|
אני לא מתיימר לדבר בשם אריק, אבל מכיוון שאני מסכים עם גישתו אני אציג את דעתי. באופן אישי אני רוצה לגור במדינה דמוקרטית ויהודית. דמוקרטית מהסיבות הידועות (השיטה הכי פחות גרועה וכו') ויהודית כי זאת התרבות שלי. כאשר נוצר קונפליקט מהותי, אני מעדיף בדרך כלל את הדמוקרטית על פני היהודית (אם כי יש חריגים). הבעיה שלי היא עם השותפים הפוטנציאלים. ממבט חטוף על כל המדינות דוברות הערבית, אין ולו אחת שנחשבת כדמוקרטית. כשמתבוננים על רוב המועצות המקומיות הערביות רואים שגם שם, "דמוקרטיה" נתפסת במקרים רבים כמאבק בין חמולות על מי תשלוט בישוב ולא מי תפעל לטובת כלל התושבים. בקיצור, אני חושש שמדינה דו-לאומית תהיה לא דמוקרטית ולא יהודית. אם נגזר עלי לחיות במדינה לא יהודית, אני מעדיף שהיא לפחות תהיה כמה שיותר דמוקרטית ותשמור על זכויותי, מה שקשה לי להאמין שיקרה במדינה עם רוב ערבי-מוסלמי. יכול להיות שישראל (או איך שלא יקראו לה כשתהפוך לדו-לאומית) תהיה מופת של דמוקרטיה, שמירה על זכויות האדם בכלל והמיעוטים בפרט, אבל סטטיסטית, לפי מה שאני רואה מסביבי, זה פשוט לא סביר.
מעבר לאידאולוגיה, אני גם מדבר מהפוזיציה. סיפוח של 2-2.5 מיליון פלסטינאים עם תל"ג לנפש קטן בהרבה מזה של ישראל יוריד את רמת החיים שלי בצורה ניכרת. לא מתאים לי.
|
|