|
||||
|
||||
אני אגנוב רגע את הפתיל לעניין אחר, ואז אחזור. לפעמים נדמה לי שהאנושות (זו שאני מכיר מסביבי) מתחלקת לשניים ביחסה למדע ולמדענים: יש אלו שמקבלים את סמכותם, ויש אלו שמקבלים את סמכותם אם אין ברירה, אבל בכל הזדמנות שמחים להזכיר שהמדענים לא יודעים הכל, או מוטים, ובחסות זאת לשטוח תיאוריה מופרכת כזו או אחרת (או לקבל בהתלהבות תיאוריה מופרכת שמישהו אחר שטח). אני לא מדבר על היכולת להבין מדע וטענות מדעיות, ולשטוח טענות מטא-מדעיות; יש אנשים חסרי כל כישורים כאלה, שבכל זאת הם עמוק בסוג הראשון. כמה מהאנשים הקרובים לי ביותר הם מהסוג השני, וזה ממש כואב לי, ולכן יוצא לי הרבה לתהות למה זה - אחרי הכל גדלנו באותה סביבה וקיבלנו את אותו חינוך (לחלקם יש אפילו כישורים מתמטיים-לוגיים מספיקים להיות מדענים טובים בעצמם). אין לי השערה טובה, ואולי אלה נסיבות החיים הדי מקריות. אבל לא משנה הסיבה. האם אפשר לשפר את האנושות? האם חינוך יכול להפוך מישהו מהסוג השני למישהו מהסוג הראשון? או לגדל יותר אנשים מהסוג הראשון מכפי שהחינוך היום מגדל? אני די סקפטי, אבל אשמח לדיון בעניין. בחזרה להצעה של נדב: אם חינוך לא יכול להפוך מורדי-מדע לצייתני-מדע, וגם שום דבר אחר ידוע לאנושות לא יכול, מבחינת איכות הסביבה עדיף שכמה שיותר צייתני-מדע יאמצו השקפות סביבתיות מגובות מדע ורציונליות, למשל מתוך האינטרס האנושי; וכמה שיותר מורדי-מדע יאמצו גישה רוחנית של כבוד ואף סגידה לטבע. |
|
||||
|
||||
אין שום דבר לא רציונלי בכבוד לטבע. כלומר, לא יותר אי רציונליות מאשר בכל ערך אחר. |
|
||||
|
||||
כמובן. ובכל זאת, לא כל הערכים נולדו שווים. העובדה היא שלרוב אנשים לא מרגישים צורך להצדיק את הערך "לעשות מה שטוב לבני אדם", אבל לעתים קרובות כן מרגישים צורך להצדיק את "לעשות מה שטוב לטבע" כפעולה למען האדם. לא משנה; אני חושב שלרוב שני האינטרסים האלה מתמקדים (לפי כל מיני הגדרות של "טובת הטבע" - כמו שהפונז כתב, לא ברור מה זה בכלל, אבל בכל מיני סוגיות מקומיות יש צד ברור שאפשר לקרוא לו "הטבע".), אבל חשוב לי להבהיר שלא בהכרח ולא תמיד. בכל אופן, כשדיבתי על רוחניקי טבע כלא רציונליים, לא התכוונתי לערך שהם מחזיקים בו של הטבע כתכלית (לפחות במידה שהם יכולים להבהביר לעצמם מה זה טבע), אלא על תיאוריות פסואודו-מדעיות או אנטי-מדעיות שהם פועלים לאורן. |
|
||||
|
||||
עונה לך כאן - בחברות מודרניות נהוג לראות את האדם בראש כל הערכים, אבל אני לא יודע אם זה תמיד בהכרח היה כך, או לפחות, זה לובש צורה שונה מאד שונה במקומות וזמנים שונים. אבל בהרבה חברות, לפחות בעבר - היה מקובל לראות את הטבע כערך. לגבי רוחניקים - רק אגיד, שהחברה הריקנית המודרנית יוצרית אצל אנשים רעב עצום לרוחניות. כשאדם מורעב הוא לא עוצר לראות האם המאכל שמולו מכיל ערכים תזונתיים ומה היחס בין שומנים לפחמימות - הוא פשוט טורף כמה שיותר אוכל בזמן קצר. כך גם ברוחניות - מרוב רעב אנשים מאמצים תחליפי רוחניות, זיופים, שטחיות, קיטש, בנאליות, בלי לברור ובלי לחשוב, בלי היררכיה, כי רעבים. |
|
||||
|
||||
באמת נראה ככה. השאלה אם אנחנו נולדים עם הצורך במשמעות או שמחונכים אליו באיזה אופן. |
|
||||
|
||||
אני מתקשה להבין את היחס השלילי לרוחניקים, שאינם שונים בעקרון מרוב האנושות ברוב שנותיה שהאמינה או אמונות בדתות מסוימות. אם יש לך כבוד ליהודים, נוצרים, הינדים, בודהיסטים ומוסלמים, למה רוחניקים פחות טובים? כי הם לא הספיקו להתמסד, להתמסחר1, ולהקים ממסד ופוליטיקאים? 1 טוב, חלק הספיקו |
|
||||
|
||||
אני צריך למצוא את הקישור, אבל שמעתי לא מזמן על עוד מחקר שעשו בניסיון לבדוק האם תפילה מועילה לחולים. קבוצה של אנשים שונים מדתות שונות התפללו למען החלמתם של חולים שונים שנבדקו באקראי. אני לא מדבר על כך שעורכי הניסוי לא ניסו למסך את השפעתן הפוטנציאלית של תפילות אחרות. בדיווח על כך לא שמעתי את הרעיון שהתפילה היהודית, לדוגמה, תזיק לחולה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מדובר על מחקר חדש שנערך כיום. ומדובר על הנימוקים של עורכי המחקר לכך שהטיפול הניסיוני (בפועל: טיפול רגיל + תפילה) לא גורם יותר נזק מהטיפול המקובל (בפועל: טיפול רגיל). הם דילגו על השלבים המקדימים של הניסויים הקליניים שבהם בודקים שהתפילות לא מזיקות. |
|
||||
|
||||
נו, ומה המחקר גילה? ארחיב קצת על מחקר שמופיע בקישור לוויקיפדיה שאורי צירף. פרסיס גלטון (מהאבות המייסדים של הסטטיסטיקה) בדק לפני כ-150 שנה האם לתפילות ההמונים המאחלות אריכות ימים לבני משפחת המלוכה יש אפקט. התשובה שלו היא "לא" - מסתבר שבני משפחת המלוכה נמצאו במקום האחרון, מבחינת תוחלת החיים, בהשוואה של 11 אליטות (אצילים, קצינים, אמנים, רופאים, וכו'). נחמד, אבל לטעמי לא באמת משכנע. בני משפחת המלוכה הרי נבדלים מקבוצות הביקורת (האוכלוסיות האחרות) לא רק בהיבט של התפילות, אלא בעוד דרכים, ומי יודע - עקרונית, יכול להיות שחלק מההבדלים האלה מקצרים את תוחלת החיים של משפחת המלוכה, ורק התפילות מצליחות להעלות אותה חזרה למשהו סביר. זה לא שאני חושב שלתפילות צד שלישי יש ערך רפואי, אבל כדי לתקן את הליקוי המתודולוגי הזה עדיף לעשות את הניסוי הבלתי-אפשרי הבא: לבחור באקראי מחצית מחברי משפחת המלוכה, להגיד לעם האנגלי להפסיק להתפלל לשלומם של אלה שנבחרו, ואחרי כמה עשורים להשוות את תוחלת החיים בין שני תתי הקבוצות. (וגם אז, בגלל שכל העסק יתנהל בלי סמיות, עדיין אפשר יהיה לבקר את התוצאות שיתקבלו.) |
|
||||
|
||||
תגובה 719174. אין תוצאות. הבעיה שלי היא עם רוחניקים שחושבים שיש כאן איזושהי דרך להשפיע טוב על העולם בלי שום פוטנציאל לגרום נזק. זה משהו שקל למכור. יש בו הרבה סוכר. |
|
||||
|
||||
בני משפחת המלוכה לפני 150 שנה ללא ספק נבדלו מהאוכלוסיה בדבר אחד מובהק: מגוון גנטי נמוך, לא רק נמוך כפי שמצופה בתוך משפחה סתם אלא כפי שמצופה במשפחה שאבות אבותיה התחתנו אלו עם אלו במשך דורות רבים. די להציץ למשל ב-Haemophilia in European royalty [Wikipedia] כדי לראות את התוצאות. |
|
||||
|
||||
אולי זה. דגדגן: "Analyzing complications in the 30 days after the operations, the researchers found no differences between those patients who were prayed for and those who were not." אבל נא לא לאבד תקווה. יש לפחות עוד מחקר אחד שעדיין מתבצע. |
|
||||
|
||||
אופס. המחקר הראשון הוא מ 2006. |
|
||||
|
||||
היה מחקר ישראלי שכן מצא קשר: |
|
||||
|
||||
הקישור שלך הוא לא למחקר ישראלי, אלא לסקירה של שבעה מחקרים אחרים, מהם רק אחד ישראלי. המחקר הישראלי הנ"ל, שהתפרסם ב-BMJ (אחד מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם), הוא בין המוזרים ביותר שיצא לי לראות: בשנת 2000 הכינו רשימה רטרואקטיבית של כל 3393 החולים המבוגרים שאובחנו עם זיהום דם בבי"ח ביילינסון בשנים 1990-1996. השמות חולקו באקראי לשתי קבוצות, ורשימת השמות הפרטיים של חברי אחת הקבוצות הועברה למישהו, שהתפלל תפילה קצרה למען שלומה והחלמתה של הקבוצה כולה. שוב: התפילה התבצעה כמה שנים אחרי שהארועים הרפואיים התרחשו. בהקשר זה נכתב במאמר As we cannot assume a priori that time is linear, as we perceive it, or that God is limited by a linear time, as we are, the intervention was carried out 4-10 years after the patients' infection and hospitalisation. לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בשיעור התמותה בין שתי הקבוצות, אבל כן נמצא הבדל מובהק סטטיסטית, לטובת קבוצת החולים שהתפללו עבורם, במשך השהייה בבית החולים ובמשך החום. ההבדל לא היה משמעותי: משך האשפוז החציוני של אלה שהתפללו למענם היה 7 ימים, בהשוואה ל-8 ימים בקבוצה השנייה, והזמן החציוני עד ירידת החום היה זהה (יומיים) בשתי הקבוצות.כתבתי פעם באייל על ההבדל בין "מובהקות סטטיסטית" (שמכומתת ע"י p-value) לבין "גודל האפקט" (למשל - ההבדל במשך האשפוז החציוני). בגוף המאמר - כלומר מחוץ לטבלאות המספריות - הממצאים מסוכמים כך: The length of stay in hospital and duration of fever were significantly shorter in the intervention group (P=0.01 and P=0.04, respectively) גם אם נשים בצד את עניין הרטרואקטיביות1, יש פה ניסוח גרוע, שיגרום לאדם הפשוט שייתקל בציטוט הנ"ל לחשוב שהיה הבדל משמעותי ("significant") במשך האישפוז ומשך החום.ובנוגע לסקירה בעברית, התרשמתי מהפיסקה הלפני האחרונה שלה, המצוטטת להלן במלואה: "שאלה עקרונית נוספת המועלית מפרסומים אלו היא תקפותו המדעית של הניסוי המבוקר כפול-הסמיות. מאחר שבעבודות בהן דווח על הבדלים משמעותיים בין חולים שהתפללו עבורם לבין חולים שלא התפללו עבורם (p < 0.05), הנחת היסוד הייתה שהמחקר מתבסס על עקרונות מדעיים של מחקר כפול-סמיות מבוקר. הייתכן שאין זה הכלי המיטבי להערכת תוצאות מחקר ויש לחפש כלי טוב ממנו?" _________________ 1. פה זה הצד. מה??? למה היה צריך להתפלל? הרי אפשר היה להשוות את שתי הקבוצות גם לפני התפילה ולקבל אותה תוצאה בדיוק! |
|
||||
|
||||
אמרת שהוא התפלל תפילה קצרה על רשימה גדולה, אז זה מובן שהפער בתוצאה היה קטן. עכשיו צריך לבדוק אם נותנים לו רשימה יותר קצרה והוא מתפלל תפילה יותר ארוכה מה קורה. קח את אמא שלי- בכל הדלקת נרות היא מתפללת עשרים דקות לשלומם של כל אחד ואחד מבני המשפחה. זה ממש סיכול ממוקד של עין הרע. חוץ מזה- מי זה שהתפלל? מקובל, צדיק גדול או סתם עמך? אפשר לבדוק גם את זה- בפעם הבאה לחלק את הרשימה לשלושה חלקים- אלה שלא מקבלים תפילה, אלה שמקבלים תפילה מעמך, ואלה שמקבלים תפילה של מקובל. להערת הרגל- אני לא בטוח. אם נניח שהתפילה כן עוזרת (הרי אלו תוצאות המחקר), אז זה יכול להיות כמו במכניקת הקוונטים לפני שהסתכלת ואחרי שהסתכלת- לא אותו דבר. |
|
||||
|
||||
>> אמרת שהוא התפלל תפילה קצרה על רשימה גדולה, אז זה מובן שהפער בתוצאה היה קטן. אתה כל כך מוגבל בתפיסה הלינארית שלך של אורך הרשימה. אצל אלוהים זה עובד אחרת לגמרי. |
|
||||
|
||||
אבל ככה זה ברפואה. קביעת מינונים היא תנאי יסוד לכל טיפול תרופתי. |
|
||||
|
||||
מסתבר שהמאמר הנ"ל הוא חלק מגיליון חג המולד ההיתולי המסורתי של BMJ, וכל ה"מחקר" היה בצחוק. מילא שאני נפלתי בפח, אבל הסקירה שמנחם קישר אליה מצטטת אותו בשיא הרצינות (או שאולי צריך לבדוק אם הסקירה היתה בגיליון ההיתולי השנתי של "הרפואה"?). |
|
||||
|
||||
________________ 1. לדעתי אתה מחמיץ את היופי בניסוי. ברור שאפשר היה להשוות את הקבוצות לפני התפילה, אבל זה רק אומר שהתפילה השפיעה רטרואקטיבית כי "God is [not] limited by a linear time". את זה אפשר לפרש בכמה אופנים: אולי הוא ידע כבר אז שהבדיקה תיערך שהרי הכל צפוי1, ולחילופין אולי הוא החליט לשנות את ההיסטוריה בשביל הצחוקים, לשמחתו של שר הבטחון לשעבר (תגובה 711430). ואם יקשה המקשה מדוע התוצאה אינה חזקה יותר נענה לו שאחרת כל טמבל היה משתכנע ומאמין, וכידוע הערך האמיתי של אמונה טהורה היא שהיא לא נשענת על הוכחות וראיות. ____________ 1- באמת הגיע הזמן לדבר קצת על superdeterminism. |
|
||||
|
||||
לענין ערכה של האמונה שאינה נסמכת על הוכחות שווה תמיד לצטט מכתבי הקודש: "Now it is such a bizarrely improbable coincidence that something so mind-bogglingly useful could have evolved purely by chance that some thinkers have chosen to see it as a final and clinching proof of the non-existence of God.
The argument goes something like this: 'I refuse to prove that I exist,' says God, 'for proof denies faith, and without faith, I am nothing.' 'But, says Man, the Babel fish is a dead giveaway, isn't it? It could not have evolved by chance. It proves you exist, and, by your own arguments, you don't. QED.' 'Oh dear,' says God, 'I hadn't thought of that,' and vanishes in a puff of logic. 'Oh, that was easy,' says Man, and for an encore goes on to prove that black is white and gets himself killed on the next zebra crossing. " |
|
||||
|
||||
גדול. אם יש משהו שמתקרב להוכחת אי קיומו של ה allmighty, הרי זה מותו המוקדם של דאגלאס אדאמס. |
|
||||
|
||||
במקור לא התלהבתי מההתחכמות הזו, אבל עכשיו, כששמת אותה בקונטקסט הנכון, סוף סוף ירדתי לסוף דעתו של מרן זצ''ל וצחקתי בקול גדול. |
|
||||
|
||||
הרגש כלפי הטבע טבוע בדנ''א שלנו, בוודאי קמאי אף יותר מהרגש הלא מוסבר שלנו נגד אי צדק כלפי אחרים. הרגשות האלה הם ערכים אוניברסליים בכל התרבויות (כמובן שהם מתעוותים ומתגמשים מסיבות תרבותיות או אישיות או נסיבתיות). אף שהרגש כלפי הטבע הוא ערך אנושי בסיסי, בתרבות הישראלית יש רתיעה ממנו ומבוכה בגללו, שבאה לידי ביטוי קצת גם בדיון הזה. כאילו הרגש הזה הוא מלאכותי והוא תוצאה של תרבות מפונקת ורוחניקיות יתר. אבל ההפך הוא הנכון, ההרגשה שצריך להצדיק את הדאגה לטבע בנימוקים תועלתניים ופילוסופיים היא היא תוצאה של התניה תרבותית שכלתנית או דתית. אפילו את הצער על שריפת יערות האמזונס היה צריך להסתיר מאחורי דאגה לעתיד בני האדם. אז אני עם נדב שהדרך לפעולה היא להכיר בערך הזה בלי להתבלבל ולטפח אותו, והצעדים המעשיים להגנה על הטבע יהיו יעילים יותר וארוכי טווח. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |