|
רצה המקרה והמציאות שלא תאמן מבארת את מה שנידון בינינו. אם אני מפרש את דבריך ככוונתם, טענתך היא שמלכתחילה ברור לכולם שהבעיה היא בדברים הבזויים שנאמרו כלפי המשפחה השכולה ולא בהפגנה מול ביתה. כעת מתברר, כי ההנחיות להפגנה עצמה, כנראה יצאו מביתו הפרטי של ראש הממשלה. אם לא מאצבעותיו של בייבי דוק דבליהו עצמו, אז בודאי מאצבעותיהם של הזרזירים הדיגיטליים שכינס לעצמו העורב. עשה נכון עורך דינם של המוחים נגד נתניהו, שפרסם ברבים את הדבר. כפי שכתבת, יש בכך טעם לפגם. אלא שכאן, לדעתי מתחילה המחלוקת בינינו. לענ"ד, לא מדובר בעבירה כלשהי על החוק ולדעתי טוב שכך. משפחה שכולה הבוחרת להיות פעילה בתחום הפוליטי, לא צריכה לצפות לשום זכויות מיוחדות מעבר למה שיש לכל אדם אחר, מעבר לחריג אחד שדברנו בו. ידיעות בנוסח "פנייה ליועץ המשפטי" היא בעיניי הכיוון הלא נכון וערובה לכך שהעניין יגרר במדיה במשך חודשים וסופו שינפח נפשו כאילו לא היה. גישתי השונה היא שהזוועה כאן היתה בדברי הבלע והקללה שהוטחו במשפחה. ואת זה עשו הזרזירים ולא העורב. נדמה לי גם, שלא רבים יחלקו על כך שמדובר בדבר ראוי לעונש. והעונש הראוי הוא הודעת קנס מטעם הרשות השיטור או הרשות המקומית, כפי שנעשה למי שלא אסף את הצרכים של כלבו ולא הפעלת מערכת המשפט האימפוטנטית המתמחה בגרירת דברים לאורך חודשים ושנים עד שהם הופכים לחסרי תועלת. וכאן אנו נוגעים בליבו של העניין ממש: תרומתה של מערכת המשפט למצב הקשה בו היא נמצאת. וזהו עניין לדיון נרחב ואולי גם בעיתוי שונה. בהווה בו משפחת דבליהו קמה על שלטון החוק להורסו, אולי לא ראוי לעסוק בכך. לסיום, ברצוני לחזור ולהדגיש כי לדעתי הנוהל הציבורי צריך לאסור הן קללות נגד משפחות של חללי צה"ל והן הפגנות ליד בתים פרטיים, גם של נבחרי ציבור.
|
|