 |
גיא רולניק מסביר לי היום בדה מרקר למה1:
"פורטר ושותפתו למחקר, אשת העסקים קתרין גהל, טוענים שהמפלגות לא באמת מתחרות ביניהן במדיניות שהן מציעות או בתוצאות שאותה מדיניות תביא לבוחרים ולאזרחים. המפלגות, הם אומרים, משרתות בעשורים האחרונים בעיקר את התורמים, קבוצות האינטרס ובייס צר בפריימריז, ואילו למצביעים הן צריכות רק להציע שירות אחד — זהות, מחמאות ובעיקר שנאה יוקדת לצד השני. העיתונות, הטלוויזיה ואתרי האינטרנט שקובעים את סדר היום ומתווכים את המידע לציבור, מסביר המחקר, מתיישרים גם הם, בגלל המודל העסקי שלהם, לפי אותו מודל — דיון אפסי במדיניות ובעובדות ומיקוד בהדהוד מסרי השנאה של שני המחנות.
כמובן שעידן הרשתות החברתיות, שמפלטרות את המידע והחדשות דרך אלגוריתמים הממקסמים מכל אדם בודד את ההכנסות מפרסום לפי העדפותיו וחולשותיו הספציפיות, חיזק את התופעות האלה. התוצאה של שיווי המשקל הזה פשוטה ומטרידה: העניין של הציבור בעובדות או במדיניות הוא אפסי, והפוליטיקאים יודעים את זה. אם אתם נדהמים מכמות הזבל, השקרים והעיסוק בטפל ובשולי המציפים אותנו כל סבב בחירות, זאת אינה תקלה או סטייה, אלא תוצאה של התמריצים הפועלים על המערכת הפוליטית בתרבות הפוליטית והדמוקרטית הנוכחית. נתניהו הבין את זה מזמן, יריביו מאמצים את רוב השיטות שלו, וביום שלישי נתעורר שוב לתוצאות של שיווי המשקל הזה."
__________
1 החוקרים עשו את העבודה שלהם על הפוליטיקה האמריקאית, שמאופיינת בשתי מפלגות גדולות, אבל רולניק אומר שבארץ יש באותה מידה שני גושים גדולים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש