|
||||
|
||||
הפלסטינים דווקא חוגגים באופן כן קשור כאשר יש פיגוע בישראל, הלא כן? זה אמנם סוג של חוסר רגישות, אבל לצערי, זה חוסר רגישות שנלמד עם הזמן כתגובה למציאות המקיפה אותנו, שלנו ושלהם. מי זוכר שפעם על כל פיגוע בתוככי המדינה שבו היה נהרג מישהו היו עושים יום של שירי זיכרון ברדיו, כשהיום, לא נעים להגיד, צריך מספר דו-ספרתי של הרוגים כדי שלוח השידורים יסטה ליותר משעתיים ממסלולו. אז אולי זאת אטימות, אבל יש לה שורשים וסיבות קיומיות לא זניחות. מה עדיף, להיכנס למרה שחורה בכל פעם שמשהו קורה במדינה הזאת? זה מתכון מצוין לדיכאון ושיגעון, ואז באמת כדאי כבר לעבור לניו ג'רזי או ברלין או לוס אנג'לס. אני בכלל לא בטוח שזה פתרון טוב יותר. וכן, זה שהחמאס השיג את מטרותיו (==מותם של עשרות פלסטינים) וצה"ל פחות (==כמה שפחות הרוגים, עדיף, ולו משיקולי תועלת בדעת הקהל העולמית), זאת אולי לא סיבה למסיבה, אבל גם קצת פחות סיבה לביטול מסיבה. |
|
||||
|
||||
סליחה, אתה מדבר על מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה? במקרה ובתזמון המדוייק הזה אסור בשום אופן להפיל את האחריות על צה"ל. מי קבע שכמה שפחות הרוגים ערבים זה יעד של צה"ל? אתה? אולי היעדים של צה"ל היו להגן על שלמות הגדר ושאף חייל של צה"ל לא יפגע? אם אתה מחפש אחראים לך לשר הביטחון ולשר החינוך ולמצביעיהם. כאשר מישהו הקליט נהג מפגר מריע לצלף שמוריד ערבי (שעד היום איני יודע אם נהרג או רק נפצע) כאילו המדובר בפארק שעשועים ובדוכן לקליעה בברווזי גומי, זה היה התזמון שבחר המחנך הראשי של מדינת ישראל לגבות את צה"ל. במקום להבהיר שצה"ל אינו צוהל כאשר ערבי כלשהו מת ובמקום לקנוס את הנהג הבבון ולנזוף במפקד על החינגה שהיתה באיזור הצלף, שר החינוך הפייטר שלנו התעקש לגבות את צה"ל ולא להפטיר אף מילה על התנהגות ראוייה לבני אדם פן יפגע בכמה וכמה ממצביעיו. זה לא נשמע כמו הוראה מדינית לנסות להמנע מטבח. גם לא הצבת צלפים והצגת הוראות פתיחה באש חד משמעיות. אם הצבא מקבל מסרים סותרים מלמעלה (רוה"מ, שרהב"ט, הרמטכ"ל,שר החינוך ושר הגזענות סמוטריץ') זה שוב לא באשמת צה"ל. |
|
||||
|
||||
צ''ל ''ואי הצגת הוראות פתיחה באש חד משמעיות''. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |