילה אומרת שלא צריך לסנן בכלל נראית לי שגויה. מכונים פרטיים - אם הבחינה היא בחינת ידע אין רע בשום הכנה שהיא. זה לא פסיכומטרי, אם אתה עונה נכון סימן שיש לך הידע. דרך אגב, פעם היה "בחינות מעבר לחטיבת ביניים". זה עוד קיים בכלל? מעניין למה. הסינון בתיכונים קיים חלקית - הוא קיים בטובים. הגרועים פשוט הופכים להיכלי איכסון לאלו שאינם מסוגלים, בדיוק עליהם אני מדבר פה. פעם היו לומדים שם מקצוע יעיל, היום לומדים לבגרות כדי להיכשל בה. ההתייעלות תועיל לכולם - סינון יוצר כיתות הומוגניות, מי שלא מסוגל ילמד ברמה שהוא כן מסוגל. ירצה - שייגש לבגרות. אם הוא למד ברמה שאינה רמת בגרות הוא בכל מקרה לא יצליח ואם הוא למד ברמת בגרות הוא לא יבין כלום, אז מה הטעם בכך. סתם להגיש לבחינה זה חסר ערך אם לא למדת ברמה המתאימה. רגע, יש לי שאלה. מה דעתך, על מצב שבו מלמדים תלמידים לפי רמתם, אם זו נמוכה הלימודים ברמה נמוכה ולא בזו של בגרות (שהיא גם היא נמוכה למדי) ובסוף מי שרוצה ניגש לבחינה? את זה אתה מחייב? לתת להם את הסיכוי לעבור אף כי לא למדו ברמה של לעבור? נראה לי שזה עולה מדבריך,תקנני אם טעיתי. דרך אגב, אולי תרצו לשמוע מה עלה בגורלן של אותן תלמידות חביבות שקיבלו שיעורי עזר מארבעה מורים שונים ועדיין בקושי ידעו משהו. שתי המוצלחות הקטנות הלכו לאירוע משפחתי ערב לפני הבחינה אתמול, לא קמו כמובן, ולכן הגיעו לבחינה בשעתיים איחור. הן כמובן לא נבחנו, אין להן ציון וכל המאמץ האדיר שהושקע ירד לטמיון. אין סיכוי שהן תיגשנה שוב לבחינה בחורף, כל מה שנלמד יישכח תוך כמה ימים והן לא תקבלה את הסיוע האדיר הזה שוב כי הן כבר עולות כיתה ולשון זה כבר לא במקצוע שלהן. כמובן שאין קשר כלל בין רמת הרשלנות הזו שגובלת בטיפשות לדעתי לבין סיכויי הצלחתן בלימודים. שום קשר שהוא. כפי שאמר המנהל שלהן לחבר שלי המורה כשזה שאל אותו מה לעשות בהן: "תן להן תעודת טמטום ושלח אותן הבייתה". (אין לי שום נגיעה לעניין, אני רק מדווח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטמטום, יש לציין, הוא של ההורים חסרי האחריות שלקחו אותן לאירוע משפחתי בערב שלפני בחינה חשובה. שלח את ההורים למסלול מקצועי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שיש ללמדם ברמה נמוכה לבגרות בלבד. אמרתי שיש לשים דגש על לימוד יכולות בסיסיות בעדיפות ראשונה, בעדיפות שניה לנסות לעזור ללימוד לבגרויות (על פי היכולת) ולאפשר גישה לבגרויות. אני אף מקבל את הצעותיו הנבונות של דובי לגבי דחיית גיוס וכו' אשר עונות על שאלותיך. כמובן שהכל נעשה לא בכפיה ועל פי רצון הילד ו/או הוריו. לעצת המערכת, אם היא מקצועית ועניינית, יש די כח להשפיע. כאשר הדוקטור שלי אומר שצריך לעשות ניתוח אני כנראה אקשיב לעצתו. לדוקטור אין כח לכפות עליי לעבור את הניתוח כמובן (בחברה שפויה). הורים נוטים לא להקשיב לעצת מורים היום, ובצדק. אסור להקשיב לעצה של אנשי מקצוע שלא יודעים את מקצועם (הסכמת עם קיומה של הבעיה, יותר מפעם אחת). הורים גם יודעים שמדיניות בית הספר לא תמיד שמה בראש העדיפויות שלה את טובת הילד (באנדרסטייטמנט). כפיה לטובת המערכת, ע"י המערכת, סביר להניח שלא תהיה גם לטובת התלמיד, בעיקר בשל ניגוד האינטרסים הקיים פעמים רבות בין בית-הספר לתלמידיו (בשביל שם טוב, צריך להוריד את הזבל מדי שנה). עוד לא ענית (בכוונה) על הפרטים הטכניים של בחינות הכניסה. התשובה היא מהותית. אי אפשר להציע בחינות כניסה לתיכון בלי לדבר על בחינות הכניסה לתיכון, על מספרן, על אופיין ועל הבעיות האפשריות כתוצאה מהן. זה אמנם פוטר אותך מלראות שהבחינות ייצרו יותר בעיות מאשר יפתרו (אם יפתרו כלל) אבל זאת לא הדרך להציע הצעה משכנעת. ספר לנו על הבחינות אותן אתה מציע מעבר לכך שיש לעשותן. הסינון אכן קיים בתיכונים. הוא קיים בתיכונים *הגרועים* והמכוערים ביותר. אחוז העוברים בגרויות הוא לא הקריטריון לתיכון טוב. אם כבר מדברים על קוסמטיקה, זאת היא הקוסמטיקה האמיתית. יש למדוד את איכותו של מוסד, במערכת החינוך, עפ"י אחוז האנשים שמתחילים ללמוד בו בכיתה ז' ומסימים עם בגרות מוצלחת ולא ע"י אחוז האנשים המצליחים בבחינות לאחר שאושרו לגשת אליהן. לדעתי, פעמים רבות, קיים יחס הפוך בין השניים. אתה באמת לא רואה כיצד מכוני הכנה (שעולים הון להורים) יכולים לפגוע בסיכויי אוכלוסיות מסוימות? קיימים הבדלים בין בחינות אלה לבחינה הפסיכומטרית, אך ההבדלים מצביעים על יותר בעיות בבחינות הכניסה לתיכון מאשר בבחינה הפסיכומטרית. ההבדל מהפסיכומטרי הוא שבחינה זאת ניתן לעשות שוב ושוב ואף אחד לא מגביל אותך. לנסות להתקבל לתיכון יהיה אפשר רק פעם אחת, אני מניח, אלא אם אתה מציע לקבל לתיכון גם אנשים בני 41 עם רמטיזם בשלבים מוקדמים. האם המושג:"שיוויון הזדמנויות לכל", הוא רק סיסמא חסרת תוכן בעיניך? כן אני מחייב לאפשר גישה לבחינה גם עבור אלו שלא ניתן היה להכינם ברמה האופטימלית. זאת לא צריכה להיות ההחלטה שלך או של המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אם הוא מקבל את העובדה שבכוחם של ''מכוני הכנה'' כאלה לעזור, הרי שכבר ניצחת בוויכוח. הוסכם שהתלמידים מסוגלים ללמוד, והאשמה בכשלונם היא על מערכת החינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לנצח. זאת גם לא המטרה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |