 |
|
 |
||
|
||||
 |
הגירסה הזאת נשמעת לי לגמרי בוסה נובה, אבל הגירסה של התרנגולים נשמעת לי רומבה, עד כמה שאני בקיא בז'אנרים באיזור הזה. מעניין אם סשה ארגוב בכלל הכיר בוסה נובה כשהלחין את השיר. הביצוע של התרנגולים - שהוא המקורי, אני מאמין - הוקלט ב-1963, והפריצה הגדולה של הבוסה נובה מחוץ לגבולות ברזיל היתה ב-1962 (האלבום Jazz Samba של צ'רלי בירד וסטן גץ). מצד אחד, לא נראה לי סביר שתוך כשנה המוזיקה הזאת הגיעה לישראל הפרובינציאלית והמפא"יניקית של תחילת שנות השישים, ושסשה ארגוב הספיק להטמיע אותה, אבל מצד שני - לך תדע. לא חושב שהכרתי את הביצוע הזה של דגן ושות'. הוא נשמע לי נהדר - מבוצע במיומנות ובעדינות, עם עיבוד מושקע ואינטליגנטי (הוויברפון הוא מן הסתם בהשראת פועלו של גארי ברטון ב- Getz Au Go Go). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מקרה דומה: קרה זה רק הפעם, הכל עובר חביבי - לדעתי אחת הבוסות-נובות הכי יפות בזמר העברי, לאו דווקא כבוסה נובה, סתם כלחן מאוד יפה, בעיקר הפזמון (המלחין, בובי פנחסוב, די נשכח). הלחן במקור הוא מ-1951, ואני קצת מתקשה לשמוע אם בהקלטה מאז, שמשון בר נוי ויפה ירקוני כבר יש ברזילאיות (ברור שבבתים לא, אבל בפזמון?), או שהיא השלכה רטרוספקטיבית שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנחסי, לא פנחסוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אוהב את הלחן של השיר הזה. בביצוע המקורי מ-1951 (לא הכרתי, תודה) אני לא שומע בכלל בוסה נובה או ברזילאיות, אלא רומבה או צ'ה-צ'ה-צ'ה, שהמקור שלהם, למיטב ידיעתי, הוא מהקריביים. הבוסה נובה גם נוצרה בכלל (בברזיל) רק בסוף שנות החמישים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |