|
||||
|
||||
ממש מגיע לנתניהו וליברמן פרס נובל לשלום על כך שאינם מרעיבים ומצמיאים את תושבי הרצועה. הם מנוולים אבל לא טיפשים. במסגרת השיחדש המאפיין את הדיבור על המצב ברצועה שלל ליברמן את עובדת המשבר ההומניטרי. אין לי שום רצון להגן על התנהגות החמאס אבל לא ייתכן שישראל תתעלם מקריאה למה שיכול להביא להסדר שגם יתרום לביטחון ישובי עוטף עזה (התחייבות של החמאס לסיים את פעולות הטרור והאיבה) וגם יביא לרצועה יכולת קיום שלא תלויה באספקה ישראלית (נמל ופתיחה חופשית של המעברים). |
|
||||
|
||||
למה זה חשוב לך שהאספקה ההומאניטרית לעזה תגיע לשם שלא בפיקוחה של ישראל או מצריים? הרי ישראל על אף כל ההצהרות, אינה מונעת העברת אספקה לא צבאית לרצועה? אפילו העברת מלט לא הופסקה. האם מה שחשוב הוא האספקה ההומאניטרית או מי מפקח עליה? עצם העובדה שהפיקוח מפריע לעזתים אינה מהווה נימוק מספיק לביטולו. |
|
||||
|
||||
עובדה שעם כל האספקה עדיין קיים משבר וגם אנשי ביטחון מזהירים שהרצועה על סף קריסה. הצלת הרצועה היא אינטרס ישראלי לא פחות מעניין הומני. |
|
||||
|
||||
עזה היא לשכת סעד אחת גדולה מ-49 ועד היום ובכך אין חדש. האם העובדה שהאסירים מתפרעים ומציתים את המזרונים מחייבת את הרשויות בחוץ לספק להם מזרונים חדשים ולהיענות לכל דרישותיהם? אני הייתי שמח, אם במקביל לפריסת צלפים במסורת הקומסומול על הגדרות, ישראל היתה מקיימת גם מטסים של הצנחת מזון וממתקים על הרצועה לרגל הרמאדאן. הייתי רוצה שעפיפוני התבערה שלהם היו נענים ע"י בלונים שלנו שישאו כדורי רגל וצעצועים לילדי הרצועה. זהו ויכוח שיש לי עם הפסיכופתים שלנו. זה לא מתיר לי להפוך כלי שרת של הפסיכופתים שלהם. ארז ידידי (אני מקווה שלא מפריע לך), יש הרבה לומר, על המחדלוהבטלנות של הממשלה הזו למצוא נתיבים לדו-קיום עם הרצועה או אפילו דו-שיח (מדוע הדו-שיח עם תושבי הרצועה צריך להיות מנוהל ע"י דו"צ ולא ע"י גורם שלטוני אזרחי?). אבל אי אפשר להסתפק בכל מיני רמזים והצעות מתחת לשולחן של גורמים עלומים בחמאס. כל עוד המדיניות הרשמית שלהם, הנישאת בכל נאום רשמי שלהם, היא ג'יהאד ומלחמת השמד במדינת ישראל ללא כל הסתרה, קשה מאד לבוא בטענות לממשלת ישראל. יופיעו דוברי החמאס ויציעו לקיים מו"מ ישיר עם ישראל על הודנא או על הפסקת אש או על מה שהם רוצים ואז הכדור יהיה בידי הממשלה הישראלית. |
|
||||
|
||||
ישראל צריכה ליזום ולא רק להגיב בעניין זה. אם יש ''בכל מיני רמזים והצעות מתחת לשולחן'' כלשונך, ישראל צריכה לבחון אותם ולא לחכות שהחמאס יכריז בריש גליי על התנערות ממצעו הרשמי, מתועב ככל שיהיה. זה לא חתירה להסדר שלום שבו אכן הצד הטרוריסטי צריך להכריז על שינוי דרכו אלא פתרון בשטח לבעיה שקשורה גם לישראל. |
|
||||
|
||||
אני מסכים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |