|
בהמשך למה שכתבתי בתגובתי הקודמת, יש איזה סיפור טרי על הצמד חמד מנדלבליט ושי ניצן שמסתתר מאחורי דברי הביקורת של השופט רוזן. לא מדובר אמנם בפרשנות של שופט אלא של מבקר שהוא שופט לשעבר.
מסתבר שהתיק של מנדלבליט בפרשת הרפז נסגר ללא הנמקה שלא לפי הנוהל, ובזמן שמנדלבליט כיהן כבר כיועץ משפטי ועסק בהחלטות בקשר לתיקי נתניהו, הוא ביקש משי ניצן, שהיה באותו זמן כפוף שלו, שיצרף לתיק את סיבת הסגירה את ההנמקה "חוסר אשמה". אבל שי ניצן לא מיהר לצרף את שתי המלים היקרות שמנדלבליט כל כך רצה, ובעצם, למרות בקשת מנדלבליט סיבת הסגירה לא פורטה עד היום. מה אומר השופט רוזן? זה לא בסדר ששי ניצן לא נענה לבקשה ולא ציין את סיבת הסגירה כ"חוסר אשמה", והיה ראוי שייעשה זאת. השופט רוזן שמעיד על עצמו שהוא ידיד קרוב של מנדלבליט עוד מתקופת הצבא מצא לנכון להוציא פסק דין של "חוסר אשמה" על ידידו הקרוב, ולבקר בחומר את שי ניצן שלא נענה למנדלבליט. האם לא היה ראוי שהשופט רוזן יעביר את מלאכת הקביעה הזאת למישהו שאינו ידידו הטוב של מנדלבליט? האם "חוסר אשמה" מתאים כאן? אני עצמי ראיתי לפני זמן מה כתבה של איילה חסון בה היא משמיעה קטע מקלטת של דברים שאמר מנדלבליט בחקירתו. הוא מדבר על איזה מסמך שנמצא ב"לשכה", ומנדלבליט בחקירתו אומר שהוא לא אמר "בלשכה" אלא "איש קשה". יש כאן שקר פשוט מגוחך שכל מי ששומע את הדברים יכול להבחין בו. אני שומע במו אזני שהאיש משקר בחקירתו. איך אפשר לסגור את התיק ב"חוסר אשמה"? אני חושב שאולי יש לסגור את התיק אבל אולי מתאים כאן "זוטי דברים" ובפרוש לא חוסר אשמה רק בגלל הקטע הזה. אבל ידידו של מנדלבליט מן הסתם "מפרש את החוק" אחרת. ומדוע שי ניצן לא נענה לבקשת האיש שממונה עליו? זו הסיבה שרק עליה אני יכול לחשוב, ולהלן הפרשנות שלי: צריך לזכור שבאותה תקופה איש לא ידע מה תהיינה החלטותיו של מנדלבליט בקשר לתיקי נתניהו. כולם זוכרים את ההפגנות שעשו הנתניהו פביומטים ליד ביתו בפתח תקווה, על מנת "לעודדו" להגיש כתבי אישום. והסנדק שהפלת נתניהו נמצאת בראש מעייניו, איך הוא יכול לשכנע את מנלבליט ללכת בדרך "הנכונה"? הוא מחזיק בידיו את כלי "ההנמקה" שהופך את מנדלבליט לתלוי בו. הוא יכול לכתוב גם סיבה אחרת מ"חוסר אשמה". ההנמקה היא מה שהוא מחליט. יש כאן ניגוד עניינים ממעלה ראשונה. וזה רק קמצוץ ממעללי שי ניצן והפרקליטות.
|
|