 |
|
 |
||
|
||||
 |
הגישה הכללית שאני רואה בתקשורת היא "שנים אמרנו לכם שמערכת הבריאות בתת-ספיקה, הזנחתם, עכשיו תראו מה קרה". ואני לא משוכנע שזו לא דמגוגיית-מה (גם אם מצד אנשים טובים ולמטרות ראויות). תמיד דיברו על זה שהמחלקות הפנימיות בתפוסה ממוצעת גבוהה מדי, ושמחסור ברופאים מסתמן. לפעמים דיברו על מרכיבים אחרים במערכת שבמצוקה, אבל אלו שתי תלונות עקביות ביותר. אני מניח שזה נכון, ושזה מחדל משווע. אבל נניח שלאורך השנים היו משקיעים את הסכומים הנדרשים, הלא מבוטלים בכלל, ומגדילים את קיבולת מחלקות האשפוז ב-20%, ובאותו שיעור את המחלקות לטיפול נמרץ נשימתי - אני מניח שלא היתה הצדקה ליותר מזה. האם זה היה עוזר לנו באופן מהותי עם הקורונה? האם היא לא דורשת פי X יותר קיבולת (X >> 1.2) כדי שנרגיש קצת יותר בטוחים, ונצטרך טיפה פחות לשתק את המדינה? סיפור אחר הוא מחדלים נקודתיים (או מערכתיים) בהיערכות לקורונה. אני חושב שקשה לתלות אותם במצוקה הכרונית. אני חושב שזה די בלתי נמנע שכשמגיע משבר מסוג חדש, שלא היה לנו בחמישים שנים האחרונות, יהיו מחדלים. יש ארגונים שמצליחים להיערך יותר טוב גם לדברים כאלה, אבל אני חושב שתנאי הכרחי ולא מספיק לכך הוא שהארגונים האלה יהיו (א) מרופדים מספיק, (ב) מוגדרים מלכתחילה להתמודד עם מצבי חירום נדירים - אני מסתכל עליך, צה"ל - וגם אז זה מבטיח מעט מאוד. בשביל לשפר את ההתמודדות עם מגיפה כזו מה שאולי צריך הוא ארגון שמטרתו להכין בשגרה תרחישי חירום, וללמוד מה צריך. זה אפילו לא צריך להיות ארגון גדול ויקר מדי. אולי חבל שלא היה כזה, אבל בכל אופן זה לא נראה לי קשור למצבה הכרוני של מערכת הבריאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי בעתיד, לא רק כאן, חלק מההכנה יהיה כמו למלחמה - בשוטף מששתמשים בכוח הסדיר, אבל במקרה של מלחמה יש מחסנים מלאי ציוד וגם אנשי מילואים שיכולים לתגבר משמעותית את הצוותים. זה למשל יכול לומר 5,000 מכונות הנשמה במחסן (ולא כאלה שמתיישנות ולא מחליפים אותן, כמו שראינו קורה כרגע במחסני החירום). יש עשרות תרחישי חירום, חלקם מן הסתם בטחוניים, שמצדיקים ציוד ואנשים בפקטור על השגרה. וכל המדינות בעולם כבר מוכנות ומתכננות תרחישים כאלה יותר ממאה שנה. את כל הלקחים האלה צריך ללמוד וליישם אחרי המשבר הזה, כי הנגיף הבא יכול להיות אכזרי פי עשר. אגב, כבר יש כתבות שטוענות שבעצם מי שערוך ומוכן ואמור היה לנהל משבר בסדר הזה, זה משרד הביטחון ופיקוד העורף, ולא משרד הבריאות. למה זה לא נעשה - שתי הסיבות ההו-כה-אובייקטיביות וענייניות הן שביבי לא רצה שבנט יננהל את הענין במקומו ויגנוב לו את אור הזרקורים, ויותר מזה - שבתסריטים כאלה יש לפיקוד העורף שלל תקנות בחוק של איך להתנהל ומה לעשות, וזה היה מצמצם מאד את מרחב הפעולה של ראש הממשלהת והיה מחייב אותו לעמוד בפרוטוקולים מסודרים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא ראה כאן דו"ח מבקר המדינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם מה שיש למנהלי מחלקות ורופאים בכירים לומר בנושא, למשל: 'מנהלי המחלקות והמרפאות האשימו: "קולנו לא נשמע, האזרחים לא יצאו לרחובות על הרס מערכת הבריאות הציבורית ויום הדין הגיע. איך קרה שאומת הסטארט-אפ הגיעה למצב שאנחנו בתחתית בהוצאה הלאומית לבריאות, במספר מיטות אשפוז כלליות ובמקום (OECD) רשימת המדינות המפותחות השלישי לפני האחרון במיטות טיפול נמרץ לאלף תושבים, ומנתוני משרד הבריאות עצמו עולה כי המצב בפריפריה חמור שבעתיים מאשר בערים הגדולות? הכתובת הייתה על הקיר, רק היו שבחרו במודע ובכוונת מכוון להתעלם ממנה. בימים אלה מתקבלות החלטות התלושות מהמציאות הקלינית בשטח ו/או מתעכבות החלטות חיוניות. הנהגת המערכה כשלה במדיניות הקריטריונים לבדיקת קורונה. חולים בקהילה ובבתי החולים, כולל חולים בדלקות ריאה, כולל אנשי צוות רפואי בכל הארץ, לא נבדקו כלל במשך שבועות. רבים בצוות הרפואי נשלחים לקרב ללא כלי הנשק המתאימים. לצערנו עדיין לא נפל האסימון. ההגנה על בריאות הצוותים הרפואיים היא חלקית, לא מספקת ובמקומות רבים לא קיימת כלל. היא מעמידה בסכנה את יכולתנו לנצח במערכה. הפסקת פעילות אלקטיבית מתאחרת, ואף קשה להאמין, אמורה להמשך בבתי החולים הפרטיים?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מופתע שללא קשר לטענות ולצדקתן, אין רעש סביב הבעת חוסר אמון. זה מקביל לכך שמפקדי יחידות יחתמו על עצומה להדחת הרמטכ''ל במהלך מלחמה. באופן אירוני, גם אם הוא האדם האידאלי לתפקיד, עצם ההגעה למצב הזה היא מאד לגנותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה שהיה ראוי לפרסם את זה ביותר כותרות ומהדורות, אני לא בטוח שזה מקביל. היחס בין עובד או מנהל באזרחות אינו כמו בין חייל או קצין למפקדו (מנסיון, הייתי בשניהם). הצבא בנוי על היררכיה ומילוי פקודות. המגזר האזרחי לא, וטוב שכך, ויותר מראוי להשמיע ולהקשיב לתלונות שכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לפן של מילוי פקודות. נדמה לי שלפי החוק הצבאי, על פחות מזה היה מותר לירות בהם. אני מתכוון לכך שזה חוסר אמון תהומי, כשלחסרי האמון כנראה ברורה המשמעות של הבעתו ועדיין הם בוחרים בכך. בחירה בכיוון השני הוא עיכוב הפרסום על מכירת המניות של דן חלוץ במלחמת לבנון השניה. כאן ההחלטה לדחות יותר קלה כי לא חשבו שבגלל המכירה מעידה על סכנה בהמשך תפקידו של חלוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך דברי טעם וההנמקה כבדת משקל. ברור שאי אפשר לנפנף את מה שאתה אומר בהינף יד ובכל זאת יש לי הרגשה שאתה טועה באופן בסיסי. ההנמקה שלי פחות מבוססת משלך וברור שאני מדבר מתוך פוזיציה (רל"ב) ואולי גם הרבה יותר מדי מוקדם. אני מרגיש שיש קשר עמוק בין המחדלים ורמת התפקוד של מערכת בריאות בימי שגרה לתפקודה בזמן משבר. ברור שהטינה כלפי המערכת נבנתה בימי השגרה ואינה תוצאה של הבנה פתאומית ביום שחולה הקורונה הראשון אובחן בישראל. בכתבה בגלובס נטען שבישראל יש 300 מיטות אשפוז חירום (ICU) כאשר בזמן שגרה נדרשות 600. אני מבין שהמספרים האלו הם "גמישים" ולא ממש אובייקטיביים/מושפעי אינטרסים. אנסה למשוך אנלוגיה (מעורפלת אני מודה) בין הויכוח הקורונאי לנושא הזה. אטען בשמך כי עובדה שהמערכת פועלת גם עם 300 מיטות והצעקות אינן מגיעות עד לב השמיים. מכאן שהמספר 600 אינו מבוסס ויכלו לזרוק כל מספר אחר (נניח מדוע לא 2000). בשמי אני אטען שגם אם היו במערכת 2000 מיטות, הן לא היו עומדות ללא שימוש. היו מחזיקים כל חולה קצת יותר זמן שם, חולים שיש ספק אם נדרש ICU היו מקבלים אותו וכן הלאה. זה דומה לכך שאתה מקבל מחשב עם פי 10 אחסון ותוך חודש חודשיים אתה לא מבין איך חיית עם המחשב הקודם. הכל שאלה של נינוחות ויתרות המערכת. מה הקשר עם ההתמודדות עם מצב משברי של מגיפה? אני לא חושב שיש מי שאינו רואה שככל שמערכת היתה יותר מאורגנת ומצויידת בימי שגרה כך היא מטיבה להתמודד עם המשבר. הנקודה הזו תובהר כאשר רעידות המשנה יכו במערכות הבריאות הוירטואליות של העולם השלישי. כתנא דמסייע הייתי רוצה שתקשיב לאדם שבודאי אינו משתייך לצד שלי אבל לחילופין הוא בעל קרדיט מקצועי (מבן שיחו מומלץ להתעלם) שני קוים לא יפגשו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי מישהי את המילים שחפשתי: אי אפשר להקים מערכות וכלים לטיפול משבר בזמן המשבר. צריך להכין אותם בימי שגרה. זה לא לגמרי נכון, אבל מערכות שמוקמות בעת חירום הן בד"כ עקומות שנזקן רב מתועלתן ולכן גם לעתים קרובות קצרות ימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא חושב שיש מי שאינו רואה שככל שמערכת היתה יותר מאורגנת ומצויידת בימי שגרה כך היא מטיבה להתמודד עם המשבר." אני לא רואה את זה. אני חושב שאפשר לסכם את ההשערה שלי כך: יכולת ההתמודדות עם המשבר, והמצב בשגרה, הם יחסית בלתי-תלויים. זה שבעולם השלישי, אם פורצת מגפה כזו הם הרבה יותר בצרות, זה ברור, אבל זה לא פוגע בהשערה. מצב מערכת הבריאות שלהם בשגרה עגום, כי אין למדינה ולקהילה אין משאבים באופן כללי; ובגלל שאין להם משאבים, גם במשבר הם בצרות. (אם כבר, בהרבה משברים מצבם טוב יחסית למצבם בשגרה, כי מרוב שמצבם קשה באים לעזור להם מהמדינות העשירות. אני חושב שזה עבד לא רע באבולה, וגם עם ריסון המגפות הקלאסיות - פוליו, אבעבועות שחורות, חצבת. נכון שזה יהיה יותר אתגר כשגם במדינות העשירות המשאבים קורסים תחת הנטל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי ברדיו בבוקר את ד"ר יפעת ביטון והיא נתנה לי את החוליה החסרה בטיעון שלי. פה תגובה 714962 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, אבל עד גבול מסוים. כמה עולה התחזוקה של כל המערך הזה? לדוגמה, ישראל מוציאה חמישים מליון ש״ח כל שנה כדי להחזיק מלאי מזון לשלושה חודשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לחלוטין מסכים! את ההכנות למשבר צריך לעשות בשגרה. אני רק טוען שצריך שיוביל את זה גוף יעודי, והוא במידת הצורך יפעיל את מנגנוני הבריאות השגרתיים (בתרגילים וכו'). והגוף הזה צריך תקצוב לחוד. אני מניח שגם יש כזה, יעיל במידה כזו או אחרת. אילו הגוף הזה היה מתועדף ויעיל (בשגרה) המשבר היה יכול להיות מתוקתק, גם אם מצב הקבע של מערכת הבריאות הוא קשה (לא לחלוטין, אבל במידה רבה), וההפך. ובניגוד למה שעומר הסכים איתי, אני לא משוכנע בכלל שבשגרה מערכת הבריאות שלנו במצב טוב. כידוע יש פער בין הנתונים היבשים הטובים לבין זעקות השבר הכרוניות, ויש כל מיני דרכים לפרש אותו. אני נוטה לחשוב שזעקות השבר מוצדקות במידת מה, והנתונים הטובים מטעים במידת מה. אבל הסימפטיה שלי לאנשי רפואה שאני פוגש בוודאי מטה אותי לטובתם. בקיצור, אין לי משהו חכם לומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי ב תגובה 714245 מה שיותר מפתיע הוא שככל הנראה גם למדינות אחרות, כולל המתקדמות ביותר, אין מנגנונים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו שיש. אני רואה שכמעט לכל מדינה יש סוג של CDC. אני מאמין שלפחות חלקם הוקמו בגלל האזהרות של ארגון הבריאות העולמי. העובדות מוכיחות שמדובר במוסדות פאסיביים נטולי סמכויות מעין מבקר המדינה נטול שיניים. המוסדות הללו הן עסקה ע"ח הציבור. המדינה מעניקה משכורות לכמה אקדמאים בתחום הרלאבנטי והללו מחזירים לה בהרגעת הציבור ובשמירה על השקט. ברובד העמוק המוסדות האלו מבטאים את חוסר הרצון של הציבור הרחב להשקיע כספים בסכנות בלתי ודאיות בעתיד. אותה תופעה המתבטאת בצורך לכפות על הציבור מס בריאות אוניברסלי. הנבזות של הטראמפים הרוכבים על גל פופוליזם כנגד המוסדות האלו מרגיז, אבל לא באמת מהותי. אם המוסדות לא מועילים בשעת הצורך, מה הטעם לממן אותם. אני לא באמת חושב שיש את מי להאשים, מלבד את טבעה של האנושות. אלמלא השקיע נתניהו את כספי הציבור בחינוך החרדי ובהתיישבות ביו"ש, מישהו אחר היה משקיע אותם במועדוני שחמט ובסטודנטים למשפטים וניהול. במקרה הטוב הכסף היה מגיע למשכורות עובדי הרפואה. איכשהו הכסף הגדול אף פעם לא מגיע להכנה למגפות, רעש אדמה או אסון אקולוגי. פותר החלומות יוסף הוא כנראה דמות יחידאית בהיסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. גם בעיתות שגרה חלק הארי של אנשי הרפואה הם אנשים טובים מאד מאד מאד. הבעיה היא שהם עובדים במערכת שהרזו אותה עד כדי אנורקסיה. אם אני רוצה לחשוב על מערכת שאני רוצה שיהיו לה עודפים ויתרות, זוהי מערכת הבריאות. להערכתי, שום דבר לא יעזור, וישראל תצטרך לעבור דרך אותה מטחנת בשר כמו איטליה וספרד, בהרבה או במעט. ואז יהיו לכולנו סיבות טובות באמת להיות אסירי תודה לאנשים אלו. בהיפוך הטון הייתי אומר: You have seen nothing yet! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב אם מותר לי לתרום טיעון לצד שלך, קראתי ב-BBC שמשך הזמן בבריטניה בין הזמנת מזון ברשת לבין הביצוע הוא שבועיים-שלושה. ממש כמו אצלנו. סדנא דארעא חד הוא. מוזר לי שאפאחד לא חשב על הרעיון שחיילי צה"ל במקום להדביק איש את רעהו במחנות הסגורים, יתגברו את חברות המשלוחים השונות. פעולה כזו לבטח תעורר אנטגוניזם רב אבל לא באמת מוצדק. למי שדואג מהרווחים של המוגולים של רשתות השיווק, אפשר לאזן ע"י חבילות מזון שהרשתות יתרמו לקשישים ונצרכים. בכל מקרה לא מדובר באיזה חבילת חילוץ אסטרונומית. מספר העובדים הוא רק אחד מן הגורמים המגבילים את התפוקה של המערכת ולא החשוב בהם. אם היה אפשר לקצר את ההמתנה לכמה ימים, זה היה תרומה משמעותית ליעילות של הסגר. לאלו שהגיחה למרכול היא אחת ההזדמנויות הבודדות להתאוורר קצת, אין לי כל כך מה לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לדאוג לרווחים של ה"מוגולים" (מה זה?) של רשתות השיווק? להיפך. כמו שיש חברות שהקורונה הורסת להם את הביזנס (אל על), וכולנו נצטרך לשלם על להציל אותם, אני דוקא שמח שמצד אחר יש חברות שמרוויחות וגדלות ומעסיקות היטב עובדים בתקופה הזאת ומרוויחות היטב. וזה מתמרץ אותם להשקיע בשליחים עד הבית, ובזמינות גבוהה יותר למשלוחים, ובייצור יותר תרופות ועזרים (חברות תרופות למשל) שיועילו לציבור. עיני כלל לא צרה בהן. כמה שיש יותר כאלה, מצב המשק משתפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי היתה שבטח יהיה מי שיתרגז שמעסיקים את חיילי צה''ל בעשיית רווחים לרמי לוים למיניהם. אני כאמור חושב שזה עדיף על סתם לשפוך כסף על בעלי עסקים. לדעתי, העזרה של החיילים, בעיקר תאפשר לרשתות השיווק להסב חלק גדול יותר של עובדיהן לתחום המשלוחים ותכניס יותר פיקוח ''ציבורי'' על מה שנעשה שם. כלומר לא נצטרך לסמוך על הישרה והאזרחות הטובה של עובדי המשלוחים התלויים לפרנסתם בעסק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך לשלוח חיילים לעבוד בתור שליחים? יש 20% מובטלים, שלפחות חלקם ישמח לקצת תעסוקה בשכר בימים טרופים אלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפני שמדובר בעבודה קשה מאד פיזית ועבודה זמנית בטיבה. יש לנו ניסיון רע מאד בתנאים האלו, אלא אם אתה מתכוון להעסיק תאילנדים. אני מניח שהסיבה המשלימה היא שרשתות השיווק ממילא די "רזות" בגלל התחרות, ובודאי מצבן הכלכלי עכשיו לא ממש מאפשר שכירת עובדים נוספים לטווח ארוך בתנאים אנושיים. עניין אחר. אני תמה על עניין העבודה מהבית. (אאל"ט אמרת שאתה עובד מהבית). האם לפני שהזמנים השתנו, גם התאפשר לך לעבוד מהבית? כאחד שיושב בבית ונאמר לו לשרוף שעות חופש שאין לו, חשבתי שעניין העבודה מהבית משול לעצה לנהגים בפקק להשתמש בדרכים חליפיות. אם אפשר לעשות עבודה מהבית, מה האינטרס של המעסיקים להסיע, להאכיל ולשלם חשמל וארנונה בשביל עובדיהם? האם שמרנות וחוסר יזמה זה תשובה מספיק טובה? האם זו הזדמנות לשינוי משמעותי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיותר עבודה מהבית תהיה אחת התוצאות של הקורונה, בחינת ''וירא כי טוב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שחלק גדול מהמפוטרים/חל"ת הם אנשים צעירים, אני לא רואה בעיה עם הפיזיות או עם השכר של עבודת משלוחים. לפני המשבר, מאוד לא עודדו אצלנו עבודה מהבית. זה היה אפשרי רק באישור מנהל ישיר והמנהל שמעליו ועם סיבה טובה (מחכה לטכנאי מזגנים - כן, ילד חולה בבית - לא). באופן אישי, העבודה בבית יותר קשה ופחות יעילה מאשר להיות במקום העבודה. בעיות פשוטות שאפשר לפתור בדקה באמצעות סיבוב במסדרון והתיעצות סדרתית עם כמה אנשים, שאם לא יודעים מה הפתרון הם יודעים מי כן יודע, הופכות לשיחות סקייפ מתישות, מרדף אחרי אנשים לא זמינים, שיתופי מסך מקרטעים והמתנה למישהו שכבר חוזר אליך (הרבה יותר אפקטיבי לעמוד לו על הראש עד שהוא מתפנה אליך). ייתכן מאוד שמדובר בשמרנות, אבל לא חוסר יוזמה - מסתבר שהחברה שלי היתה ערוכה לעבודה מרחוק של כ-80% ואולי אפילו 90% מהעובדים כבר הרבה זמן (חלוקת מחשבים ניידים לכל העובדים, בניית רשת VPN חזקה ומהירה, אימות דו-שלבי לכל העובדים). מעבר לזה, יש גם ערך לקשרים החברתיים בין העובדים, שמן הסתם משפיעים גם על הפרודקטיביות של העובדים. אני מאמין שכשהסיפור הזה יהיה מאחורינו, אם יתברר שעבודה מהבית היא לא פחות פרודוקטיבית ויותר חסכונית למעסיק, הדברים ישתנו ואולי יעודדו יותר (או לפחות יפריעו פחות) עבודה מהבית. עוד מוקדם לומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה הרבה שמרנות, אבל: 1. יש אנשים שנהנים לעבוד מהמשרד. אנשים שנהנים מהוויה, מהתרבות, מהחברה, מהארוחות המשותפות... 2. יש אנשים שהרבה יותר פרודוקטיבים במשרד (לעבוד מהבית צריך משמעת עצמית, וצריך מקום שקט) 3. יש תפקידים שקשה לעשות מהבית (בעיקר ניהול בדרגים הנמוכים). 4. יש משימות שקשה יחסית לעשות מהבית (ישיבות מסויימות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני למשל. 2. גם אני. 3. גם אני. 4. דוקא לישיבות מרחוק יש כמה יתרונות, אפשר למשל בקטעים המשעממים להיות פרודוקטיביים בחלונות אחרים ולהתערב רק אם צריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. עובד חזק מאוד אצלי. ניסיתי לעבוד פעם מהבית כמה חדשים, ונכשלתי. יותר מדי הסחות דעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד אני לבד בבית, אני יותר פרודוקטיבי מאשר במשרד - פחות הסחות דעת (בעיקר בדמות שיחות ברקע). במצב הנוכחי אשתי והילד בבית. למזלו של המעסיק שלי, מסיבות רפואיות אני במידה רבה מבודד את עצמי משניהם, ובסיכום - נראה לי שאני פרודוקטיבי בערך כמו במשרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השפעה מאוד ברורה על הפרודוקטיביות: הזמן שמבוזבז על נסיעה לעבודה וממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב: נסעתי להפקיד שיק ולקנות ירקות הבוקר, והכבישים היו ריקים. תענוג לנהוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אריק - יש אפליקציה שעושה את זה מהסלולרי בלי לצאת מהבית. רק אומר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתאים. 1. אחרי שהילדים התרגלו לירקות מהשוק, אם אני מביא עגבניות מהסופר יש תלונות שהסלט לא טעים. 2. לפספס הזדמנות לצאת מהבית, ועוד לנסוע 120 בחנקין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל מי שרוצה קצת להתאוורר, אפשר לצאת במוצ''ש להפגין מול הבית של גנץ (נגד או בעד, מה זה משנה, העיקר לצאת מהבית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי רק לצ'ק. לכסף אין ריח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה שלי זה לא רלוונטי, אני עובד במרחק של פחות מ-15 דקות רכיבת אופניים מהבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רלוונטי אבל הפוך - פעילות גופנית משפרת את הפרודוקטיביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עם הזמן שבדרך לעבודה וממנה (ולמרות העובדה שאני מפסיד תשלום על קרוב לשעה מדי יום) אני מעדיף לנסוע לעבודה. אני הרבה יותר פרודוקטיבי שם, בשעור שמכסה בקלות על הזמן המתבזבז בנסיעה (אמנם אני רוכב על קטנוע, זה מצמצם את הבזבוז הזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי רבים (ואני בתוכם) עבודה מהבית בימים אלה אינה בת-השוואה לעבודה מהבית בימים כתיקונם, משום שכרגע גם הילדים בבית - ואצל מי שלא כל הילדים שלו בגיל שבו הם מסתגרים עם הפורטנייט בחדר יש לזה השפעה דרמטית. זו אחת הסיבות העקריות לכך שאני ממשיך להגיע למשרד מדי יום, כל עוד השוטרים לא מונעים את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסיק שלשיטתך שצבא שעובד היטב בשגרה זה לא ניבוי טוב להצלחה במלחמה? או בניסוח אחר - זה שהצבא מבורדק ולא מאורגן בשגרה לא משפיע על המוכנות למלחמה? תמהני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אותו דבר. מה זה בכלל צבא בשגרה? לפחות באופן קלאסי, צבא בשגרה רק מתאמן למשבר. לכן במודל שלי למערכת הבריאות הוא מקביל בדיוק לגוף האחראי להתכוננות למגיפה. בימינו יש גם צבאות שנמצאים רוב הזמן על סקאלה שבין "שגרה מבצעית" שכוללת שיטור-עם-יריות לבין מלחמות קטנות. בוא נדמיין רגע שלצה"ל אין מבצעים גדולים בעזה או לבנון פעם בחמש-עשר שנים, אלא הוא עסוק כל הזמן בשיטור על אש קטנה בשטחים, בשמירה אקטיבית על גבול עזה, בשמירה פאסיבית על שאר הגבולות, ובאימונים למלחמה גדולה. אני בהחלט יכול לדמיין שאת המשימות השוטפות הוא מבצע היטב, אבל מתברר כלחלוטין לא מוכן למלחמה. אם הוא יותר מדי מבורדק בשגרה - ספציפית, אם ניכר בו חוסר משמעת קשה - אז באמת לא הייתי מהמר עליו במלחמה. לכן גם בנוגע למערכת הבריאות אני מסייג ב"במידה רבה" ו"עד גבול מסוים". מבחינת מערכת הבריאות שלנו, אני חושב שסביב מצבה האמיתי בשגרה יש טווח לא קטן שהיא היתה יכולה להיות בו, לשני הכיוונים, בלי שזה ישליך הרבה על המוכנות שלה למגפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מושג ה-"עובד היטב" לא מוגדר היטב לגבי הצבא. העבודה של צבא במדינה שלנו היא כל-כך מורכבת ורבת פנים שאין ספק שחלק מהדברים מתבצעים היטב, ואין ספק שחלקם אינו מתבצע היטב. בין הכשירות של הסדירים לבין זו של המילואים, למשל, יכול להפריד אוקיינוס של הבדלים. בין היכולת של חיל האוויר למלא משימה לבין זו של חיל התותחנים עשוי להיות פער עצום. זו כמובן לא תופעה יחודית:במלה"ע, למשל, הצבא הגרמני היה ללא ספק הטוב שבצבאות הלוחמים. הההבדל בין ההשגים שלו לבין אלה של הצבאות האחרים עבור יחסי כוחות נתונים היה גדול מאד. ובכל זאת, הצבא הגרמני היה בעצם שני צבאות: דיביזיות החוד שהיו מצוידות בטנקים מתקדמים, ארטילריה ממונעת וכלי רכב לחי"ר וללוגיסטיקה כבשו שטחים עצומים בבליצקריג. בעקבותיהן השתרכו דיביזיות עם ציוד מיושן, ארטילריה נגררת על ידי סוסים וחיילים בעלי הכשרה טובה פחות שצעדו ברגל. תפקידן של אלה היה לטהר שטחים ולהחזיק בהם; ברור שהאיכות של החלק הזה (רוב הצבא, בעצם) היתה נמוכה בהרבה, אלא שרוב הקרבות נוהלו על ידי החלק האיכותי. אבל בסופו של דבר, כשכל חייל היה דרוש וגם אלה נאלצו להלחם זה לא הספיק. אותו דבר נכון למערכת הבריאות. אנחנו מודדים את המערכת על הרבה דברים: תמותת תינוקות, תמותה משבץ והתקף לב וסרטן, זמן המתנה ממוצע לניתוח מסוג א', ב' ו-ג', זמן השחרור הממוצע אחרי פרוצדורה כזו וכזו, הזמן בין הגעה למיון לבין קבלת החלטה על אשפוז או שחרור בשגרה ועוד אלף מדדים. יש חלקים שעובדים היטב, יש כאלה שפחות. השקעה בשיפור הטיפול בסרטן עשויה להיתרגם לשיפור משמעותי במערכת ככלל, אבל תהיה חסרת משמעות לטיפול במגפה - ואילו השקעה בחדרי מיון ומוכנות לחירום לא תבוא לידי בטוי כלל במקרי הסרטן. לכן קשה מאד להסיק מהתפקוד השוטף על המוכנות לארוע כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים איתך (ועם דוב). ההיגיון שלי אומר שאם ישראל מחזיקה פחות מיטות, פחות רופאים, פחות אחיות ופחות ציוד - ולמרות זאת שומרת על רמה גבוהה במיוחד (בהשוואות בינלאומיות) של בריאות תושביה ותוחלת חייהם, אז סביר שמגיע למישהו צל''ש על ניהול מערכת הבריאות בארץ. כל זה, נכון לימי שגרה. עד כמה (ואיך) צריך למקסם את מוכנות המערכת לאירוע של פעם-במאות-שנים זו באמת שאלה אחרת לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להכניס למשוואה גם את גודל ההוצאה הפרטית על רפואה. כידוע ביטוחים פרטיים מאד נפוצים אצלנו. תוחלת החיים בארץ היא באמת אחד משבעת פלאי עולם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |