בתשובה לירדן ניר, 18/06/02 15:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''נדמה לי שאתה נכנס למכשלה של גוד, של ניתוק המושגים שאתה מדבר עליהם מהשפה בה אנו חושבים'' - אני באמת לא חושב שמדובר כאן במכשלה (אצלי, הכוונה...). פשוט, ההגדרות המקובלות של השפה היום-יומית לא עונות לקריטריונים של ''השפה המדעית'', ובכלל מכילות סתירות רבות ורב-משמעויות. לכן, מכורח העניין, ייוצר איזשהו פער בין ''השפה המדעית'' בה אני משתדל להשתמש בדיונים פילוסופיים כאלו (כזכור, ויטגנשטיין טען שכל הויכוחים והבעיות הפילוסופיות מקורן ברב-משמעותה של השפה), לבין השפה יום-יומית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבעיה היא שהשפה המדעית שאתה משתמש בה אינה קומוניקטיבית במיוחד, במובן זה שרק אתה יודע, בד''כ, למה אתה מתכוון. אז אולי אין סיכון של הבנה שגויה של דבריך, אבל גם אין סיכוי גדול של הבנה נכונה שלהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק. אבל אני מנסה ככל יכולתי להסביר אותה. אין ספק ש "השפה המדעית" קשה יותר (אחרת כולם היו מדברים אותה. היתרונות ברורים), אבל אינני רואה ברירה אחרת; זה ממש עצוב לראות ויכוחים שלמים הנסובים רק בגלל מילים בעלות רב-משמעויות ואסוציאציות רבות, כאשר בעצם אין כלל ויכוח לגבי הנושא עצמו. בכל מקרה, אני אשתדל לענות לכל דרישת הבהרה, וכמובן לתיקונים והערות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שפה מדעית (במובן המוכלל שלך, שתופס גם למחשבה מטא-מדעית, ופילוסופית בכלל) היא דבר נחוץ ומועיל. אבל אני חושב שבסופו של דבר, לפילוסופיה ולמדע צריך להיות מנשק (אינטרפייס) כלשהו עם המושגים האינטואיטיביים שלנו. הראשונים צריכים להגיד משהו על האחרונים: אולי להסביר אותם, אולי לומר שהם שגויים או לא קוהרנטיים, או לא תופסים כלום, אולי לעשות להם רדוקציה למושגים המדעיים. כי אם לא - אם המחקר המדעי-פילוסופי פשוט מתעלם מהמושגים האינטואיטיביים - אז כל המסקנות שלו ישארו תלויות באוויר, ולא יאמרו לנו שום דבר בעל משמעות. *משמעות* אנחנו יכולים לקבל רק דרך המושגים האינטואיטיביים שלנו ("אינטואיציה" לא בהכרח כאינסטינקט ראשוני: אני "מרשה" לאינטואיציה להשתנות לאחר מחשבה. אבל צריכה להיות אינטואיציה כדי שתהיה הבנה ותפיסה). כך גם בקשר למוסר. אתה מגדיר מוסר כרצון. עדיין לא הבנתי ממך מה ההבדל אצלך בין "אני רוצה שיהיה מקסימום אושר לבני-אדם" (מוסר) לבין "אני רוצה לשמוע גותי". אם יש הבדל, אז אתה עדיין חייב לנו הגדרה של מוסר. אם אין הבדל, אז נדמה לי שאתה פשוט לא צריך את המונח "מוסר" בשפה המדעית שלך. לרוב האנשים יש מושג אינטואיטיבי של מוסר. אתה אומר כל הזמן "מוסר הוא רצון", בניגוד למושג האינטואיטיבי, אבל אז מתברר שאתה מדבר על מוסר בהגדרה אחרת. יוצא שאתה לא אומר כלום על המושג האינטואיטיבי. יש לך קייס חזק אם אתה טוען שהמושג האינטואיטיבי הזה הוא לא קוהרנטי (כי רוב האנשים מיחסים מימד אובייקטיבי למוסר, אבל אין אפשרות להכרעה אובייקטיבית בו). אבל הדרך היותר ישרה להציג את המסקנה הזו היא: אין דבר כזה מוסר. כשם שמזוית הראיה של אתאיסטים, מושג האלוהים אצל דתיים הוא מושג שגוי, *ואין מושג נכון (מושג שתופס משהו שקיים) של אלוהים*, כך מזוית הראייה הנכונה (על פי גוד), מושג המוסר שיש לרוב בני האדם הוא שגוי, *ואין מושג נכון של מוסר*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הסיבה היחידה שאני קורא לזה "השפה המדעית", היא כי כך קרא לזה ברטרנד ראסל. מן הסתם היא תופסת גם למחשבה מטא-מדעית, ופילוסופית בכלל. אבל ראסל היה לוגיציסט, אז היה לו אינטרס לקרוא לה "מדעית". מילא. פשוט רציתי להשתמש בשם התקני. השאלה היא האם המושגים האינטואיטיביים הם שמנותקים ממשמעות לוגית קונסיסטנטית. אני חושב שלא, לא באופן מוחלט, לפחות. כלומר, ישנם פערים לא קטנים, אבל וודאי שיש קשר בין המושגים האינטואיטיביים למושגים הלוגיים-קונסיסטנטיים של "השפה המדעית". הפער אינו כה גדול, לכן כדאי לשמור על הקשר. בוודאי שאין הבדל לשיטתי. אבל יש צורך בשימוש במילה הזו, פשוט משום שהמושג האינטואיטיבי 'מוסר' מוכל בתוך ה 'רצון', בתיקונים הנדרשים: מושג המוסר שיש לרוב בני האדם הוא אכן שגוי, *ואין מושג נכון של מוסר*, אלא הוא פשוט נבלע תחת הגדרת 'ההיגדים הטלאולוגיים', כלומר "אלו שאינם 'פסוקים"'. הבעיה בניסוח משפט כמו "אין דבר כזה מוסר", היא שהאסוציאציה תהיה באופן מותנה להשקפה האגואיסטית, מה שיטעה את קוראי. הם יחשבו שאני מתכוון שאין בכלל משמעות ל 'ראוי', וישנם רק 'פסוקים'. לא לזה אני חותר, וגם כך אני נאבק יותר בבלבול מאשר בדעות מתנגדות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |