בתשובה להפונז, 01/03/18 15:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממש לא. מה שכתבת מתאים פחות או יותר למה שכתב שמואל גורדון איש חה"א בספר "מחניבעל למלחמה". בקיצור זו הגרסה של דן חלוץ ואנשיו. הנחת הפתיחה שלהם היתה שהיכולות של חה"א יספיקו להכרעת המערכה. מה שמסתתר במשפט הזה הוא הנחה כי חה"א ינחית על החזבאללה מכות כאלו שהוא לא יוכל לעמוד בהן בזמן שחה"א יצליח לרסן את המערכה הרקטית לממדים נסבלים בעורף הישראלי. הנחת המוצא היתה שלא יהיה צורך במערכה קרקעית משמעותית. באיזשהו סוג של החלטות ועדה מאולתרות ברגע האחרון, הוחלט לשלב במבצע תנועת כוחות קרקע באזור הגבול שהיו אמורים לגרוף את פירות ההכרעה האוירית המוחלטת ולטאטא את החזבאללה מעמדותיו בגבול עם ישראל. אני חוזר וממליץ לקרוא את הויכוח בין עמוס ידלין ליעקב עמידרור, עליו המלצתי בתגובתי הקודמת, בין היתר מפני שהוא מסביר את החשיבה בחה"א שגרמה להם להאמין ביכולות הללו. בפועל היו לחה"א 2 הצלחות. השמדת מערך הטילים ארוכי הטווח, מה שמנע פגיעות משמעותיות בחיפה ואולי גם בת"א. ה"הצלחה" השנייה היתה בפגיעות משמעותיות מאוד בעורף האזרחי הלבנוני (מאות הרוגים ואלפי פצועים) ויותר מכך בתשתיות אזרחיות תחנות כוח, גשרים, דרכים ובתים. רובע דאחייה שבו היו המרכזים והמפקדות של החזבאללה נהרס. הכשל הגדול היה שההצלחות האלו לא מנעו מהחזבאללה להשיג 2 הצלחות משלו. ראשית, לוחמי החזבאללה בשמורות בדר' לבנון נהלו מלחמת עמידה והתשה מוצלחת נגד כוחות הקרקע הישראליים שתקפו אותם. שנית, הפגיעות הקשות בתשתית פגעו מאוד בממשלה ובצבא הלבנוני שלא היו פעילים נגד ישראל, אבל כמעט שלא השפיעו על הנהגת החזבאללה ובתשתית הפיקודית המינימלית שלה. התוצאה היתה שהנהגת החזבאללה הצליחה לנהל מערכה מוצלחת ומתמשכת של פגיעה בתשתיות האנושיות והנפשיות של צפון מדינת ישראל עד היום האחרון של המערכה ללא רתיעה וללא הקלה. מבחינה זו ההישג האוירי לא עמד בדרישות שהציג לעצמו. התוצאה היתה שהיה צורך להכניס כוחות קרקעיים יותר ויותר גדולים למערכה (כוחות שהיו לא מאומנים ולא מוכנים). במילים אחרות, ההסתבכות הקרקעית קרתה בגלל הרצון לכסות על הכישלון האוירי. רבים טוענים שאילו נפסקה המלחמה ב-18 ביולי או ב-20 ביולי, ישראל היתה חוסכת לעצמה קורבנות רבים שנפלו במערכה הקרקעית אח"כ, אבל התוצאה המערכתית היתה אותה תוצאה שאכן קרתה: התמוטטות ממשלת וצבא לבנון והקמת ממשלה חדשה שהחזבאללה הוא הגורם המרכזי בה, והתחלתה של שביתת הנשק הגדולה עד למערכה הבאה בין ישראל לחזבאללה. לסיכום: המערכה הקרקעית לאחר ה-21 ביולי, לא השיגה כמעט כלום ובודאי לא היתה שווה במחירה האנושי. אבל בפרספקטיבת התוכניות מול הביצוע, הכשל היה של המתקפה האוירית שלא הצליחה להשיג את תמונת ההכרעה אלא רק הישגים חלקיים שהם חסרי משמעות ביחס לאי השגת היעד העיקרי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת שחיל האוויר פגע בתחנות כח לבנוניות. באילו תחנות כוח לבנוניות פגע חיל האוויר במלחמת לבנון השנייה? (למקרה שאינך יודע מה זה תחנת כוח, אומר שמדובר במשהו כמו תחנת רבין ליד חדירה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לתחנת הכוח ג'ייה מדרום לביירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתקני החשמל החשובים ביותר שהותקפו בלבנון במלחמת לבנון השנייה וגם במבצעים קודמים, היו, למיטב זיכרוני, שנאים. למשל סמוך לצור הותקפו שני שנאים שגרמו להפסקת חשמל בצור למשך לילה אחד. אנא הבא קישור או פרט יותר באיזו תחנת חשמל מדובר (יש הבדל בין תחנת כוח קיטורית כמו תחנת רבין בחדירה ובין פטפט צהוב או אדום), והאם הושמדה. זה ממש מעניין אותי, כי השתדלתי לעקוב אחרי אירועים כאלה, ודבר כזה לא זכור לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שלפי מקורות לבנוניים תקף חייל האוויר את תחנת הכוח הזאת1, ברור שאירוע כזה לא אירע. חיל האוויר גם לפי הודעותיו תקף בין השאר מאגרי דלק ששמשו לפי דבריו את החיזבאללה. תוצאות האירוע הזה מעידות על פגיעה במאגר דלק ליד תחנת הכוח במתכוון או בשגגה. פגיעה בתחנת הכוח עצמה בוודאי השמדתה הייתה מביאה לתוצאות נרחבות שלא יתכן שלא היו מדווחות ומוכרות. 1 גם בויקיפדיה יש דיווח על תקיפת תחנת הכוח הזאת שהמקור לה הוא לבנוני, ושום מידע על תקיפות תחנות כוח אחרות בלבנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה היה חה"א של ליכטנשטיין. אני מפנה את תשומת לבך לתמונה ב-BBC של תחנת הכוח העולה באש. אאז"ן זרם החשמל בדרום ביירות נפסק ולא חודש אלא חודשים אחרי הפסקת האש. כמו כן חה"א הפציץ מאגרים ותחנות דלק בדר' לבנון במטרה להפסיק את זרם החשמל לכל האזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתמונה רואים קצת עשן עולה מנקודה. לא נראית שם תחנת כוח שעולה באש למרות הכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוגיקה משונה אתה מתאר: המתקפה האוערית לא השיגה תמונת הכרעה, אז הכניסו כוחות קרקע שהשיגו תמונת כשלון? מעבר לתמונות, ההצלחה העיקרית של לבנון השנייה היא תקיפה אוירית מאסיבית ואגרסיבית שהביאה למספיק הרתעה בשביל אחד עשרה וחצי שנים של שקט מטילים וממלחמות. התמרונים הקרקעיים לא תרמו דבר להצלחה הזאת, כצו גם להחלשת השיגורים, ולכן היו גרועים ממיותרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח שלי טעון שיפור, אבל אתה ממש מצייר את המטרה מסביב לפגיעת החץ. אפשר להבין ממך שמטרת המלחמה של ישראל היתה להגיע להסכם הפוגה עם החזבאללה על חשבון ממשלת לבנון וצבאה. לפני המלחמה, קשה להגיד שממשלת לבנון וצבאה שלטו בכל שטח לבנון, אבל הם היו הגורם השלטוני המרכזי. החזבאללה היה מיליציה שבמידה רבה היתה מורדת בשלטון המרכזי. מטרת המלחמה היתה להחליש את ארגון החזבאללה כל כך שממשלת לבנון תוכל לחסלו בעצמה. המערכה האוירית ביחס למטרותיה היתה כישלון נחרץ. היא לא הצליחה לרסן את היכולת הרקטית של החזבאללה לרמה נסבלת ולא הצליחה לפגוע בגופו ככוח לוחם. מנקודת המבט של 18 ביולי 2006, זה לא היה הגיוני לוותר על ניסיון להשיג את המטרות הללו באמצעות כוח קרקעי. מנין השלטון האזרחי היה צריך לנחש את האימפוטנציה והסירבול של צה"ל? המערכה הקרקעית למרות שפגעה ברקטות לטווח קצר יותר מן המערכה האוירית, לא הגיעה להישגים משמעותיים ולא שינתה כלל את ההסכם הסופי בלבנון. ההסכם והצלחת החזבאללה להרתיע את ישראל ממעורבות נוספת בלבנון, יצרה את האפשרות של החזבאללה להפוך להיות הגורם המרכזי בלבנון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |