|
||||
|
||||
כמו שאין לי שום בעיה עם פרסום לקיחת האחריות כך יש לי ביקורת מאד קשה על סיפור ההונאה שבה צבעו חיילים באדום, חבשו אותם, והטיסו אותם לבית החולים במסוק. כלומר, אין לי בעיה שכך נהגו, אבל ה''שויץ'' והתיאור הצבעוני ממש חסרי אחריות, ומשמעותם היא שאי אפשר יהיה לחזור על הונאה כזאת פעם נוספת. |
|
||||
|
||||
מסכים מאד (לא קורה לנו הרבה, אחלה), גם אני חשבתי שהשויץ כאן היה מיותר וחסר אחריות. אפילו אם קשה לשמור על סיפור כיסוי כזה לאורך זמן, גם כמה שבועות עד שהיה דולף - ואז כם היה נשמע יותר כתיאורית קונספירציה - היו תורמים מאד להרגעת רוחות הנקמה הכה פופולריות באיזורנו. החשיפה לא רק שמנטרלת את יכולת החזרה על התעלול, היא עשויה אפילו להמריץ את הזדים לנקום שוב על כבודם שנפגע. רק מה, שעוד שבועיים יש בחירות, אז חייבים לרוץ לספר לחבר'ה ומהר. |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים: שמירה של זה כסוד מצמיחה שמועות על מי שהוטס (הוסק?) לא ממש בחשאי ממקום הפגיעה. בצירוף דיווחי חיזבאללה על פגיעות. לאחר כמה שבועות כבר לא הייתה סיבה טובה להאמין לדובר צה״ל. |
|
||||
|
||||
במחשבה נוספת אני גם פוסל את כל דרך הפעולה הזאת. זה כמו שמישהו עושה את עצמו מת כדי לא להיות מת באמת. זה לא מתאים לנו ופוגע קשות בהרתעה. אני חושב שפגיעה באיזה כלי רכב של צבא לבנון שאין בתוכו אנשים הייתה מענה הולם, תוך נכונות להגדיל את המכות בכיוון הזה אם זה לא ייפסק בכך. |
|
||||
|
||||
לא צה״ל ולא חיזבאללה רצו משהו רציני. לא סתם נסראללה סיפק אתראה ארוכה ודי ברורה על היעד. הוא גם הואיל בטובו לחכות לסוף עונת התיירות . שני הצדדים צעקו הרבה וניסו להרביץ כמה שפחות האחד למשנהו. |
|
||||
|
||||
גם ההתרשמות שלי היא כזו, אלא שאני מתרשם גם שהאינטרס של נסראללה להתנהגות הזו כעת גדול משלנו, ויכולנו לנצל את זה לטובתנו. |
|
||||
|
||||
ככל שאני מוסיף וחושב על מה שקרה התחושה שלי לא טובה. אם באמת נפלה החלטה לפגוע במפעלי ייצור הטילים1 בלבנון, מתכונת כזאת לא תצלח לאורך זמן. אי אפשר ללכת לכיוון כזה בעזרת כל מיני "הונאות", עצירת נשימה לרגע ואחר כך אנחת רווחה. דווח על פגיעה בחוליות השיגור, אבל לא דווח על נפגעים שם, קצת מזכיר את ירי ההפחדה קרוב למשלחי בלוני התבערה בעזה תוך זהירות לא לפגוע בהם. סיום כזה יכול לקרות רק פעם אחת, וכפי שראינו גבול לבנון אינו דומה לגבול סוריה בגולן. אמנם, אם הדיווחים על פניית ראש ממשלת לבנון לצרפת וארצות הברית "להרגיע" אותנו, נכונים, מדובר אולי באיזה סימן שהמסר של היותה של לבנון אחראית לתקיפות ממנה, נקלט, אבל אין די בכך. אם רוצים להמשיך ולעצור את פרוייקט הטילים הזה צריך להתכונן למשהו הרבה יותר גדול, שגם יכאב, אולי אפילו תוך פינו זמני של חלק מישובי הצפון. אם אין נכונות לכך עדיף אולי לוותר. 1 "מערבל דלק" אינו קשור בפרוייקט של שדרוג רקטות "טיפשות" לטילים מדויקים, אלא לייצור מנועים רקטיים, וזה מצביע על מפעל לייצור טילים, אולי מדויקים ואולי לא. אין קשר. איני יודע מי הצליח לבלבל את כל הפרשנים, שאינם מבינים מהחיים שלהם. |
|
||||
|
||||
אולי אחרי הבחירות. |
|
||||
|
||||
עוד נקודה שתבהיר עוד קצת מה מפריע לי. אני בטוח שלאחר שהתקרית הסתיימה, מיהר נסראללה לומר לראש ממשלת לבנון ולנשיאה: אתם רואים. שום דבר לא קרה. אני הייתי רוצה שהתקרית תסתיים כך שהוא לא יוכל לומר משפט כזה, ואני מקווה שלפחות בהמשך, אם נתמיד ליזום תקיפות בלבנון וניקלע לאותה סיטואציה הסיום יהיה שונה, וכפי שהוא צריך להיות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שה''תעלול'' הזה מצביע על מצב חמור בהרבה משיקולים טקטיים. התעלול הזה נראה כמשהו סביר בהחלט שיתוכנן ע''י הפיקוד של צה''ל. האם אני טועה בזיהוי האפיזודה הזו כעוד מקרה בו ממשלת ישראל נעדרת לחלוטין תכנית ויעדים מדיניים ומתבלבלת לחשוב שתכנונים ויעדים צבאיים יכולים להחליף אותם (כשם שבצוק איתן התכניות של צה''ל להלחם במנהרות החליפו תכנית מדינית ויעדים פוליטיים שלא היו). בספר כלשהו של אהוד פוקס ומיכאל הרסגור חולקו המנהיגים למחושבים ולמהמרים. בניגוד למהמרים המחושבים נוטלים סיכונים מחושבים. נניח כי בשלב מוקדם כלשהו נתניהו היה מבקש מן הרוסים למנוע פרישה איראנית בסוריה. לחילופין, ישראל עשוייה לתקוף את החזבאללה בלבנון ותנטרל את יכולתו לסייע להם בסוריה. במצב זה הרוסים היו עשויים להדרש להכניס חיילים רוסיים למערכה. תקיפה בפועל של החיזבאללה, היתה עשוייה לסבך את ישראל בעסק ביש בלבנון ואולי אפילו מול הרוסים. ועדיין הייתי רואה בכך נטילת סיכון מחושב שמספק בתמורה סיכוי סביר להענות רוסית. בפועל, נתניהו ושותפיו (כולל האיסטרטגים ליברמן ובנט) חסכו מעצמם את הצורך לתכנית מדינית של ממש. הם הטילו על הצבא את המשימה לעקור את האיראנים מסוריה. מפקדי הצבא, באופן טבעי הציעו מערכת של תקיפות צבאיות נגד האיראנים כאיסטרטגיה. המשמעות היתה שהסיכון להסתבכות עם הרוסים (וכמובן האיראנים) לא פחת כלל. ההסתברות הגבוהה היא לקבלת סדרה של הערכות צבאיות מופרזות של הנזק שנגרם לאיראנים וסיכוי אפסי להשגת היעד האיסטרטגי. נ.ב. לא הזכרתי את שמו של משה יעלון לא משום נטיית חסד רטרואקטיבית, אלא פשוט משום שגם בכהונתו כשר ביטחון לא ראיתי אצלו משהו מעבר להיותו חלק מן הפיקוד הצבאי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |