|
אכן דוגמה בעייתית מבחינת התוצאה, אבל אני לא שופט את איכות החזון- גם מדינת הלכה וגם מדינת כל אזרחיה הן חזון לגיטימי מבחינה זו. אני מדבר על שיח לפנים (מתוך חזון) מול שיח לאחור (מתוך היסטוריה). להגיד ''זכור את אשר עשה לך עמלק'' לאנשי העליה השניה, נניח, היה נלעג לפחות באותה מידה כמו לדבר עם העולים מחבר המדינות בשנות התשעים של המאה שעברה על מזרח תיכון חדש. הבאתי גם את פייגלין מימין. הוא היה דובר מאוד ברור לפנים, כנראה האחרון שבהם מימין, ופרש את חזונו בהרחבה. מאוד מתאים שהוא טוען שהוא מייצג את ערכי הליברליזם.
לפעול מתוך תכלית במקום מתוך סיבה הוא בדיוק הפער העצום בין הימין של ז'בוטינסקי לימין של ''הצל''.
|
|