 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה היא ששחורי ארה"ב הנגועים בהתקף נרקיסיזם קיצוני טוענים שהמוגולים היהודים של הוליווד רצו לומר משהו על מלחמת האזרחים, בעוד שברור לגמרי שההם (הוליווד) דברו על מלה"ע ה-II. מן הסתם, ההוליוודים רצו קודם כל לעשות הרבה כסף ולכן קודם כל התחברו לפאציפיזם ולהתנגדות למלחמה ששלטה בדעת הקהל האמריקאית. ברקע לדעתי, היתה גם האנלוגיה שכשם שמלחמת האזרחים הביאה סבל כל כך רב, אבל בסופו של דבר היתה למטרה צודקת, כך תהיה גם מלחמת העולם הבאה. העולם באותם ימים מאד מאד לא רצה להלחם שוב. הדים רחוקים מאותו מפץ של פאציפיזם לאחר מלה"ע ה-I, מגיעים עד היום. אבל יותר ויותר אנשים הבינו שלא תהיה ברירה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היה אפשר להראות את הסבל שבמלחמה על מלחמת העולם הראשונה או על כל מלחמה אחרת. הבחירה ביצירה שמהללת את העבדות ומנפחת את חזהו של הדרום הלבן בעייתית. והעובדה שהאידיאולוגיה הפרו-דרומית מרוככת ומעודנת ביחס להולדתה של אומה הנוראי רק מחמירה את המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בדיוק חלף עם הרוח הללה את העבדות? לא זכור לי שה-KKK או מישהו כזה הללו את הסרט. למירע זכרוני, ההיפך הוא הנכון. היו בסרט מסרים נגד העבדות. לא ראיתי את הסרט כבר זמן רב והפרטים נשכחו ממני, אבל היתה סצינה של העבד שנסע בעגלה עם סקרלט אוהרה לאטלנטה ומשהו כזה ולא רק האתנחתא הקומית של הטי מקדניאל. דרך אגב, השחקנים השחורים בסרט הטיבו לשחק, למרות שבודאי יתארו אותם כדמויות ממחזה וודויל גזעני. אני מבין שהיה צריך להיות בסרט מין מורגן פרימן כזה שמגלם את חוכמת הדורות והאנושיות בדמותו של שחור מבוגר, אבל מה לעשות, הדמות הפיקטיבית הזו עדיין לא היתה מנדטורית אז. חלף עם הרוח אינו אוהל הדוד תום והוא אינו עוסק בבעיות השחורים בארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שלי, ואני מקווה שגם של רוב שחורי ארה"ב, היא לא מה חשבו יוצרי הסרט. פחות מעניין אותי לשפוט אותם. הדיון הוא על הצגת הסרט היום, והבעייתיות שיש בו היום ביחס לשחורים בולטת לעין שלי. (אבל אם כבר - אני רואה בסרט את הצגת המלחמה כסבל, אבל איפה אתה רואה בו את ה"אין ברירה"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אתה מעמיד לי משוכה לא קלה. תחילה, נשכח לרגע מהסרט. האוירה הכללית ב-1939 בדמוקרטיות של המערב (ולא רק שם), היתה של חרדה ודיכאון גדולמ מאד משובן של מוראות מלה"ע הקודמת, אך גם השלמה עם העובדה שלא תהיה ברירה אלא לצאת פעם נוספת למלחמה נגד המפלצת הגרמנית. שנית, דעת הרוב המוחלט של האמריקאים על מלחמת האזרחים שלהם, היא שבסופו של דבר היא היתה מלחמה מוצדקת. נחזור לסרט. קברניטי הוליווד התחברו לסנטימנט של הציבור האמריקני שהיה באותה עת בדלן ברובו המכריע ותארו באופן דרמטי את מוראות המלחמה. וכאן צריך לעשות החיבור הבא. הוליווד תמכה באופן בלתי מפורש באנלוגיה הבאה: המלחמה המתרחשת לבוא, תהיה איומה כמו מלחמת האזרחים, אבל היא תהיה גם צודקת כמוה. יותר מזה הוליווד לא יכלה לומר, מפני שזה היה מתפרש כתמיכה יהודית במלחמה. אוסיף ואומר שאפילו רוב גדול של הלבנים בדרום, חושב שבסופו של דבר, הצפון צדק כאשר לחם נגד הפרישה. אפילו באותה תקופה של בדלנות ופציפיזם (1939, רוזבלט הבטיח לבוחרים, לשמור את ארה"ב מחוץ למלחמה), אף אחד לא עשה קישור בין התנגדות למלחמה באירופה לבין התנגדות לכיבוש הצפוני של הדרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר כבר כמה פעמים כאן על הטיעון שמתבסס על "האווירה הכללית בדמוקרטיות המערב ב-1939 והחרדה משובה הבלתי נמנע של המלחמה העולמית". זו נראית לי קריאת מציאות בדיעבד. עד כמה שזכור לי מלימודי ההיסטוריה, מלחמת העולם השנייה נפתחה בהפתעה (שהיתה מגורמי ההצלחה הראשיים של גרמניה בתחילתה), ולפניה בכלל לא היה ברור לאף אחד שזה מה שהולך לקרות. סרט שעלה ב-1939, חזקה עליו שנוצר עוד לפני, וודאי אפוס היסטורי מונומנטלי שכזה, וויקיפדיה הגדילה עשה וסיפרה לי שהפקתו לקחה שלוש שנים והחלה עוד ב-1936. להניח שב-1936 היה ליוצרי הסרט (שאגב מתבסס על ספר שנכתב עוד לפני) ול"דמוקרטיות המערב" ככלל מושג ולו קלוש על מוראות מלחמת העולם השנייה זאת הנחה בדיונית כמו ההנחה שהיתה ברשותם מכונת זמן. אי לכך, אם כבר רוצים לבסס את האווירה ההיסטורית בה יצא הסרט, רצוי לבסס אותה על מלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול שאחריה אולי, ולהשאיר את המלחמה שעתידה לבוא מחוץ לדיון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |