בתשובה לדב אנשלוביץ, 29/05/20 13:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסכמנו שאנו רואים את המציאות באופן הפוך לגמרי ומיד השתמשת בהזדמנות לחלק ציונים להיגיון שלי. רצח רבין הוא עובדה. מה לא הגיוני בכך שהבוחרים לא אוהבים מנהיגים חלשים שאפשר לרצוח אותם בחינמי חינם? זה כל כך קשה לעשות את הקשר בין המנהיג הספציפי למפלגתו ולממשיכי דרכו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא נתתי ציון להיגיון שלך. כתבתי שלי קשה להבין אותו. ובאמת קשה לי להבין אותו. גם סקרי דעת הקהל שהתקיימו מיד אחרי הרצח לא תומכים בתזה הזאת. הם הצביעו על זינוק אדיר בתמיכה בעבודה לעומת הליכוד. ההפרש העצום הזה הלך והצטמצם בגלל התמשכות הפיגועים שאירעו אז עד שהמצב הגיע פחות או יותר לשוויון ביום הבחירות, ובסופו של דבר הליכוד ניצח בהפרש קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחיזוק לטענה, מנהיג שנרצח מעולם לא זכה בבחירות שהתרחשו לאחר מכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעיתים תגובה היא מרומזת באופן כל כך מעודן, שכל אחד יכול להבין ממנה מה שהוא רוצה. אם רצח רבין כל כך פגע ביריביו, הייתי מצפה מרבין לנצח גם לאחר מותו (מורשת רבין וכיוב'). כפי שכתב דב יתכן שבין הרצח לבחירות הבאות קרו דברים כל כך מכריעים שהמגמה התהפכה. אני פשוט נוטה לחשוב, שבוחרים רבים חשבו לעצמם (אולי אפילו באופן לא מודע): החברה האלה לא מסוגלים אפילו להגן על עצמם, איך יגנו על כולנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב שהרבה אנשים פשוט לא רצו את פרס כראש ממשלה. בגלל שבתור נשיא הוא היה אהוד למדי, יש נטיה לשכוח כמה אנטגוניזם הוא עורר בשעתו אצל חוגים נרחבים (כולל עבדך הנאמן). אני חשבתי אז, וחושב היום, שהציבור היה צריך להגיב על הרצח במתן רוב עצום לממשיכי דרכו של רבין בלי קשר לעמדתו הפוליטית, רק כדי שלא יהיה שום מקום לפרשנות בשאלה אם הרצח השיג את מטרתו. היום אני מבין שברגע שחשבתי כך הייתי צריך לדעת שהליכוד ינצח. אגב, גם הגב' ליבני סובלת מאותה קללת השוטה, כי חשבתי בשעתי שהסרוב שלה להענות לדרישות החרדים והויתור על ראשות הממשלה שנגזר ממנו ראויים להערכת הציבור שתתבטא בקלפי, כדי שזה ייהפוך לצעד ראשון בדרך חדשה של התרבות השלטונית בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקט נקודתי, גם אם הוא אצילי, לא יכול להיות הבסיס להצבעה של קבוצות גדולות. פרס קיבל את המושכות לתקופה קצרה והצליח לעשות כל טעות אפשרית. גל הפיגועים שהתרחש במהלך התקופה הזו הרס את ''יתרון הממשיך'' שהיה לו כמי שרכב על ההילה (הרטרואקטיבית במדה רבה) של המנהיג שנרצח. הוא גם מנע ממנו כל התקדמות מול הפלשתינים, אף שבתקופה הזו הוא העביר להם את מרכזי הערים בגדה. ירי החיזבאללה ומבצע ענבי זעם גם מנעו התקדמות מול הסורים, גם נתפשו ככשלון (או לפחות אי-הצלחה) בצבור הישראלי וגם הפכו את האזרחים הערבים לעוינים כלפי פרס וממשלתו. הקדמת הבחירות בתנאים אלה היתה טעות חמורה, והעובדה שהוא לא התיחס לנתניהו כאיום רציני ולא התכונן באופן יסודי לעימות מולו (או פשוט נמנע ממנו) הפכה אותה לקטסטרופה. בקיצור, הוא הצליח לחלץ תבוסה ממלתעות הנצחון במאמץ לא קטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אקט נקודתי, גם אם הוא אצילי, לא יכול להיות הבסיס להצבעה של קבוצות גדולות" - אני לא יודע אם אתה מתכוון להצביע על המצוי או לטעון שזה גם הרצוי. במקרה הראשון אתה ככל הנראה צודק לצערי. את עמדתי לגבי האפשרות השניה אתה יכול ללמוד מהמילה האחרונה במשפט הקודם. דווקא מקרה נקודתי מאפשר לציבור להגיד בקלפי אמירות ברורות, כשאותו מקרה משמש בתפקיד המנצח על המקהלה, בניגוד למצב הרגיל בו "דבר הציבור" הוא קקופוניה של מליוני אנשים שמדברים ביחד אבל לא אומרים בדיוק אותו דבר. אשר להחלטתו של פרס לדחות את הבחירות, שוב אני קורא לעזרתי את הנימוק הקבוע שלי בזמן האחרון: מגלומניה ומוסיף לו גם את ההיבריס. השילוב של שני אלה גרם לו להאמין גם שהוא יצליח לקדם את הנושאים שחשובים לו עד הבחירות, גם שהוא יזכה בבחירות בלי קשר למועדן, ולא פחות חשוב לאגו המנופח שהיה לו, שהוא ייזכר כמי שזכה בהן בכוחות עצמו ולא כריאקציה לרצח של רבין, כשעל יחסיו הטעונים עם רבין לאורך השנים אין צורך להרחיב את הדיבור. אגב, וא-פרופו עניינים נקודתיים, אני חושב שאלמלא אותו פגז תועה היה לו סיכוי טוב מאד להבחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע שזה הרצוי. כשאתה בוחר מישהו לארבע (הה!) שנים, אקט אחד לא יכול וגם לא צריך להחליף את ההתרשמות הכללית שלך מהפוליטיקאי, מאישיותו, מדרכו לאורך השנים, מהיכולת שלו לעבוד עם אחרים ולקדם דברים. בוודאי כשמדובר על אקט דון-קישוטי; אתה (או אני, לפחות) מנסה לבחור פוליטיקאי כדי שיפעל למען מה שאני מאמין בו ולא כדי להיות צודק ומיוסר. עזר וייצמן אמר פעם שלמען השלום הוא מוכן גם לחבוש שטריימל - ואכן היה לו תפקיד מרכזי בהשגת השלום עם מצרים. בשלב מסוים הוא החליט שממשלת בגין לא מקדמת יותר את השלום ונטש אותה; זה היה אצילי. הבעיה היחידה היתה שבמקומו התיישב אריק שרון בלשכה ואיך לומר - זה לא קירב את מדינת ישראל לשלום. בהערת אגב, אני כלל לא בטוח שבאמת היתה לה אופציה לזכות בראשות הממשלה. נתניהו הוא פוליטיקאי מוכשר הרבה יותר ממנה, וכשהיא רקדה במסיבות נצחון הוא ישב על הטלפון לח"כים ולרבנים. הוא חסר מעצורים יותר, כך שלא היתה לו בעיה להבטיח להם את כל מה שהיא היתה מוכנה לתת. הוא גבר, שזה יתרון גדול מבחינתם, והוא מייצג אוריינטציה מדינית ותרבותית שקרובה הרבה יותר לרוחו של הצבור החרדי ומן הסתם גם לרבניו. בקיצור, לא ברור אם היתה כאן אצילות או חוסר ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרס גם ניסה להיות קדוש יותר מהאפיפיור ולא לעשות - קצת כמתבקש - בחירות במועד הכי קרוב אחרי הרצח. בכך נתן להלם לשקוע, ולפיגועים המתמשכים לעשות את שלהם. אבל נו, זה ממש לא היה הצד החזק שלו. ולגבי התרבות השלטונית - לדעתי בני גנץ סיים את מה שיגאל עמיר התחיל. ונזקו יהיה גדול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לדעתי בני גנץ סיים את מה שיגאל עמיר התחיל. ונזקו יהיה גדול יותר.'' בדיוק. אחד הדברים הכי מדויקים שנכתבו באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא נוטה לחשוב שבוחרים רבים חשבו לעצמם ''החבר'ה האלה (פרס וגילון) הצליחו לרצוח את רבין, ועוד מעזים להפיל את האשמה על ביבי, צריך להעניש אותם בקלפי'' | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |