|
אני מאוד מקווה שלא. אמנם חלקים נרחבים בגוף הבוחר כבר לא שותפים לרעיון הציוני, אבל אני לא רואה לו תחליף בתור הנרטיב של המדינה. המדינה מושתתת על הרעיון הציוני באופן עמוק מאוד, כפי שבא לידי ביטוי בהכרזת העצמאות. אותם חלקים במדינה שאינם שותפים לו לפחות מכירים בו ומשתפים איתו פעולה (למעט הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית וכמה פלגים חרדיים קיצוניים). הכח הפוליטי הגדול של החרדים בשנים האחרונות כמאפשרי הקואליציה לא אומר שהם יכולים להשליט את הנרטיב שלהם על המדינה. כן, המדינה נמשכת זה זמן לקוטב ה''יהודי'' ומתרחקת מהקוטב ה''דמוקרטי'', אבל זה לא תנועה שאפשר לעשות לה אקסטרפולציה. בעבר המדינה נמשכה לקוטב זה או השני וחזרה. הנרטיב היחיד שיכול להתחרות בציונות הוא הגרסה הדתית משיחית של הציונות. הלהט של תומכי הנרטיב הזה הפך אותם מקבוצת שוליים בת כמה מאות פעילים בשנות השבעים לגוף משפיע ומרושת שנהנה מתמיכה בנראטיב שלו בקרב מפלגות רבות. ככל שהנראטיב הזה קונה לו תמיכה במיינסטרים ומשתלב בו, הוא אכן יכול למשוך את המדינה לכוון ה''יהודית'' ולהתנתק לחלוטין מהקוטב ה''דמוקרטית'' שלה. אבל הדרך לשם עוד ארוכה כי מנגד ניצבת מדינת תל אביב שמושכת חזק לצד השני.
|
|