בתשובה לאריק, 19/12/19 0:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שאמרתי עצם זה שכמה בני משפחה עובדים באיזה מפעל שמונה אלפי עובדים אין בו שום בעיה, וצריך לדון בכל מקרה לגופו. ייתכן שהסיבה לריבוי קרובי משפחה במפעל נובעת מסיפורים וידע שיש בתוך המשפחה שמעודדות את הבנים להשתדל להתקבל דווקא למקום הזה. הובאו כאן מקרים שבהם כאילו "הועברו" בני משפחה של טייסים את קורס הטיס למרות שהיו טובים מהם שלא עברו. אם זה נכון (אני לא שמעתי על כך ואיני בטוח שזה נכון) ברור שזה לא בסדר. אבל אם נניח במשפחה מסוימת יש רבים שמתגייסים לצנחנים כמסורת, אין בכך שום בעיה אלא בדיוק הפוך. ידוע שבמשמר הגבול משרתים הרבה דרוזים, שבאים לשם בעקבות בני משפחתם. האם זה לא בסדר? לעומת זה הדוגמה שהבאתי בתגובתי הקודמת היא עברה פלילית חמורה. אין זה נכון להתייחס לכל המקרים האלה כמקשה אחת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה צדדית אליך: האם יצא לך לשמוע את שפטל מתייחס לניסיון מינויה של גב' בן-ארי גינזברג למ"מ פרקליט המדינה? זה מסקרן אותי כי אני זוכר איך הוא התקיף את הפרקליטות במשפט דמיאניוק על כך ש(כביכול?) הם הסתירו מההגנה מידע שהיה יכול לעזור לנתבע. אני מסוקרן כי אליבא דעיתון הארץ, טפו טפו טפו בפעם האחרונה שהגב' בן-ארי גינזברג ניסתה להתמנות לפרקליטת מחוז היא זכתה תחילה לתמיכתו של שי ניצן, אבל התמיכה הוסרה כי "אז הובא לפני ניצן מידע שלילי על בן ארי, שנוגע לאופן שבו ניהלה את אחד התיקים באותה תקופה, לרבות הסתרת מידע קריטי שעשוי היה להועיל לנאשם ברצח". (בזאת אינני טוען שהמידע היה נכון, כי העניין מעולם לא התברר, אבל בכ"ז מעניין אם שפטל נדרש לכך. אם נמשיך להאמין לאותו עיתון :"ניצן ביקש לברר זאת אך היא הקימה קול מחאה על חוסר האמון. גורם שהיה מעורב בהשתלשלות העניינים מספר כי מחאתה היתה קיצונית. ניצן לא ערך בירור לבסוף, אך העביר את תמיכתו לאבישר." כמה קיצונית היתה תגובתה? מי יודע, אבל "אמש דיווח ברוך קרא בחדשות 13 כי היא נשמעה מכנה את ניצן "היטלר" ו"אל קאעידה"." כך שאפשר, אולי, לנחש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די עקבתי אחרי פרשת דמיאניוק ולא זכורה לי טענה כזאת של שפטל. הייתה הסתרה של התביעה בארצות הברית של חלק מהמסמכים שבגללם הוא זוכה בסופו של דבר בעליון, אבל איני חושב שהמסמכים האלה היו בידי התביעה בארץ. זאת עובדה ששקד היה צריך לנסוע בסתר למוסקבה כדי לקבל את המסמכים האלה, וזה אומר שמן הסתם הם לא היו בידיו. אהה. נזכרתי עכשיו שכל עניין בדיקת תעודת טרבניקי במעבדה בגרמניה ומסקנתם שמדובר במסמך מזויף אכן הוסתר מההגנה. אשר לדעתו של שפטל על המינוי הזה, הפעם האחרונה שראיתיו הייתה ביום שלישי בערוץ 20 ואני חושב שזה היה טרם המינוי. היום יש לו תכנית בשעה 12 ב 103, אבל ביום שלישי הוא בישר לנו שהוא הולך לבלות סוף שבוע מורחב בלוקסמבורג כך שייתכן שהיום הוא לא ישדר. אתה מוזמן להאזין לערוץ 103 לאחר חדשות 12. אם הוא טרם הפליג לדרכו הוא בוודאי יתייחס לעניין החם הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשמע משהו ממנו אשמח אם תשתף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתיל תגובות אחר הבאת כמה וכמה עובדות שגויות הנוגעות לשפטל ומשפט דמיאניוק. מאחר ויש רושם ברור שלפחות חלק מן הדברים, הן תוספות שלך או של דבר ראשון ואחרים, ניסיתי לחפש דברים מקוריים כתובים וחתומים ע"י שפטל בנוגע למשפט דמיאניוק. ואכן מצאתי מידע מעניין על הפרשה ולא כולו בכיוון שלא ימצא חן בעיני שפטל. (בין היתר איתרתי את פסה"ד שבו זוכה (לא נכון) ע"י בית דין לערעורים בארה"ב של 11 שופטים (גם זו טעות). רציתי לפרט את ממצאי המעניינים בהזדמנות בפני אנשים שיש להם עניין אמיתי בטריוויה מן הסוג ההיסטורי. אלא שבינתיים העניין הולך ומשתכח ממני. לכן אביא 2 נקודות בהן אתה כהרגלך טועה ומטעה. כאמור מצאתי פרסום של שפטל עצמו (תחת שמו) בו הוא מפרט את טענותיו כלפי ביה"מ המחוזי בעניין זה. הוא כותב שם כדבריך, שהוא ידע על כך שהרשויות בארה"ב מחזיקים במידע שעשוי לסייע לעניינו של דמיאניוק ומסרבים למסור אותו לידי פרקליטיו (וה אושר ע"י פסה"ד הנ"ל בארה"ב). שפטל דרש מביה"מ לעכב את הדיונים עד שהחומר ימסר לידי ההגנה ובא כוח התביעה שקד הסכים לכך. ע"פ מה שכתב שפטל השופט לוין דחה את בקשתו בבוז ובגינוי. הפרט שמצאתי מעניין כאן, הוא שהחומר הזה נמצא בארה"ב ולא ברוסיה. חלק מן החומר היה אכן חומר רוסי שנמסר לאמריקאים זמן רב לפני הסגרת דמיאניוק לישראל וחלק אחר היו תצהירים שנגבו בארה"ב (למשל של שומר אוקראיני אחר שהוסגר אח"כ לבריה"מ). הפרט המוזר היה שהרשויות בארה"ב סרבו למסור את החומר לידי פרקליטיו של דמיאניוק. יתכן שארה"ב לא נוהגת למסור למדינות זרות חומר שעשוי להרשיע שם את אזרחיה. הפרט השני שאינו נכון הוא עניין הזיוף של התעודה מטראבניקי (המחנה בו עברו השומרים הסובייטיים לשעבר הכשרה אצל הס"ס). במהלך השנים היו עדויות לכאן ולכאן בעניין האותנטיות של התעודה. ואכן בחומר שהיה למשרד המשפטים האמריקאי על התעודה היתה עדות על כך שהמסמך טופל (חלקים שלו נגזרו והודבקו). למרות זאת בסה"כ המסמך (שכמדומני מוצג במוזיאון בישראל) נחשב היום לאותנטי. בעוד דיון משפטי שנערך בארה"ב לאחר מותו של דמיאניוק, אמר ביה"מ לבני משפחתו של דמיאניוק, שהרשויות בארה"ב אמרו לבני המשפחה במשך עשרות שנים שהמסמך נחשב בעיניהם אותנטי והם אינם רואים צורך לעסוק בכך שוב. גם ביה"מ הגרמני שהרשיע את דמיאניוק על התקופה ששימש כשומר בסוביבור ב-1943, הכיר באותנטיות של המסמך, כאשר צויין במפורש שגם הנאשם אינו מכחיש שמדובר בתמונתו. בפני ביה"מ הובאה עדות מעבדה שמסמך טראבניקי אינו שונה במאום מ-5 תעודות אחרות המוכרות כתעודות אותנטיות. ההגנה טענה בתשובה שכל התעודות הללו מזוייפות. חשוב לציין כי האותנטיות של תעודת טראבניקי היא שעמדה בלב ההרשעה של דמיאניוק בגרמניה. התעודה מציינת את מספר היחידה הצבאית לה שוייך דמיאניוק ובידי התביעה היו מסמכים אחרים של הצבא הגרמני שהעידו שהיחידה הזו שרתה במחנה סוביבור בזמן שדובר בו. מה שעניין כאן הוא שדמיאניוק הורשע בשותפות לרצח כמה עשרות אלפי יהודים שנרצחו בסוביבור בתקופה זו. אבל לא מדובר ולא היו בפני בית המשפט עדויות על מעשי רצח שביצע דמיאניוק באופן אישי. יתר על כן תקופה זו חופפת לתקופה בה פעל איבאן האיום בטרבלינקה. לכן אלא אם כן תמצא דרך ל"הניע" את דמיאניוק בין סוביבור לטרבלינקה הלוך ושוב, נראה כי הרשעה זו סותרת את הטענה שדמיאניוק היה איבאן האיום מטרבלינקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הקטע שבו שפטל טען שהוא ידע שהרשויות בארצות הברית מחזיקים וכו' לא ידוע לי וממילא לא טענתי זאת. מה שאני יודע הוא שהמסמכים נמצאו בעקבות מסע של הסנגוריה בפולין ובברית המועצות, ושהם הובאו בסופו של דבר על ידי שקד ממוסקבה. על כך שהרשויות בארצות הברית ידעו על מסמכים כאלה, התברר לי בעקבות המשפט בארצות הברית שבו זוכה דמיאניוק ובפסק הדין שם נאמר שהתביעה בארצות הברית הסתירה זאת מבית המשפט. אולי לשפטל היו קודם לכן טענות כאלה כלפי בית המשפט המחוזי, אך אני לא זוכר דבר כזה ולא טענתי זאת. דבריך ש"החומר הזה נמצא בארה"ב ולא ברוסיה" פשוט שגויים, אם כי בדיעבד התברר שהיו גם בארה"ב. בספר של שפטל מתואר המסע שלו בברית המועצות, והייתה גם נסיעה של שקד למוסקבה כדי להביא את המסמכים ולהציגם בפני בית המשפט העליון טרם הזיכוי מחמת הספק, שאיש לא חולק עליה. אם המסמכים היו בארצות הברית לשם מה נסע שקד למוסקבה והביא דווקא משם את המסמכים? לעניין תעודת טרבניקי תמיד האמנתי שהייתה אוטנטית עד הסיפור האחרון של השטרן בדבר הבדיקה במעבדה בגרמניה שהוסתרה, שהעלתה בי ספק גדול לגבי האוטנטיות שלה. על כך שהתמונה שם היא תמונת דמיניוק הצעיר איש לא חולק. השאלה היא אם הייתה שם במקור או הוספה מאוחר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם למישהו יש עניין מדובר בפסה"ד של ביה"מ לערעורים מס'6 של אוהיו. מדובר ב-Demjanjuk v. Petrovsky מ-17 נוב 1993. בבית הדין הזה מכהנים 19 שופטים (ולא 11). כמובן שלא כולם יושבים בכל דיון. פסה"ד הנידון ניתן ע"י 3 שופטים. מובן מאליו שפסה"ד לא זיכה את דמיאניוק מן האשמה שהוא איבאן האיום, פשוט משום שזה כלל לא היה העניין שנידון. פסה"ד ניתן זמן קצר לאחר שדמיאניוק זוכה מחוסר ראיות בישראל. העניין שבו דן ביה"ד באוהיו, היה שלילת האזרחות האמריקאית של דמיאניוק שאפשרה את הסגרתו לישראל. ביה"ד פסק ששלילת האזרחות התבססה על הונאה של המחלקה המיוחדת במשרד המשפטים הפדראלי ולכן פסק שיש להחזיר לדמיאניוק את האזרחות. ההונאה היתה בכך שהמשרד הסתיר מעוה"ד של דמיאניוק מסמך שכתב אחד מיועצי המשרד (עו"ד בשם ג'ורג' פארקר) וחשף שיש ראיות ועדויות של ממש שדמיאניוק אינו בהכרח איבאן האיום אלא שומר מחנות אחר. בין היתר היה שם תצהיר שנגבה בארה"ב משומר אוקראיני אחר שהוסגר לבריה"מ ושם טען השומר ששם משפחתו של איבאן האיום היה מרצ'נקו. שומר אחר דווקא זיהה דמיאניוק בטרבלינקה אבל טען שהיה טבח ולא מפעיל מנוע הגז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על משפט אחר. לשם מה נסע שקד למוסקבה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם גם על המשפט האחר אני מדבר מתוך בורות גמורה. תגובה 711385 אני לא מצליח למצוא את האתר של שפטל שם מצאתי רשימה שלו שם תאר בצורה ממוקדת את פרשת החומר מרוסיה. בכל אופן, כאן נמצאת גרסה רחבה יותר של דברי שפטל. כמקובל אצל שפטל אין גרסה אחת שלו הזהה בכל פרטיה לגרסה אחרת, אבל עיקרי הדברים כאן למי שיש סבלנות לקרוא הכל. הגרסה המקוצרת היא שמדובר באוסף של חומרים שנאספו על שומרי המחנות (הואכמנים), שהיו שבויים סובייטיים שהסכימו בפועל לשרת את הס"ס בתפקידי שמירה וכיוב'. החומרים נמצאו בכל מיני מקומות (בפולין, בפראג, בקייב ובמוסקבה). חלק מהחומר הוא תצהירים שנגבו מן השומרים האלו (כ-70 אאז"ן וביניהם גם ניקולאי שלאייב שהיה שותפו של איבן האיום בטרבלינקה), שהוסגרו לבריה"מ ונשפטו בעיר סימפרופול שבקרים, אוקראינה. התצהירים נגבו מהם בתחילת שנות ה-50 ורובם הוצאו להורג לאחר המשפט. החומר הזה הועבר לאחר מכן למרכז הקג"ב בקייב בירת אוקראינה. לאחר התמוטטות בריה"מ, חלק מן החומר הועבר למוסקבה. עוד בשנות ה-70 העבירו הרוסים חומר זה לידי משרד המשפטים האמריקאי (מן הסתם עותקים). החומר הזה התרכז במחלקת ה-OSI (מחלקה מיוחדת ברשות ההגירה שעסקה גם בפשעים נאציים). במחלקה זו התרכז גם חומר שהגיע מפולין (הצהרות של סייענים סובייטיים של הס"ס שנשבו בזמן המרד הפולני בוורשה), מפראג (שם היה הארכיון המרכזי של הס"ס) ומגרמניה. אך היו שם גם תצהירים מקוריים של ואכמנים שנחקרו בידי בעה"ב לפני שהוסגרו לידי בריה"מ. התצהיר המפורסם היה של מהגר אוקראיני בשם פדור פיודורנקו משיקגו אני חושב, שהכיר את איבן וניקולאי מטרבלינקה והצהיר ששמו של איבן היה מרצ'נקו ואף סיפק תיאור פיזי שלו. התצהיר נגבה ממנו בארה"ב בידי רשות ההגירה לפני שהוסגר לבריה"מ שם נתלה. מי שיש לו סבלנות לקרוא את התיק ה"אחר" שהוא בדיוק התיק עם 11 השופטים של בית המשפט מס'6 הנייד לעירעורים של סינסינטי אוהיו (ויתר ה"מצלצלים" המצוטטים במדוייק ובמשובש משפטל), יגלה שהמסמך שאת הסתרתו מפרקליטיו של דמיאניוק תאר ביה"מ האמריקאי כהונאה, היה דוקא מסמך אמריקאי שנכתב ע"י יועץ של ה-OSI (המסמך מובא במלואו בפסה"ד) שם מסכם היועץ את הסתירות בין העדויות השונות ואף מביע את דעתו כי הסבירות לכך שדמיאניוק אינו איבן האיום אלא ואכמן אחר היא גבוהה יותר. גם אני תהיתי, מה פשר המירוץ למוסקבה, אם מדובר במסמכים שנמצאים בארה"ב. אך ההסבר לכך נראה לי די סביר: אין חולקים על כך שמשרד המשפטים האמריקאי גסרב למסור את החומר הן לידי פרקליטי דמיאניוק והן לתביעה הישראלית. הסיבה לכך אינה ברורה. אני העליתי את ההשערה שמשרד המשפטים האמריקאי אינו נוטה לפרסם מסמכים שיוכלו לשמש להרשעתם של אזרחים אמריקניים בארצות זרות. שפטל בלינק שנתתי מעלה סברות אחרות. בכל אופן הסירוב האמריקאי הוא עובדה. בתקופה מסויימת לאחר נפילת בריה"מ (תקופת הגלאסנוסט) היתה ברוסיה פתיחות גדולה יותר מאשר בארה"ב וזהו פשר המירוץ של שפטל ושקד לרוסיה/אוקראינה על מנת להשיג את המקור הרוסי של החומר שנמצא בארה"ב (מדובר בעיקר בתצהירים שנגבו מן הסייענים הסובייטיים לפני שנתלו או מתו בגולאגים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך לדון בכל מקרה לגופו. אלה שתי תופעות שונות. בני משפחה/קיבוץ/חמולה שמתגייסים לצנחנים/למג"ב זו תופעה אחת ובני משפחה שמתקבלים לעבודה בחברה ממשלתית זו תופעה אחרת. אני מתפלא שהשניה לא מוכרת לך, כי היא היתה כל כך נפוצה בכל החברות הממשלתיות. כדי לסבר את אזניך מספיק לומר שהתופעה מוגרה על ידי טופס הצהרה שאין קרבה משפחתית, כאשר מי שמרמה בטופס ננקטים נגדו הליכים משמעתיים (ולא פליליים). ברגע שהופנה הזרקור אל התופעה, ובעלי קרבה משפחתית היו צריכים להוכיח במיוחד את כשירותם לתפקיד, התופעה מוגרה. כלומר- שלא היתה להם התאמה מיוחדת לתפקיד, והם מונו בשיטת "שמור לי ואשמור לך". אותה שיטה שננקטה בעליון (גם שם אפשר לטעון שצאצאיהם של שופטים ינקו משפט מחלב אמם, כמו שכתבת "סיפורים וידע שיש בתוך המשפחה" והתאמתם לתפקיד היתה גבוהה), מוגרה שם יותר מעשור לפני שרשות החברות הממשלתיות התחילה לטפל באותה תופעה אצלה. מדובר בשינוי נורמות. נורמות פסולות הוחלפו במנהל תקין. אני חושב שהטיפול היה נכון. להתחיל לחקור ולהעמיד לדין פלילי כל בכיר בחברות הממשלתיות שבניו התקבלו לעבודה בלי התאמה לתפקיד היה אוברקיל מטורף. קל וחומר אצל השופטים, שככל שראיתי ילדיהם היו באמת מצטיינים. סביבת עבודה אחת שבה נותרו הנורמות הפסולות היא הפוליטית. שם מצליחים לעקוף את המנהל התקין בדרכים יצירתיות של תפירת מכרזים והחרגות מסיבות מצוצות מהאצבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון הזה מתחיל להתארך ולהזכיר את הדיון אתך על השאלה אם לפי הרמב''ם יש או אין שכר ועונש, ובאמת אין לי דברים להוסיף חוץ מאשר לחזור ולסכם את דעתי שקבלת בני שופטים להתמחות זה אצל זה היא פשע שדומה לעסקת שוחד, וההתבטאות של ברק לפיה יש בכך רק בעיה של ''מראית עיין'' היא התבטאות חצופה, וכאשר בני ובנות עובדים במפעל גדול מתקבלים אליו לעבודה והקבלה נעשית בהליך מסודר, אין עם זה שום בעיה, ואם מונעים זאת בצורה גורפת פשוט עושים מעשה לא נכון שיכול גם לפגוע במפעל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על בני השופטים כנראה נשאר כל אחד עם הפרשנות שלו, ובכל מקרה ה"פשע" הזה מוגר מזמן. כבר עשרים שנה שלילדי השופטים בעליון אסור להתמחות בעליון, וזה פוגע בהם, כי חלקם מצטייני דיקן שהיו יכולים להתמחות בעליון גם בלי הורה שופט. לעומתם מתוך כ 80 בוגרי קורס טייס כל שנה, גם בשנים האחרונות כרבע הם בני משפחה של טייסים. על עובדי החברות הממשלתיות - תאורטית אתה צודק. מעשית הקבלה לא היתה בנוהל מסודר, וכשהכניסו נוהל מסודר הנפוטיזם מוגר. בכל מקרה, שוב אני רואה אצלך את החיתוך החד בין שחור ללבן, בין "בסדר" לבין "פלילי". כשאתה לא משאיר מקום ביניהם ל"לא ראוי". הרי נפוטיזם הוא לא בסדר, ולא חייב להיות פלילי. אם מקבלים "בן של" לעבודה בנמל, להתמחות בעליון, או חלילה מעבירים אותו קורס טיס, משום שהוא ה"בן של", בלי שהאבא אמר מלה (די סביר גם שהוא לא צריך להגיד, כאשר זו הנורמה) זה מאוד לא בסדר, אבל אני לא רואה איך זה פלילי. אי אפשר שתהיה התנהגות שהיא גם מאוד לא בסדר וגם לא פלילית? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |