בתשובה לאור, 03/06/02 8:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני דיברתי באוויר ואתה דיברת לעניין וביססת את כל טיעוניך. נכון. "צא מזה. יש שלא מסוגלים. בטח לא במסגרת מערכת החינוך. אולי במסגרת אחרת." - זה לא לדבר באוויר זה לדבר בוקום. אני מעדיף לא לצאת מזה, תודה. אם הם מסוגלים במערכת אחרת(אתה אמרת!), סימן שהם מסוגלים. השאלה היא איך משנים את מערכת החינוך כך שפוטנציאל של אלה יבוא לידי מימוש. לטעון שאי אפשר לשנות מערכת חינוך רק בגלל שהיא במצב נתון, זה קצת מוזר. האדם הוא הקובע את מהלך עניניו. מהן העובדות בשטח? היכן בדיוק נזרקים כספים על טמבלים חסרי תקנה? היכן קיימת תמימות עיוורת עליה אתה מדבר? פרט והסבר. דוגמא ממש פשוטה מן הכיתות הנמוכות (לבקשתך, למרות שהרעיון פשוט להבנה גם ללא דוגמאות) : מבחן במתמטיקה. במבחן יש תרגיל בו יש צורך בשימוש הנוסחא הידועה (שכולנו למדנו להכיר): Y=aX^2+bX+c במבחן (אי שם בעברי הרחוק) נדרשנו ללמוד את הנוסחא. במבחן היו תרגילים תבניתיים שלא צריך היה לחשוב בהם אפילו מעט. הילדים התוכיים קיבלו ציונים גבוהים יותר מתלמידים אחרים, כמובן. במבחן הבא גם הילדים שאהבו מתמטיקה שמו את חיבתם למקצוע בצד והתחילו לשנן נוסחאות במקום לתרגל מגוון של תרגילים. דף הנוסחאות הפך לעיקר במקום לכלי. ככה מלמדים ילדים *לא* לחשוב.X1=(-b+sqrt(b^2-4ac))/(2a) X2=(-b-sqrt(b^2-4ac))/(2a) אצל מורים אחרים (וטובים יותר), הילד יקבל את הנוסחא בדף נוסחאות (גם במבחן) ויצטרך לפתור בעזרתה תרגילים קצת יותר מורכבים (שדורשים אפילו קצת יצירתיות). בשביל להצליח במבחן כזה, הילד יצטרך לתרגל ולא לשנן. למידת הנוסחא בע"פ תהיה תוצר לוואי של התהליך באופן בלתי נמנע. הפעם לעופות לא יהיה יתרון על הילדים החכמים. דוגמא פשוטה ולא ממצא. ניתן לתת דוגמאות רבות אחרות. אני גם מקווה שלא תהיה קטנוני ותגיד : "אבל כן נותנים לילדים דפי נוסחאות". זאת רק דוגמא והיא לא הרעיון עצמו. נסה להקיש מהדוגמא (מקרה פרטי ולא חשוב) לרעיון הכללי. (אפילו באונ' יש מרצים דפוקים שדורשים מאיתנו לשנן נוסחאות במקום לתת לנו אותן בדף נוסחאות המצורף למבחן. יש יחס הפוך בין איכות המרצה והידע שלו בתחום לבין קיום הדרישה המטופשת הזאת). דוגמאות נוספות יהיו בקונטקסט של לימוד לעבודה עצמית. דוגמאות נוספות יהיו בקונטקסט של חשיבה ביקורתית. הדבר האחרון שקשה ללמד ילד זה לשאול שאלות ולהטיל ספק. המגמה במערכת החינוך בה אני למדתי היתה הפוכה. המורים ממש התעקשו שנבלע כל פיפס שיצא להם מהפה כעובדה ברורה ומוחלטת. דוגמאות נוספות יכולות להיות בקונטקסט של שיפור איכות המורה. האם אתה טוען שבישראל מורים איכותיים, בוגרי חוגים יוקרתיים באוניברסיטאות? האם אתה טוען ששכרו של מורה הוא גבוה מספיק בשביל למשוך אנשים איכותיים למערכת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעולה מדבריך, לפי הבנתי, הוא שישנם שני סוגים של תלמידים: אלו החושבים ואלו המשננים. ההבדל ברור. מה הדמיון? שאלו וגם אלו מסוגלים לקרוא, להבין, לאחסן מידע ברמה מסוימת (גם החושבים אוגרים מידע, גם אם לא במתכוון). אלו גם אלו מבינים את שאלות המבחן, אלו גם אלו מתפקדים ברמה מסוימת של חשיבה (גם שינון דורש יישום מבוקר ומאורגן). אבל אני מדבר על הסוג השלישי של התלמידים. אלו שלא מצליחים אפילו לשנן מינימום, אלו שלא נשאר להם כמעט כלום במוח גם אחרי שעות של עיסוק בנושא (מחקר או שינון), אלו שלא מבינים מה רוצים מהחיים שלהם. אלו שבקושי מבינים מה הם קוראים בעיתון. מה אתה רוצה מחייהם? לענות אותם 3 שנות תיכון כדי שילמדו לחשוב? הם לא מצליחים להתמודד עם האלף בית או עם מספרים פשוטים, עם עברית מינימלית והרי כלי התקשורת הוא שפה או חשבון בסיסי. לאלו אני מכוון בדבריי. לא לאותם כאלו שרק לא מצליחים כל כך בשינון אבל טובים בחשיבה. הלוואי וזו הייתה הבעיה של המערכת. אני מקווה שהפעם הבהרתי כי אתה לא מדבר על אותם מתקשים שאני מדבר עליהם. אין שתי קבוצות: החושבים והמשננים. יש שלוש קבוצות. השלישית היא: אלו שלא מבינים מה רוצים מהחיים שלהם ואפילו לא מצליחים להבין במה מדובר. על אלו אני מדבר בערך כבר שבוע בעוד שאתה מתעקש להבדיל בין משננים ולחושבים. על שתי קבוצות אלו יש לי לומר שני דברים: א. סביר כי גם בקרב המשננים ניתן לאתר חושבים. בכל זאת, הם לא ממש אבודים וכן מצליחים להתמודד איכשהו עם החומר, פשוט מזווית לא נכונה. אולי ניתן לחלץ מהם חשיבה. ב. חשיבה והעמקה - יש עבורן חמש יחידות והקבצות והרחבות ואלף דברים אחרים. זו בדיוק הסיבה שיש חלוקה לרמות. רמת מינימום שבה נדרש "רק" לשנן, שזה פשוט יותר, ורמת העמקה גבוהה יותר שבה צריך לחשוב. אם שם גם לא חושבים, אז זו בעיה שבהחלט צריך לטפל בה. לגבי משכורות למורים והכשרתם - כמובן כמובן שאני מסכים כי המצב בתחום זה עגום רק שאני לא רואה איך זה קשור לדיון. ללמד חשיבה בקורתית זה מומלץ תמיד. רק שזה קצת קשה ללמד אבל אפשרי. אולי כמה אחוזים יבינו את זה אבל אפשר לנסות. האמת אני מתפלא לשמוע דבריך על מערכת החינוך שבה גדלת. אני הייתי התלמיד המעצבן שמפציץ בשאלות מתחכמות ומפקפקות ואני כזה באוניברסיטה עד היום. מעולם לא סתמו לי את הפה. גם לא בבית הספר, תמיד ענו לי בשמחה וקיבלו את טענותיי ולעיתים הרחיבו בנושא רק בגלל זה. פעם אפילו בחנו על שאלה שלי. היה לי קצת לא נעים ביחס לכיתה. לא זכור כי טענתי שלא ניתן לשנות מערכת כי היא במצב נתון. אולי זה השתמע מדבריי ואשמח אם תצטט. להפך, אם טענתי כי להפנותם לאפיקים אחרים משמע שיש ליצור אפיקים כאלה. העובדות בשטח שאני מדבר עליהן נמצאות בכל סקר של תוצאות הבגרות (היום כבר אין דבר כזה לא להגיש לבגרות כי התלמיד לא מסוגל. לא, היום כולם מסוגלים) ובכל שיעור בבית ספר תיכון. אתה מוזמן ללכת לראות. הייתי מזמין אותך לשבת בשיעור שלי אבל לא נעים מהתלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה מבין מדברי משהו שלא אמרתי. אלו החושבים ואלו המשננים הם שווים אשר התרגלו להתנהג בצורה שונה, זה הכל. הם לא נולדו ככה. ההבדל בין "תוכים" ל"פרימאטים" הוא הבדל של הרגלי למידה, לא של גנטיקה בלתי ניתנת לתיקון. הרגלים ניתן לשנות ע"י הדרכה. כמובן שקשה יותר לשנות הרגלים ככל שהגיל עולה, אבל אף פעם לא מאוחר מדי. כמובן שעדיף להתחיל מוקדם. אין גזע של אנשים שלא מסוגל לחשוב, לפחות פוטנציאלית. אני מסרב לקבל זאת. יש להם מח בדיוק כמו לי ולך, הם פשוט צריכים ללמוד להשתמש בו. אתה יודע מה? גם אם זה לא 100% נכון, מורה טוב צריך להתנהל עפ"י עקרון זה. אחרת הוא מפספס יותר מדי תלמידים בפוטנציה. עייפות החומר זה לא משהו שצריך לקבל בהבנה בתחום ההוראה. על מכינות קדם אקדמאיות אתה שמעת? ההצלחה שלהן בכלל לא רעה. תסתובב קצת באקדמיה ותראה אם תוכל לזהות את אותם חבר'ה עפ"י מראם או ציוניהם. ברזלים הם לא מנסרים שם למרות שנתנו להם לנסר ברזלים בעבר. לגבי שאר הנק' שלך (שלדעתי כבר התיחסתי אליהן בעבר) בפעם אחרת, צריך לישון, מחר לומדים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שהבנתי מדבריך דבר שלא אמרת. זה קורה לא מעט, כמובן שאין זה אומר כי הדברים אינם משתמעים גם מבלי שתאמר אותם בפירוש. אני חושב שצריך להבהיר נקודה מסוימת. כשאני אומר שיש שאינם יכולים אני מתכוון קודם "אינם יכולים במסגרת הקיימת". יכול להיות כמובן וזה מאוד סביר שחלקם אינם יכולים כלל אבל בראש ובראשונה הכוונה במסגרת הקיימת. ניתן להרחיב את המסגרת ולהגמיש אותה וזה אכן נעשה לא מעט ובעצם הרבה מאוד, אבל בכל זאת יש גבולות. אדם שעף מקורס טייס באמצע זה לא אומר שאין לו היכולת להיות טייס אלא שאין היכולת הזו במסגרת המגבלות הקיימות: זמן, מקום, מהירות תפיסה, והצבא לא יכול להרשות לעצמו להשקיע עוד. כך גם בחינוך. יש גבול לכמה שניתן להשקיע. מה שאני טוען בעצם הוא שיש נקודה שההשקעה פשוט לא מחזירה עצמה ויכולה לגרום יותר נזק מתועלת. כמו שלא תלמד כלב לקרוא אין טעם ללמד פונקציה אדם שבקושי מסוגל לחבר חמש וחמש. הטענה שלי היא שאופן השקעת המשאבים הוא נדיב מדי, גמיש מדי ולכן מביא לניתוב לא נכון שלהם ולהפסד בסופו של דבר גם למערכת וגם לתלמיד. במכינה קדם אקדמאית האדם הוא אחר. נדרשת פחות השקעה כדי שיצליח: הוא בוגר יותר, נמצא שם מרצונו, שילם עבור זה וכן הלאה. זה אדם אחר ואם זה האדם שהיה בבית הספר הוא לא היה נדרש למכינה אקדמית. כמו שלא תלמד תינוק בן שנה לקרוא אין טעם לנסות ללמד ילד בן 16 דברים שאינו בשל לקלוט באופן אישי, שיכלית וגם ריגשית. לא תמיד הבעיה היא חוסר יכולת שיכלית. לעתים אין הבגרות והסבלנות לקרוא ולהבין. וזה שאדם עבר בגרות עוד לא אומר הרבה. קודם הרמה היא נמוכה למדי ושנית שהאלה היא למה הוא לא עבר בתיכון. יש הבדל בין מי שהלך לים במקום, ישב בספרייה במקום או ניסה בכל כוחו עם אלף שיעורי עזר ועדיין לא קלט. גם אני אם תיתן תלמיד לשנה שלמה שעתים ביום אני אעביר אותו בגרות גם אם הוא חסר יכולת כמעט לחלוטין. מידת ההשקעה גם היא מדד ליכולת למידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נותן לי יותר קרדיט ממה שמגיע לי. אמנם לעתים הברזתי אל הספריה, אבל גם אני בד''כ העדפתי לערוק לחלוטין וללכת לים (בין השאר). עם כל הכבוד שיש לי לספרים(ויש), שאון גלי הים נשמע הרבה יותר טוב מ''שששששששששש...'' של ספרנית פדנטית המקפידה הקפדה יתרה על הסדר המופתי בממלכתה הקטנה. נראה לי שלא ''התבגרתי'' מאז, בקשר להעדפה זו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |