 |
1. לא בדיוק. רייגן מתמקד במקרים המובהקים, שהם רבים מספור, ומשאיר את השאלה איפה עובר הגבול לאחרים. שלושת הפרקים הראשונים בספרו שהזכרתי למעלה, עוסקים ספציפית בניתוח השאלה האם יש ספק שליונקים נורמליים בני שנה ומעלה יש מודעות, אמונות, תפיסה של מושג העתיד, רווחה אישית וכיו"ב. המסקנה שלו היא שלגבי המקרים האלה אין ספק, ולגבי שאר החיות הוא משאיר לאחרים להחליט.
2. הערך הפנימי הוא בינארי (כלומר, או שיש אותו או שאין אותו), ואין הבדל בין ערכו של האחד לערכו של האחר. עם זאת, מידת היותך נושא-של-חיים היא ערך רציף. המשמעות של זה היא שכאשר כבר הגענו למסקנה העצובה שבנסיבות מסוימות עלינו לגרום נזק למישהו שיש לו ערך פנימי, נעדיף כנראה לעשות זאת למי שחייו - במובן הביוגרפי שלהם - מורכבים פחות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש