|
||||
|
||||
>> אני במקומה לא הייתי חושב שיש משהו פסול בכך שהשוטר מוותר לי אתה במקומה בתור האיזי שאתה היום, או אתה במקומה בתור שופט עליון? אם התכוונת לאפשרות השנייה, אז אני חולק עליך. שופטים צריכים לעמוד בסטנדרט ניקיון כפיים מחמיר בהרבה משל אזרחים מהשורה. לדעתי היא היתה צריכה להתעקש על דו"ח וקנס ברגע שהבינה שעברה עבירה, ואם אכן השוטר ויתר לה על הדו"ח רק אחרי שהיא הבהירה לו מי היא, זו התנהלות גרועה אף יותר. |
|
||||
|
||||
שופטים צריכים לעמוד בסטנדרט ניקיון כפיים מחמיר בהרבה משל אזרחים מהשורה - מסכים, אבל עבירות תנועה מהסוג של ברירת קנס אינן נוגעות לדעתי לנקיון כפיים. אם מקובל לפטור נהגים שנתפסו בעבירות תנועה קלות באזהרה, אין לדעתי מניעה שהקלה זו תחול גם על שופטים בכלל ועל שופטי בית המשפט העליון בפרט. קצת קשה לי לדמיין את עצמי בתור שופט עליון, אבל לא נראה לי שהייתי מרגיש לא בסדר לו ניתנה לי הקלה חוקית ומקובלת במקרה של עבירת תנועה קלה. (אולי במקרה הספציפי של שופטי תעבורה צריך להחמיר. אולי לא, אני לא בטוח) |
|
||||
|
||||
כשהוגשה העתירה, הייתה אפשרות שהיא תאמר את מה שאתה אומר וכל העניין יסתיים בכך שמותר לשוטר לוותר וכדומה. אני בטוח שההחלטה לבקש לקבל את הדוח בדיעבד, לא הייתה החלטה של דורנר בלבד. אני בטוח שהייתה שם התייעצות שבה הוחלט לפעול כך, כולל אפילו החלק של המשטרה שבו היא בפרוש, בניגוד למה שאתה אומר, מסבירה לשוטר שהוא לא היה בסדר. את הפרטים המדויקים של העבירה איני יודע. איני יודע גם אם דובר בעבירה של ברירת קנס. אבל מתוך ההתנהלות שלהם ברור שלפתור את העניין בדרך שהצעת אי אפשר היה. סמוך עליהם. |
|
||||
|
||||
שנינו לא יודעים את הפרטים של העבירה ואם לאור העבירה וההיסטוריה התעבורתית של דורנר היה מקום להסתפק באזהרה או לא. אני, ככלל, לא סומך על המשטרה, ולא אופתע אם השוטר היה בסדר גמור, אבל לאור ההתקפה על המשטרה ועל השופטת הוחלט שעדיף להתנצל ולהודות בטעות מאשר להתחיל להתווכח ולנסות לשכנע את המשוכנעים בשחיתות כנופיית שלטון החוק, שהם דווקא כן היו בסדר. הרי גם אם העתירה היתה נדחית היו טוענים שברור שהיא נדחתה כי השופטים דואגים זה לזה. כמובן שגם יכול להיות שהשוטר אכן טעה ולדורנר היה דוח אזהרה שנה וחצי קודם או שהיא נסעה 35 קמ"ש מעל המותר, או שהעבירה היתה סמוך לבית ספר או שהיא גם עקפה על פס לבן ועברה רמזור באור אדום והיתה לה גופה בתא המטען. הכל יכול להיות, אבל גם אז, עדיין נשמע לי אפשרי שדורנר באמת האמינה שעל העבירה שהיא ביצעה ניתן לתת אזהרה בלבד והיא לא חשדה שהשוטר חורג מסמכותו בוויתור שלו כלפיה. |
|
||||
|
||||
נכון שאיני מכיר את הפרטים אבל הפרט שאני זוכר הוא שהוויתור ניתן רק אחרי שדליה דורנר הזדהתה בפני השוטר כשופטת בבית המשפט העליון, והוויתור ניתן רק בעקבות ידיעתו מי לפניו. אילו כשהשוטר ויתר הוא לא ידע מי בדיוק עומד לפניו זה סיפור אחר לגמרי, ולו זה היה כך יתכן שגם השוטר היה בסדר וגם דליה דורנר הייתה בסדר, ואני האחרון שהיה מתלונן על כך. אבל לא זה מה שהיה. קצפי יצא על סיפור אחר. |
|
||||
|
||||
זה נשמע לי מאוד סביר. מהנסיון שלי זה הולך ככה: שוטר מסמן לנהג לעצור. נהג עוצר. השוטר ניגש ומבקש רשיונות וביטוח. השוטר שואל את הנהג אם הוא יודע למה השוטר עצר אותו. השוטר ניגש עם המסמכים לניידת ובודק במחשב את תוקף הרשיון ואת העבר התעבורתי של הנהג. השוטר מחליט אם להוריד את הנהג מהכביש ו/או לזמן אותו לשימוע לפני העמדה לדין או למלא לנהג דוח תנועה או להסתפק באזהרה או לשחרר את הנהג בלא כלום. השוטר חוזר אל הנהג, מחזיר לו את המסמכים ומודיע לו את החלטתו. מכיוון שזהו סדר הארועים, סביר שהשוטר ידע מי עומדת בפניו לפני שהחליט להסתפק באזהרה. אלא אם כן השוטר לא ידע שדליה דורנר היא שופטת בבית המשפט העליון ורק אחרי שדורנר צרחה עליו "אתה לא יודע מי אני?! אני כבוד השופטת דליה פאקינג דורנר מבית המשפט הפאקינג עליון! של נעליך מעל רגליך כשאתה ניגש אלי ושתוק כשאתה מדבר אלי!" הוא הבין את גודל הפאדיחה, התנצל בפניה ונמלט מהמקום עם הזנב בין הרגלים. |
|
||||
|
||||
אני מניח שלו הייתי שוטר ורואה רישיון של שופט עליון 80 אחוז סיכוי שלא הייתי מקשר בין האדם שלפני ובין אותו שופט. את רוב השופטים איני מכיר לפי דמותם, וגם אם הייתי זוכר שהשם שרשום ברישיון מוכר לי מאיזה שהוא מקום, לא הייתי זוכר מהיכן. לא צריך להגיד פאקינג. אפשר להזדהות עם חיוך. ולפי הסיפור זה מה שהיה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שבתור שופטת היא דווקא במקרה מכירה היטב את מצב הענישה והאכיפה גם של דוחות התנועה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |