בתשובה להפונז, 09/08/21 15:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש הסתייגות שנכונה תמיד למפורסמים: אנו מדברים על תדמיות ולא על אנשים שאנו מכירים באמת. ג'ון לנון הוא קרבן צפוי של תדמיתו כנציג האולטימטיבי של נוער הפרחים ההיפים ותרבות הנגד. ידוע גם שהוא לא היה מה שנקרא אדם "נחמד". לנון היה אלים, בוגדני ומרושע. אבל גם אדם רדוף חרטה על מעלליו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט חשבתי על הריסון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין. אבל התרשמותי ממנו היא שהוא דוקא מתאים לטיפוס ה''נחמד'' וההתעניינות שלו בעניינים רוחניים כמו פילוסופיה ומוסיקה הודית וסרטי מונטי פייטון היא חלק ממין תמהונות חביבה ולא מעבר לכך. אבל שוב, אנו לא באמת מכירים אותו. מידת העוינות שתגלה אצל רבים כלפי לנון ודברים שאמר, מעידה שהוא ככל הנראה נגע בהרבה עניינים רגישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנון, שבין שאר מעלותיו גם היה פרובוקטור לא קטן, ידע היטב איך לעשות גלים תקשורתיים ורבי השפעה. אני לא בטוח שזה מעיד על רוחניות יתירה. כבר אמרתי שאני לא מומחה ללנון, וברור שבזמן אמיתי לא הייתי חשוף לתקשורת על ארבעת המופלאים. אבל באשר לטוהר כוונותיו אחלוק אנקדוטה אישית. זכורני שכבר בשנות השבעים המאוחרות, אבי - שהיה רחוק מאד מלהיות מעורב בתרבות הפופולרית, וודאי מלהגיב עליה בעוקצנות - העיר שזה יפה מאד לשיר על שלום עולמי ושיוויון בין כולם, כשאתה גר בבנין הכי יקר בניו-יורק. דווקא בגלל שאמירה כזו כל כך לא אופיינית לו, היא נחקקה בזכרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בדיוק סוג הביקורת שאותו תארתי. האם מי שתומך בפמיניזם ושלום עכשיו גלובלי, אינו יכול לגור בכל מקום שהוא יכול לאפשר לעצמו? מה הקשר בין הדברים? בתחילה חשבתי שאתה מתכוון לאלימות ולזדוניות שלנון גילה כלפי סביבתו (כפי הנראה היה גבר מכה) ולריחוק שגילה כלפי בנו ג'וליאן. ולכן ציינתי שלנון בניגוד לביטלס האחרים לא היה אדם נחמד. אבל הוא היה אדם שקורות חייו המעניינים הפכו אותו במקום לאדם מקופח בעיני עצמו, אנוכי ומרוכז בעצמו, לאדם נדיב ובעל דעות מעניינות ואנושיות. פרובוקטור? אולי, אבל בשם אלו ערכים ותקוות נפלאות. כאשר לנון ובת זוגו הפגינו בישיבה במיטה למען שלום עולמי, למי מפריעה הפרובוקציה הזו ואיזו דרך מקסימה וחכמה להדגים, לממש ולהפיץ את הרעיונות שהפגינו בשמם. בעידן בו הציויליזציה שלנו שועטת אל קצה וזאת בשל העדר הזדהות ואחדות אוניברסלית, אפשר להיווכח כמה חבל, שתקוותיו לא אומצו ע"י יותר אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללנון היה מעמד די מיוחד בשנות השבעים. האבל כשהוא נרצח היה חסר תקדים עבור מוזיקאי. בונו נכנס למשבצת הזו בשנות התשעים אבל לנון יצר אותה. תקופה ארוכה הוא היה די מסוכסך עם עצמו, ואכן פול מקרטני היה קרוב יותר לג'וליאן מאשר ג'ון עצמו. עוד בתקופה המוקדמת של הביטלס השלשה שיחקו תפקיד של "ילדים טובים" וג'ון היה "הילד הרע"1. אבל יוקו הצליחה ליישר אותו בסוף, ובשנים האחרונות לפני מותו היה שלם יותר עם עצמו. מרגישים את זה גם באווירה של התקליט האחרון שהוציא, שהיא הפוכה לגמרי מזו של תקליט הסולו הראשון שלו מ 1970. ________ 1 1963 מול המלכה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. חשבתי בהתחלה שהפוז מתכוון ליחסים הקשים בין ג'ון לנון לג'וליאן ואמו (שכללו גם אלימות כלפי האם). לנון בחייו האישיים היה רחוק מאד מדמות נער הפרחים שוחר השלום והאהבה שהציג. אבל דוקא השניות הזו, שלנון היה מודע לה, הפכה את דעותיו למורכבות יותר ופחות פשטניות ממה שאלו שאינם מחובביו נוטים להציג. לנון היה חוליה בשרשרת שמתחילה מטולסטוי ונמשכת בגנדי. אלו הן דעות שנויות במחלוקת ומעוררות התנגדות רבה (אפילו של אדם כמו ג'ורג' אורוול), אבל הן ממש לא שטחיות או חסרות חשיבות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |