 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחרונה יצא לי לחשוב על הציטוט המפורסם של טולסטוי, והמסקנה שלי היא שלמרות הניסוח המבריק - המציאות בדיוק הפוכה. דוקא דפוסי האומללות משותפים הרבה יותר. אתה קורא עוד ועוד על אנשים ומשפחות שסובלות, ורואה אותם סיפורים. ילדים שהתעללו בהם מינית - אומללים, זוגיות רעילה ומתעללת, מחלה קשה, מוות, דכאון, סמים קשים, כולם מאמללים בצורות מאד דומות. עד כדי כך שהלב קצת מתקהה, בשומעו עוד סיפור על ההוא כמו שכבר שמענו מאות פעמים בעבר. דוקא האושר הרבה יותר ורסטילי - זה מאושר כי נעים לו לגדל עגבניות, זה מאושר כי נעים לו לבשל עגבניות, זה מאושר כי נעים לו לחיות בכפר, זו מאושרת כי כיף לה בעיר ליד בית הקפה שלה, זה אוהב לצייר בצבעי שמן וזו אוהבת לקרוא על קוונטים. זה מאושר לחיות בגפו, וההם מאושרים לגדל שבעה ילדים. בקיצור - כל האומללים אומללים בצורות דומות, והמאושרות - מאושרות כל אחת בדרכה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל הפולנים אומללים בצורה דומה. אבל בעצם אתה כותב גם שכל המאושרים מאושרים מאותה סיבה- הגשמה עצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו כבר פרשנות שעשויה להתדרדר לטאוטולוגיה. האם גידול ילדים הוא הגשמה עצמית? האם מגורים בכפר הם הגשמה עצמית? האם ישיבה בבית קפה היא הגשמה עצמית? לדעתי התשובות המיידיות לשאלות האלו הן לא, אלא אם אתה מרחיב את הגדרת ההגשמה העצמית כל כך, כך שהיא תכלול את "כל מה שאתה עושה שיעשה אותך מאושר", וזה כבר לא מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נסיים את הדיון בסינתזה של הרעיונות הנ״ל: הכל אותו דבר. וזהו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |