 |
(זאת אמנם תשובה לתגובה שמר אנשלוביץ כתב, אבל היא מיועדת לקהל הרחב ולא דווקא אליו, מלבד ההערה בתחתית שכן נכתבה במיוחד אליו).
תזכורת למעוניינים בפרשת העטים. "לא נעשה בעניינם דבר" פירושו שהיוהמ"ש החליט שאין די ראיות להעמדה לדין.
אישית אני חושב שאי העמדת אולמרט לדין בפרשה זאת, כמו החלטות של יוהמ"שים אחרים בעניין האי היווני ובעניניו של מר ליברמן, אם להזכיר רק כמה פרשיות מהשנים האחרונות, היו החלטות בעייתיות. בגלל שכל העמדה משפט של פוליטיקאי שאינה מסתימת בהרשעה נחשבת כפאשלה *עצומה* של היוהמ"ש (כאילו היוהמ"ש הוא בית המשפט העליון עצמו וכל כתב אישום חייב להסתיים בהרשעה), וגם, חובה לציין, בגלל המשמעות הפוליטית של העמדה לדין והנזק האפשרי לנאשם גם אם יזוכה, היוהמ"שים לדורותיהם עשו כל מה שאפשר כדי לא להקלע למבוכות כמו במקרה נאמן שעד היום מובא כעדות ל"מזימה פוליטית" (למרות שהעובדות הוכחו כנכונות ורק החלטת בית המשפט להאמין לנאמן שמדובר בטעות ולא בשקר מכוון הוציאה אותו זכאי). אני משער שצריך להגיע לבטחון כמעט מוחלט בהרשעה לפני שהם מחליטים להעמיד פוליטיקאי לדין, וכחשיבות הפוליטיקאי גודל הבטחון ההרשעתי הנדרש.
כאמרו, אפשר להבין את מקור השיקולים האלה ואפילו להסכים איתם במידת מה, אבל מה התוצאה? כאשר באותם מקרים יוצאי דופן בהם אפילו לדעתו של היוהמ"ש יש מספיק ראיות להעמדה לדין, מיד משתמשים הנאשם ובני בריתו בטענה של אכיפה סלקטיבית, כפי שעטיו של אולמרט מוכיחים. המשמעות של העמדה הזאת היא שאי אפשר להעמיד פוליטיקאי לדין על שום עבירה כמעט (כמעט, כי חשד ברצח עוד לא היה לנו, ולמזלנו קצב כן עמד בסוף לדין על אונס, אחרת גם עבירות אלה היו זוכות להגנת "אכיפה בררנית"). כך, למשל, אחרי ישראל זינגר ראשי ערים יהיו מחוסנים מפני עבירות שוחד, ואחרי איתמר שמעוני גם מפני עבירות מין.
ומה אומר על זה בערך חצי מהציבור? חמוץ שכמותך, זאת המדינה שאני רוצה לחיות בה.
___________
אתה שקרן. ערכם של עטיו של אולמרט מעולם לא נעמד, הוא היה ונשאר במצב שכיבה מאז ומעולם. נכון שהוא *נאמד* ביותר ממליון שקלים, אבל זה לא משנה את השקר שלך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש