בתשובה לדב אנשלוביץ, 02/06/20 9:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמובן. ופלויד ג'ורג' הוא קורבן של הפושעים האלימים שמסכנים את המשטרה וגורמים לשוטרים מסויימים, בנסיבות מסויימות, להגיב תגובה מוגזמת. או אולי שניהם קורבן של הקפיטליזם החזירי שלא מאפשר לשלם לשוטרים שכר ראוי ולאמן אותם כנדרש, ובכך גורם לרמה נמוכה של השוטר הממוצע שממהר לירות לעבר כל מה שזז או להתעמר בעצורים. מה פתאום? האשמה היא במינויים הפוליטיים שמניעים תרבות ארגונית קלוקלת. לאיזה כיוון מתחשק לך לקחת את הפתיל הזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על האחור בתגובה. משום מה הבחנתי בתגובתך זו רק עכשיו. כשכתבתי את תגובתי ידעתי בדיוק מה תהיה תגובתו של ארז על דבריי, וגם ידעתי בדיוק מה תהיה תשובתי על תגובתו: הפעלת זכותי לא להשיב. אני אמנם קצת מופתע שבעניין הזה אתה מאמץ, בעצם, את העמדה שלו, אבל בדיוק מאותה סיבה לא אשיב גם לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגם וודרו וילסון בנופלים? פשוט מגוחך לאן הרצון לרצות את האפרו-אמריקנים מוליך את הדמוקרטים בארה"ב. וודרו וילסון שהיה כמו לינדון ג'ונסון, דמוקרט דרומי שהצטיין בפרוגרסיביות (זכות בחירה לנשים, פעילות למען השלום והקמת חבר הלאומים) ויתר על כן גם היה הנשיא של אוניברסיטת פרינסטון, ינודה אל קרן זוית באלמה מאטר שלו, רק משום שהרקורד שלו בעניין שוויון זכויות לשחורים היה לא טוב, בערך כמו של כל הנשיאים בני תקופתו. ממשלו של וילסון, שנסמך על תמיכת הדמוקרטים הדרומיים, כלל הרבה כאלו והללו תמכו בחוקי ההפרדה הגזעית בדרום. הייתי משווה זאת למקרה שהאוניברסיטה העברית היתה מחליטה להסיר את שמו של י.ל. מאגנס בגלל שהיה רפורמי או שמאלני קיצוני. אפשר למנות על כף יד אחת את נשיאי ארה"ב שפעלו למען השחורים ויוליסס ס. גראנט הפרוגרסיבי השלים עם חוקי ג'ים קרואו בדרום לא פחות מאנדרו ג'ונסון השמרן. מי ששופט את נשיאי ארה"ב לפי רוח הזמן ימצא את האבות המייסדים ושינגטון (ששחרר את עבדיו) וג'פרסון (שקיים יחסי משפחה עם בת זוג שנחשבה שחורה ועם ילדיה), כגרועים הרבה יותר מוילסון. צריך להגיד ולהזכיר כי רב תרבותיות וחברה פתוחה אמורים לכלול גם את תרבות הראשית הרוב ומסורותיו. שחורי ארה"ב המעלים על נס את דמויותיהם הבעייתיות משהו של מלקולם אקס ויואי פי. ניוטון (ממייסדי הפנתרים השחורים), ייטיבו לעשות אם ופתחו כבר עכשיו סובלנות נאורה למכשלותיהם ומחדליהם של דמויות היסטוריות של הרוב הלבן. הכתובים מוכיחים שמי שרצה מצא שרצים גזעניים גם במורשתו של אייב הישר לינקולן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין השלמה עם המדיניות בדרום כפי שהסכינו איתה כל הנשיאים מתקופת השיקום עד הקמת התנועה לזכויות האזרח לבין מי שתמך בהפרדה הגזעית בפועל ואהד גם את הקו-קלוקס-קלאן כוודרו וילסון. התמיכה שלו בגזענות הדרומית הייתה נבזית במיוחד והדברים הטובים שעשה אינם יכולים לכסות עליה. רצוי כמובן להשאיר את פסליו על כנם ולשים לוחית הבהרה המציינת את הבעייתיות שלו אבל בתקופה זו של זעם מוצדק ואפס סבלנות לתופעות שהיו מקובלות עד לאחרונה ניתן להבין את הגישה הרדיקלית יותר. והיתלות באילן מפוקפק כגדי טאוב אינה כבוד גדול. בשנים האחרונות הוא כותב דברים מופרכים כ''ניידים'' ו''נייחים'' ומעריץ דמויות ''נאורות'' כסטיב באנון. לא ממנו ראוי ללמוד תבונה והגינות מהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, לעומת זאת, זוכר אותו כמי שהנציח בפועל את עקרון ההגדרה העצמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך לגבי גדי טאוב. בכל השאר כרגיל נאלץ להשאר חלוקים. בעידן הויקיפדיה, לדעתי כל מגיב רציני מחוייב לכל הפחות לבדוק את מה שהוא כותב מול הויקיפדיה. לו התעכבת לעיין בWoodrow Wilson [Wikipedia] היית נוכח מייד שדבריך אינם נכונים. ידוע שמשטרו של וילסון שהיה ידוע כנשיא פרוגרסיבי לא חרג ממדיניות הפרדת הגזעים של כל הנשיאים האחרים, אבל וילסון ממש לא תמך בקלאן וכתב ואמר זאת. למעשה לטענות השחורים נגד וילסון יש היסטוריה ארוכה. למעשה השחורים התאכזבו מרות מאי העשייה של וילסון דוקא בגלל שהם תמכו בו ולמעשה העבירו את קולותיהם מן המפלגה הרפובליקנית למענו. המקור השני לטענות נגד וילסון הוא הסרט "לידתה של אומה" שהביע אהדה ל-KKK ונטען שהוא מבוסס על ספרו של וילסון. למעשה וילסון הסביר בספר מדוע דרומיים רבים תמכו בקלאן, אבל הבהיר שבעיניו תמיכה כזו היא UnAmerican. וילסון גם הודיע בפומבי ב1918 שהוא תומך בתיקון ה-13 (זכות הבחירה לנשים), כך שגם ההשמצות נגדו בעניין זה אין להם בסיס. אם אתה בא לשפוט את ארה"ב ע"פ היחס לשחורים בלבד, גישתו של מלקולם אקס צודקת: האדם הלבן הוא שטן וארה"ב היא ארצו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. הנה החלק העוסק בטיפולו בבעיית הגזע מתוך הויקיפדיה העברית: "היסטוריונים רבים ביקרו את מדיניותו של וילסון בנוגע לגזעים (לפי המבקרים, וילסון, בספרו "ההיסטוריה של העם האמריקני", הציג את המהגרים האירופאים הלבנים באהדה בעוד שהמהגרים השחורים וילדיהם הוצגו כלא מתאימים לקבלת אזרחות וכלא מסוגלים להיטמע בחברה האמריקנית). לפי המבקרים, האמין וילסון שהעבדות הייתה שגויה מטעמים מעמדיים, ולא מטעמים מוסריים. הם טענו שוילסון אהד את מערכת העבדות בדרום, ושלטענתו האדונים היו סבלניים כלפי העבדים הפשוטים. בנושא של תקופת השיקום, סבר וילסון, כרוב הדרום, שהדרום הושחת בידי ה"צקלונאים", הפוליטיקאים שבאו מהצפון כדי לתפוס בדרום עמדות כוח, ושמעשיהם של הרפובליקנים הרדיקלים הצדיקו מעשים קיצוניים כדי להחזיק את הממשלות הדמוקרטיות. בחודש הראשון של וילסון במשרד, מחלקת הדואר הפרידה בין גזעים במשרדיה, ונדרש מוילסון לבצע זאת בכל הממשלה, בשירותים, בקפיטריות ובחללי העבודה. מזכיר האוצר, ויליאם גיבס מקאדו, התיר גם לעובדים מדרג נמוך להפריד בין גזעים במקומות העבודה. בסוף 1913, מחלקות רבות הופרדו בגזעים, גם ללא פקודה מפורשת. וילסון הגן על המדיניות במכתב ביולי 1913, וטען שההפרדה הגזעית הפחיתה את המתיחות בין הגזעים. היסטוריונים טענו שוילסון פעל לפי דעת הציבור, אולם היו שחורים ולבנים שמחו על שינוי המדיניות הממשלתית. המחאה התבטאה במכתבים, פגישות המוניות, כתבות עוינות בעיתונות והתנגדות מצד כנסיות שחורות ולבנות. תומכיו השחורים של הנשיא, שעזבו את הרפובליקנים כדי לתמוך בו, התאכזבו, והם והמנהיגים הצפוניים מחו על השינויים. וילסון המשיך להגן על המדיניות שלו. טענו ששיקר כשהבטיח לשחורים להגן עליהם מפני אי צדק גזעי. הפרדה גזעית במשרדים הממשלתיים, ואפליה במתן תעסוקה החלה כבר אצל תיאודור רוזוולט, והנשיא טאפט המשיך אותה. ממשל וילסון החריף את המצב. בנוסף, בתקופתו של וילסון נדרש לראשונה ממועמדים למשרות ממשלתיות לשלוח תמונות. מחלקת המלחמה של וילסון גייסה מאות אלפי שחורים לצבא, ונתנה להם תשלום זהה ללבנים, אולם בהתאם למדיניות מאז מלחמת האזרחים ועד מלחמת העולם השנייה, הם נשארו ביחידות שחורות עם מפקדים לבנים, ולא נלחמו רוב הזמן. כשמשלחת שחורים מחתה על כך, טען וילסון שההפרדה הגזעית היא אינה השפלה אלא רווח. ב-1918, הוצעה לויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז – מייסד ה-NAACP שתמך בוילסון באמונה שהיה "דרומי ליברל" – משרה צבאית שתעסוק בנושאי הגזעים. דו בויז קיבל זאת, אולם נכשל במבחני הקבלה לצבא. ב-1916, התנגד דו-בויז לוילסון, וטען שכהונתו הראשונה הייתה "הניסיון הנורא ביותר מאז מלחמת האזרחים להחיל חוקי ג'ים קרואו ואפליה בשירות האזרחי". את הסרט הולדתה של אומה אהד וטען שזו היסטוריה שנכתבה באור המצלמה (אם כי יש כאלו שמפקפקים באמינות הציטוט וטוענים שיוחס לו בידי אחרים). מוצאו הדרומי השקיע בתוכו דעות קדומות כלפי האפרו-אמריקאים למרות שבתחומים אחרים היה פרוגריסיבי (מדיניותו כלפי שכנתו מדרום, מקסיקו, היתה תוקפנית ולא עלתה בקנה אחד עם מדיניותו הנאורה כלפי אירופה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"וילסון גם הודיע בפומבי ב1918 שהוא תומך בתיקון ה-13 (זכות הבחירה לנשים), כך שגם ההשמצות נגדו בעניין זה אין להם בסיס." אתה בטוח, שוקי? שום בסיס? נאדה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני לא בטוח. אבל ברגע שהנשיא וילסון מודיע בפומבי על תמיכתו בתיקון, כל היתר הוא פרשנות, הסברים ואיפכא מסתברא. אני לא מצפה שכל המבקרים יאלמו דום וטענותיהם יסתתמו, אבל בשורה הסופית הוא תמך וזו השורה בהיסטוריה שנרשמה בויקיפדיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הסרט Iron Jawed Angels, זכות הבחירה לנשים הושגה למרות ווילסון, לא בזכותו (אבל זה קרה בקדנציה שלו, אז ממרחק השנים מי זוכר מה באמת הלך שם). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |