|
||||
|
||||
אני חושבת שהוא פשוט החליט, שלא משנה מה אלוהים עשה או לא עשה בעבר, אם הוא ינסה את זה היום, אז הוא לא ראוי להיות מושא סגידה. |
|
||||
|
||||
הגישה של בעלך מזכירה לי את זה: "In practice no civilized person uses scripture as ultimate authority for moral reasoning. Instead, we pick and choose the nice bits of scripture (like the Sermon on the Mount) and blithely ignore the nasty bits (like the obligation to stone adultresses, execute apostates, and punish the grandchildren of offenders). The God of the Old Testament himself, with his pitilessly vengeful jealousy, his racism, sexism, and terrifying bloodlust, will not be adopted as a literal role model by anybody you or I would wish to know. Yes, /of course/ it is unfair to judge the customs of an earlier era by the enlightened standards of our own. But that is precisely my /point!/ Evidently, we have some alternative source of ultimate moral conviction which overrides scripture when it suits us. הכותב הוא ריצ'רד דוקניס1. וכאילו כדי לסגור מעגל, המאמר נכתב בתגובה למאמר2 של סטיבן ג'יי גולד, שתחת מצבתו הווירטואלית מתקיים לדיון זה.... In practice we, including the religious among us, give [that alternative source of moral conviction] higher priority than scripture." 1 Richard Dawkins, "You Can't Have It Both Ways: Irreconcilable Differences?", Skeptical Inquirer, Vol. 23 No. 4.
2 Stephen Jay Gould, "Non-Overlapping Magisteria", Leonardo's Mountain of Clams and the Diet of Worms, Harmony Books, 1998; reprinted in Skeptical Inquirer, Vol. 23 No. 4. |
|
||||
|
||||
אם כך, אני שמח לבשר לך ולבעלך, כי האחרון אינו דתי כלל. אצל אדם דתי הערך העליון הוא עמידתו של האדם מול האל, קרי: קיום הציווי הדתי. ממילא, ההגדרה של המילה 'טוב' אצל האדם הדתי, תהיה 'הציווי הדתי'. אצל בעלך, גם הוא עצמו וגם אלוהים אדירים בכבודו ובעצמו צריכים לציית למוסר חיצוני כזה או אחר. בזאת, האל נהפך ללא יותר מעוד אובייקט, ש... או שהוא קיים או שלא, ממש כמו הכסא האדום שבחדרי (לא קיים). |
|
||||
|
||||
פסיקתך גרמה לי לחלחלה עמוקה! הכיצד? כל השנים האלו שמשפחתי השמונלנית השתמשה בו כעלה תאנה (מה פתאום אני שונא דתיים? הבעל של האחות שלי דתי!) היו לשוא! עצובה עד מאד הנחתי את ראשי על המקלדת ובכיתי בכי תמרורים. אז הנסיך שב הביתה מעמל יומו ושאל אותי למה אני מרטיבה את המחשב. בחיל ורעדה נתתי לו לקרוא את התגובה שלך. אז הוא אמר שהוא כן דתי ושאני לא צריכה להאמין למה שאלוהויות זרות אומרות לי ברשת, ושכבר דיברנו על זה. אז נרגעתי. |
|
||||
|
||||
ובכן, פשרה! הוא אולי לא דתי, וגם לא רוצה להיות דתי (אחרת היה עושה... ראי "דיון הסטירות" תגובה 58226) אז... הוא רוצה ל-ה-י-ק-ר-א דתי, וכפי שאני רואה, הוא מצליח. מכיוון שרצונו נתמלא, אני יכול לנחש שהוא מאושר (לפחות במישור זה), ומי אני שאפגע באושרו (זה מנוגד לאידאולוגיה שלי, לפגוע באושרם של אנשים!)? |
|
||||
|
||||
די. נכנעתי. אתה יודע יותר טוב מי אנחנו. איך העזנו בכלל לפתח הגדרות עצמיות בלי לקבל את רשותך! אני מתנצלת. זה לא יקרה יותר. |
|
||||
|
||||
אה, והוא ביקש להוסיף שהוא מעדיף להקרא בשמות חיבה למיניהם, וגם לערוך את השולחן כשהאוכל כמעט מוכן. |
|
||||
|
||||
שימי לב. אני לא יודע יותר טוב ממכם מי אתם. אבל (אולי!) אני יודע יותר טוב ממכם מה פירוש להיות "דתי", בכל-אופן בכל הקשור לאיזו הגדרה לוגית פורמאלית יותר מאשר תחושה רגשית ותו לא. אם בעלך היה טוען שהוא קווארק, אני, כבעל ידע בפיזיקה, הייתי חולק עליו, וטוען שלפי ההגדרה לא ייתכן שאת נשואה לקווארק (ייתכן קושי רציני ביחסי-המין). האם מזה נובע שביוהרה עצומה החלטתי שאני מכיר את בעלך יותר טוב ממך? "הוא קווארק וזהו!". לכן, *אם* ההגדרה של 'קווארק' תהיה "גבר שעיר, גובהו מתחת ל1.90", אז אולי בעלך באמת קווארק, אינני יודע. אבל לפי ההגדרה הלוגית של 'דתי' (שאת מוזמנת להתווכח איתה), הוא אינו כזה, לפי מה שסיפרת לי. סורי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |