בתשובה להפונז, 14/10/20 13:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל אתה לא באמת מפעיל את התועלתנות כאן, כי אכן אין דרך למדוד. אם היית לוקח את כל תקציבי התרבות של מדינת ישראל ומשתמש בהם כדי לממן תרופות היית יכול להציל עוד כמה חיים בשנה. האם הצלת חייהם של (נגיד) שלושים איש מדי שנה מצדיקה את סגירת כל מוסדות התרבות שאינם יכולים להתקיים מהכנסות עצמיות? יש לך דרך למדוד את הערך התועלתי של שני הדברים שעל כף המאזניים כך שניתן יהיה להשוות ביניהם? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שאתה מפעיל, החל מהמקרים הקלים (עדיף להציל חיים של מאה על פני חיים של אלף), ועד המקרים היותר מורכבים - התועלת בהנחה על טיסות מול הסבל בהנחה על טיפול נפשי בדיכאון. או בצורה כללית יותר (וזה כשל שחוזר כאן): אתה מערבב בין השיטה ('אנחנו נתעדף תקציבים לפי התועלת בהקטנת הסבל') לבין דיוק המדידה (כמה בדיוק שווה ההנאה מהנחה של מאה שקלים בטיסה לחו"ל מול הסבל בחוסר יכולת לטיפול באובדנות). השיטה בבירור פועלת על פי מדד תועלתני. זה שדיוק המדידה לא תמיד מהימן, זה פרט טכני. יש מספיק דוגמאות מתחומים אחרים לאי דיוקים במדידה. אבל שם זה לא מביא אותך למסקנה שהפרמטר הנמדד חסר משמעות. ההערכה של בנק למשכנתאות לגבי יכולת ההחזר העתידית של לקוח כוללת הרבה אי-וודאות, ועדיין אנחנו נסכים ש'שיטת ההחלטה של הבנק מבוססת על מיקסום רווחים שנמדדים בכסף'. הקבלה לאוניברסיטה של סטודנט למדעי המחשב נסמכת על ציוני הבגרות שלו במתימטיקה, שיכולים להיות מוטים יחסית ליכולתו להצליח בתואר הראשון. אולי הרגיש רע ביום הבגרות במתימטיקה, ואולי הצליח להעתיק מהשכן את התשובה הנכונה. ועדיין נסכים שהפרמטר על פיו נקבעת הכניסה הוא יכולת לימודית ('מתימטית' אם תרצה), גם אם המדידה לא תמיד אמינה. ולכן, הטענה ש'קשה למדוד משהו' לא סותרת את הטענה 'המשהו הזה הוא ערך יסוד בהחלטת המערכת'. מערכת ההחלטות החברתית\כלכלית\מוסרית שלנו היא תועלתנית, גם אם לפעמים מדידת התועלת לא מדויקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה היא לא ש"קשה למדוד משהו" אלא שאי אפשר למדוד משהו לפני שהגדרת מה אתה מודד, גם אם אתה יכול פה ושם למדוד את התועלת, ההגדרה עצמה אינה יכולה להיות תועלתנית כך שבעצם הרעיון הוא בלון ריק. נכון שאם נגדיר תועלת כ"מה שטוב לשכ"ג" (רעיון לא רע, אגב) אולי נוכל לקבל הסכמה אוניברסלית לגבי מהם מעשים מוסריים החלק גדול מהמקרים (אם כי תמיד יהיו הנודניקים שיגידו שהם יודעים יותר טוב ממני מה באמת טוב בשבילי, אבל נטפל בהם ,בצורה מוסרית, ע"י הוצאתם להורג) אבל אני לא חושב שמלבדי יהיה עוד מישהו שירגיש טוב במיוחד עם העניין. ובעניין אותו אונס קבוצתי, מה אם הפסיכופט התורן נהנה מקיום יחסים עם אנשים במצב צמח (הו, אומה ת'ורמן!)? הרי לא נגרם להם שום נזק כך שהתועלת נטו היא חיובית, במיוחד אם הוא גם משלם לבני המשפחה שלהם שנהנים מההסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד מתקשה עם דוגמאות הקיצון האלה. ברגע שאמרנו שיש זכותו של אדם על גופו - מסיבות תועלתניות של שמירה על המרקם החברתי - אז המקרה שלך נכנס בפנים, גם כשהאדם הוא צמח. מעצם טיבם, כללים חברתיים יוצרים הכללות - ובכוונה, כדי לא לדון בכל מקרה לגופו, וכדי לעיתים אפילו להחמיר מראש כדי שבכלל לא נגרד את מעטפת המוסר שאנחנו מצפים לה. לכן הכללים "לא תירצח", "לא תאנוס" - הם כלליים ופשוטים, כי ב-999999999 מקרים ממיליארד מקרים זה ברור שהסבל במעשה עולה עשרות מונים על ה'רווח' התיאורטי ממנו. וזה עוד לפני שנכנסנו לסבל החברתי הכללי מעידוד אנשים מאד חריגים שמפיקים הנאה מיוחדת מהתעללות, ולא יסיימו באדם אחד ומהווים סכנה חברתית רבה וגדולה, שלא צריך מיקרוסקופ תועלתני כדי להראות למה שיקול תועלתני מספיק יעיל כאן. ואגב, מאחר ושוב הכנסת - ובצדק - את ענין ההעדפה הסובייקטיבית, אזי גם שיפור כלל התועלת האובייקטיבית בפונקציה סובייקטיבית שמניחה מראש שכל אחד, התועלת האישית שלו עדיפה על של אחרים, ובמעגלים מתרחבים ויורדים המשפחה שלו, החברים שלו, העיר שלו והמדינה שלו, זה שיפור מאד סביר של האלגוריתם התועלתני שלנו. בין השאר, אגב, כי אנחנו יודעים שהחברה לא מסוגלת להגן על זכויות ורווחת הפרט הבודד בכל רגע, יותר טוב ממנו עצמו. לצורך הענין יש כאן האצלת סמכויות מקסימלית אבל יעילה - מאחר שאין טוב משכ"ג כדי לדאוג לשכ"ג, ממוטיבציה ועד יכולת ביצוע, הבה נאפשר לשכ"ג לשמור על זכויותיו האישיות. הרבה יותר זול ומועיל לכולם מלהצמיד לך שוטר ורואה חשבון אישי ואחות מטפלת אישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שהמטרה מסומנת רק לאחר שהחץ כבר פגע. יש לנו איזו הרגשה עמומה של מה "מוסרי", ובקלות אנחנו אנחנו מגדירים "תועלת" כך שאותו משהו ייצא גם תועלתי. ברגע שאתה נכנס ל"כל אחד, התועלת האישית שלו עדיפה על של אחרים, ובמעגלים מתרחבים ויורדים המשפחה שלו, החברים שלו, העיר שלו והמדינה שלו" אתה הופך את התועלתנות למושג ריק, ומשמיט את הבסיס האובייקטיבי כביכול של המוסר שלך. היטלר היה מוסרי? (גודווין נקרא הנה בכוונה כדי לאפשר לי לפרוש באלגנטיות מהעיסוק בנושא. הפסדתי!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היטלר בבירור גרם יותר סבל מכל אדם אחר בהיסטוריה, למה אתה מסיק שהוא היה מוסרי? פונקציית התועלת האישית היא לא הדלתא של דיראק, והיא לא מזנקת לאינסוף סביב הסובייקט האינדיבידואלי שאין בלתו. אנחנו מוכנים לקבל העדפה אישית כלשהיא - פקטור 2, פקטור 5, תבחר. עכשיו, מה זה פקטור חמש על אדם אחד מול מאה מיליון מתים? (אני בטוח שיכולת לעשות את החישוב הזה בעצמך, אם לא היית מניח שהפונקציות שלי התועלת שלי כל כך מופרכות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למנגנון השיקולים צריך לקחת בחשבון לא רק את התועלת של הפסיכות, הצמח והמשפחה אלא של החברה בכללותה. התועלת שלי תרד אם יאפשרו לפסיכופט לממש את זממו. אומנם לא באופן משמעותי, אבל אם מניחים שיש כמה מילארדי אנשים כמוני נשארת עם ירידה מינורית בתועלת של כמה מילארדי אנשים מול עליה בתועלת של... מספר שאני לא רוצה לנסות לכמת, אבל בוא נניח שהוא קטן. לכן, מיקסום של פונקציית התועלת יתקבל אם ניתן לפסיכופט לממש את זממו ונסתיר את העניין מהציבור. מצד שני, אם הדבר ידלוף, פונקציית התועלת של הציבור תרד משמעותית. מסקנה: ככל שהיכולת של מקבלי ההחלטות לעבוד על הציבור גבוהה יותר, כך יותר כדאי לתת לפסיכופט את מבוקשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהתועלת שלך תרד אם יקרה כך וכך? לזה שהאושר הכללי שלך יירד? אם כך התועלת הכללית אמורה להיקבע ע"י סכימה של כל מה שאנשים שונים בעולם *מרגישים* לגבי מעשה כזה, שהוא לדעתי קריטריון מפוקפק מאד אם מנסים לדבר על מוסר אובייקטיבי. חלק לא מבוטל מההרגשה תלוי בחינוך, והחינוך תלוי כמובן באוסף ההרגשות שהמחנכים ספגו, וכך הלאה. אם האינקה היו שולטים בעולם, דומני שהיינו מסכימים שעריפת ראשים כדי לרצות את האלים היא מעשה מוסרי מאחר שתועלתו לרבים עולה בהרבה על סבלם של כמה מסכנים. בעצם יש אפילו היום אנשים שמאמינים שטוב ומוסרי להטיל מום בתינוק בן שבעה ימים מטעם דומה! יתר על כן, אני חושב שבחברות מסויימות מספרם של אלה גדול יותר מזה של אלה שחושבים אחרת, ואם ניתן למדוד את הסבל שייגרם להם מאי הטלת המום הזה בצאצאיהם מי יודע לאיזו מסקנה נגיע. פיכס, היית רוצה לחיות בעולם כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ששגיאת המדידה של האינקה כל כך גדולה, זאת עדיין בעיית מדידה ומידע ולא בעייה בהגדרת השיטה. לפני חמישים שנה אנשים עשנו כמו קטרים גם ליד אחרים, במסעדות בחוץ וגם במשפחה הגרעינית בבית, וגרמו לפגיעה חמורה מאד בבריאותם האישית, אבל אולי חמור מזה - בבריאותם של הסובבים. לשיטתך - אותם אנשים היו הרבה פחות מוסריים ממני ממך. לשיטתי - בהינתן המידע שהיה ברשותם, הם היו מוסריים בדיוק כמונו. המעשנים. פשוט פונקציית התועלת שלהם קיבלה מידע לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לומר ההגדרה שלי היא כלכלית - לכל דבר שהייתי מוכן לשלם עליו יש תועלת חיובית, ולכל דבר שהייתי מוכן לשלם כדי להימנע ממנו יש תועלת שלילית1. האריס, למיטב זכרוני, דיבר על אושר. אבל אפשר לומר ששתי ההגדרות זהות מהותית. כל הגדרה שלא עוסקת באושר מבחינה מהותית אינה תועלתנות. כנראה לא הייתי רוצה לחיות בעולם בו החלטות מתקבלות רק לפי התועלת שנגזרת מהן. הפואנטה בהודעה הקודמת הייתה להביא תועלתנות לאד-אבסורדום. לא הייתי רוצה לחיות בחברה מהסוג שאתה מדבר עליה, אבל דווקא הטלם מום בתינוקות נשמע לי יחסית סביר. טוב שלא נתת איזושהי דוגמא מופרכת ממש, למשל חברה שמפיקה יותר תועלת מקיום מסיבות מאשר הימנעות ממחלה שיכולה לגרום למוות. __________ 1 כדי למנוע אי הבנות - *לא* משמע מכך שאם אני מוכן לשלם 50 ש"ח כדי שלא ישפכו עלי דלי מים ואתה מוכן לשלם 51 ש"ח כדי שכן ישפכו עלי דלי מים, מבחינה תועלתנית כדאי לשפוך עלי דלי מים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |