בתשובה לאריק, 11/10/21 10:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני עונה בשמי, ולא בשם ירדן: מה? 1. ראשית, אתה מצטט ספרות1. פרוזה. זו לא ראייה לשום דבר. לציטוט הזה אין שום ערך בהקשר הנוכחי. 2. שנית, כטענה עצמאית - היא לא קשורה לוויכוח. אפילו חסידי תורות-גמול למינהן לא מחוייבים לטענה מהסוג הזה (אם התנ"ך מקדם רעיונות של "גמול" אז הציטוט המקורי עצמו כנראה מדגים זאת! אבל אולטמיטיבית זו שאלה לחוקרי המקרא ואין לה נגיעה לנושא). 3. שלישית, ככל שבכל זאת מתעקשים לטעון אותה ברצינות2, התגובה שלך יכולה לשמש כדוגמא מושלמת להיגיון מעגלי. לבטח יעילות הסיפור של "נשמה" בהפצת רעיונות של גמול אינה מחזקת את נכונותו (...ואז נכונותו היא ראייה לתוקף של מושג הגמול, וחוזר חלילה?). 4. התגובה שלך מלאה בטענות כלליות וגרנדיוזיות שהן לכל הפחות שנויות במחלוקת3. למשל "בן אדם לא יכול לקום בבוקר ולחיות את החיים שלו בלי סיפור שימסגר לו אותם", או הטענה שנארטיבים מייחדים בני-אדם באיזשהו אופן. במה הן מקדמות אותנו? לבסוף, אתה כותב כלאחר-יד וכאילו זו אמיתה מובנת מאליה ש-"אפשר להכניס תוכן למושג גמול עם סיפור אחר שאינו כולל נשמה". ובכן, אני טוען לאורך כל הדיון הזה שאי-אפשר4. יש לך דוגמא? על כל פנים, מלכתחילה ולאורך כל הדרך התניתי את עמדתי בהיפותזה של ריאליזם מכניסטי (ובפרט: "נשמה" זה ביטוי חסר משמעות). אם אתה לא מקבל את ההיפותזה, אין כל רבותא בכך שאינך מקבל את מה שנגזר ממנה. 1 ועושה רושם שאפילו המקור הספרותי לא מסכים איתך: "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן", אבל כמובן שלציטוטים מטקסטים ארכאיים אין שום משקל. 2 ואכן יש מסורת ארוכה (ולרוב מביכה, אבל זה עניין של טעם) של נסיונות לטעון בזכותה. 3 ולהבנתי, שגויות בעליל. אבל אין לי בהן עניין גדול במיוחד. 4 עד כדי תוצאתנות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |