בתשובה לאריק, 03/03/19 16:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. " אני לא חושב שהדעה שלי טובה יותר משל כל הגנרלים והמדינאים שהיו פה בחמישים השנה האחרונות. אני לא מומחה גדול כמוהם." גנרלים הביעו קשת של דעות שמכסה כמדומני את כל האפשרויות, מגרוש (זאבי) ועד מדינה אחת (הרכבי? ארז, אתה זוכר?) וסביר שתוכל למצוא גנרל תנא דמסייע. 2 "לצרפתי שרוצה צרפת צרפתית ודמוקרטית יש פחות התנגשויות ערכים מאשר לישראלי שרוצה יהודית ודמוקרטית." שים לב למשחק הלא עדין שעשית בבחירת המילים. כדי שהאנלוגיה שניסית להביע תהיה ממשית, האם לא היית אמור לכתוב, "לצרפתי שרוצה צרפת צרפתית ודמוקרטית יש פחות התנגשויות ערכים מאשר לישראלי שרוצה ישראלית ודמוקרטית."? שהרי במשפט שלך זיהית חח"ע ישראלי כיהודי אבל כידוע לך יש 20-25% לא יהודים נומינלית, ולדעתי עוד יותר לא יהודים מהותית (לשיטה היהודית ולחוק הישראלי הנכחי). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. אדרבא. 2. כן, דיברתי על ישראלי בן לעם היהודי שרוצה ישראל יהודית ודמוקרטית. לא צריך לומר גם צרפתי (באזרחותו) בן לעם הצרפתי וגו'. ישראל יהודית מן הסתם אינה בראש מעייניהם של ישראלים לא יהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת סטית. בתגובה הקודמת שלך דיברת על יהודים בלבד כישראלים. במדינה יכולות להיות קבוצות שונות אך כשזה מגיע לתחום הקונסטיטוציוני, האזרחות בלבד היא זו שמקנה "זכות עמידה". לכן, בהתעלם מההערה השגויה שלך המבחינה בין אזרח צרפתי לבין בן העם הצרפתי, אזרחי המדינה הם הריבונים היחידים. לא היהודים במדינת ישראל לפי הטענה שלך. במשפט שכתבת, " "לצרפתי שרוצה צרפת צרפתית ודמוקרטית" החלק "צרפתי" הוא ריק ממשמעות, כי צרפת היא מדינת הצרפתים. לכן האנלוגיה שלך צריכה להיות "ישראל היא מדינת הישראלים", שזו אמירה טוטולוגית. האזרחים ששייכים לקבוצה היהודית שבין הישראלים יכולים לרצות שהמדינה תהייה "יהודית" (ואני בתוכם) אבל זה כפוף להיותה המדינה הישראלית. מעצם היותם הרוב הרי הם נותנים אופי יהודי למרחב הציבורי והתרבותי, למשל לו מהעובדה שרוב הישראלים (קטגורית העל הפוליטית כאמור) פשוט מדברים עברית. כל האמור לעיל יכול להתקיים רק במסגרת דמוקרטית. בישראל יש זחילה לעבר אתנוקרטיה יהודית תוך קעקוע של עקרון העל היסודי של אזרחות ישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת ישראל הוקמה על ידי היהודים עבור היהודים. כיוון שהיא דמוקרטית הערבים והמיעוטים האחרים זכו לאזרחות ולייצוג בכנסת. מתוך הדברים הנכונים שאמרת היה חשוב מאוד לבן גוריון רוב יהודי גדול מאוד במדינה. היו לנו יותר מ 85% יהודים במדינה עד 1967, ועכשיו ירדנו ל 74%. ישראל היא מדינת הישראלים בהגדרה אבל מדינת היהודים במהותה- הכרזת העצמאות, חוק השבות וכו'. חוק הלאום לא המציא שום דבר. אכן הוא מושך חזק לכוון ה"יהודית" (באותו אופן שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו משך חזק לכוון ה"דמוקרטית") ומעלה את החשש שתיארת, אבל לא מהווה שינוי מהותי בפני עצמו. הדבר היחיד שאני ממש לא מסכים איתו בדבריך הוא שהאופי היהודי של המדינה כפוף להיותה המדינה הישראלית. אני חושב שמדינת ישראל קמה בכפוף לכך שהיא מדינת היהודים. מבחינה מדינית הכל מתחיל בהצהרת בלפור- בית לעם היהודי בארץ ישראל, ומדינת ישראל היא המימוש המדיני של השאיפה הזו. אני ממש לא רוצה להגיע למצב שהעניין הזה יבחן בשטח, אם היהודים יהיו נניח רק 60% מהאזרחים. אני חושב שהמדינה צריכה לדאוג להמשיך לשמור על אופיה היהודי גם בכך שהיא תשמור על רוב יהודי גדול בין אזרחיה. כנראה העניין הזה שאנחנו דנים בו הוא לב הויכוח הלא ברור ביני לבין האלמוני כאן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |