בתשובה להפונז, 02/09/19 10:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שה''תעלול'' הזה מצביע על מצב חמור בהרבה משיקולים טקטיים. התעלול הזה נראה כמשהו סביר בהחלט שיתוכנן ע''י הפיקוד של צה''ל. האם אני טועה בזיהוי האפיזודה הזו כעוד מקרה בו ממשלת ישראל נעדרת לחלוטין תכנית ויעדים מדיניים ומתבלבלת לחשוב שתכנונים ויעדים צבאיים יכולים להחליף אותם (כשם שבצוק איתן התכניות של צה''ל להלחם במנהרות החליפו תכנית מדינית ויעדים פוליטיים שלא היו). בספר כלשהו של אהוד פוקס ומיכאל הרסגור חולקו המנהיגים למחושבים ולמהמרים. בניגוד למהמרים המחושבים נוטלים סיכונים מחושבים. נניח כי בשלב מוקדם כלשהו נתניהו היה מבקש מן הרוסים למנוע פרישה איראנית בסוריה. לחילופין, ישראל עשוייה לתקוף את החזבאללה בלבנון ותנטרל את יכולתו לסייע להם בסוריה. במצב זה הרוסים היו עשויים להדרש להכניס חיילים רוסיים למערכה. תקיפה בפועל של החיזבאללה, היתה עשוייה לסבך את ישראל בעסק ביש בלבנון ואולי אפילו מול הרוסים. ועדיין הייתי רואה בכך נטילת סיכון מחושב שמספק בתמורה סיכוי סביר להענות רוסית. בפועל, נתניהו ושותפיו (כולל האיסטרטגים ליברמן ובנט) חסכו מעצמם את הצורך לתכנית מדינית של ממש. הם הטילו על הצבא את המשימה לעקור את האיראנים מסוריה. מפקדי הצבא, באופן טבעי הציעו מערכת של תקיפות צבאיות נגד האיראנים כאיסטרטגיה. המשמעות היתה שהסיכון להסתבכות עם הרוסים (וכמובן האיראנים) לא פחת כלל. ההסתברות הגבוהה היא לקבלת סדרה של הערכות צבאיות מופרזות של הנזק שנגרם לאיראנים וסיכוי אפסי להשגת היעד האיסטרטגי. נ.ב. לא הזכרתי את שמו של משה יעלון לא משום נטיית חסד רטרואקטיבית, אלא פשוט משום שגם בכהונתו כשר ביטחון לא ראיתי אצלו משהו מעבר להיותו חלק מן הפיקוד הצבאי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |