בתשובה לאישקש, 08/10/13 14:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אז אחד משופטינו הדגולים, כבודו מר יפתח הגלעדי, לא הקריב תינוקות, הוא הקריב את בתו כשהיא כבר היתה גדולה וכבר ידעה לצאת בתופים ובמחולות, כל הכבוד להנ"ל! לעומת זאת אברהם בן תרח, שאנו מכנים אותו "אברהם אבינו", רק התכוון להקריב את יצחק בנו לאדני ועשה את כל ההכנות הדרושות, אבל בסוף, ראה זה פלא - הוא לא הקריב אותו! גדוללל הפטריארך היהודי העליון, הראשי הזה! מה זה גדול? - ענקקקק!! וגם היום אנחנו מה זה מוסריים, זה לא מילה. כפיים למוסר היהודי שלנו, מוסר-מוסר שכידוע לא מטפס על עצים! כיפאק היי, כיפאק היי, כיפאק היי, היי, היי!! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יפתח דווקא לא ידוע בתור אחד השופטים הדגולים. יכול להיות שהוא נחשב הפחות שבהם, שהתמנה רק בגלל יכולת צבאית בדור שנצרך לזאת בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. נראה שספר שופטים מתבסס על מקור קדום יותר שבנוי על „הולך ופוחת הדור״. עתניאל בן קנז פשוט ניצח בקרב בלי בעיות. אהוד בן גרא כבר נזקק לתחבולה מסריחה1 אבל חוץ מזה ניצח בלי בעיות מיוחדות. ברק בן אבינועם נזקק לעזרה גדולה יותר (אבל גם שם אין שום בעיה עם הניצחון). גדעון מפקפק בשליחותו ונצרך למסע שכנוע רציני ממלאך האל. כמוכן הוא הראשון שבנו לא הולך בדרכו (השוו לעלי ושמואל, שמגיעים אולי מאותו המקור). יפתח הוא כבר בן זונה ומקריב את ביתו. אחריו יש רק את שמשון, שלא נכתב עליו בצורה מפורשת ששפט את ישראל (אבל עשה שפטים בפלישתים), ועוד כמה גיבורים מפוקפקים אף יותר. 1 רצח בשירותים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''וישפוט את ישראל בימי פלישתים עשרים שנה'' (אבל יש מפרשים את השורש שפט במובן ''הושיע'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון. אבל בכל מקרה הוא לא מתאים לתבנית הרגילה של מושיע ולאחר מכן שופט. ואין בסיפורו הנהגה של העם מעבר למשפט הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד ניטפוק: אהוד בן גרא לא רצח את עגלון בשירותים, אלא שלאחר שעזב את המקום סיפר לשומרים שעגלון בשירותים, על מנת לתרץ את הצחנה ולמנוע מהם להכנס עד שיוכל להתרחק מן המקום. כפי שאמרו לך, שמשון שפט את ישראל. ולא רק במובן של הושיע אותם. באותה תקופה היו מגישים בוררות לפני דמויות סמכות וגיבורים מקומיים שהיו יכולים לאכוף את משפטם. אין טעם במשפט ללא סמכות חזקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי כי אין לך מושג ואפילו קלוש בהבנת התקופות דאז בכל הקשור ליחס בין הורים לילדיהם. "מבחינה מסויימת יש לראות את חוק התורה בעניין בן סורר ומורה כהתקדמות ניכרת בהכרת זכויות הבנים כלפי הוריהם ; כי הרי ידוע שבתקופה קדומה היתה רשות לאב לנהוג בבניו ובבני ביתו כרצונו — לרבות הזכות להטיל עליהם עונש מוות או להקריב אותם לצורכי הפולחן- כגון עבודת המולך - אברהם אבינו יכול היה להקריב את יצחק בנו לעולה מבלי שיהיה חייב לתת דין וחשבון למישהו על מעשהו זה . לא החוק אלא 'מלאך ה' מן השמים' מנע אותו מלשחוט את בנו" 1 . ואם אתה סבור שהיו חברות אחרות שנהגו במידה יותר מתקדמת ,אתה יותר ממוזמן להציג אותן. 1משה אברבך- החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד -עמ' 247 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והייתי מוסיף עוד בעניין בהקשר לתגובה 688154 וזאת בהבנת הרמב"ם אשר שלל את תואר 'חסיד אומות העולם' מגוי אשר מקיים את שבעת מצוות בני נח מתוך 'הכרע הדעת' כלומר מתוך ההיגיון האנושי ולא מתוך ציות לצו האלוהי. שכן יתרון החסיד על החכם בכך שהוא מעניק לחובות אלו ממד מחייב שמקורו בסמכות האלוקית החיצונית לשכלו שלו' ומכאן - שלא החוק אלא 'מלאך ה' מן השמים' מנע את אברהם לשחוט את בנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם רציתי להוסיף... מה ההבדל בין זה לבין אב ששולח את בנו לשירות קרבי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחדד את שאלתך - מה בין עקידת בן בציווי אלוהי לבין שליחת בן למלחמה ? זה מצריך מחשבה.אבל יש דמיון אם מתעלמים מההבדל בתכלית המטרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיכוי להיהרג בשירות צבאי נמוך יחסית. כאשר מגיעים לשיעור אבדות של 10% זה כבר נקרא שיעור נוראי. אני לא טוען ששירות קרבי אינו מגדיל את הסיכון למוות (או לנכות). אבל זה רחוק מאוד מאב פלסטיני ששולח את בנו עם חגורת נפץ (ובאופן כללי בסיבוב האחרון התברר שהורים מאוד השתדלו שבניהם ובנותיהם לא ילכו לשחק משחקים מסוכנים על חיילים ישראלים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למספר ההרוגים תוסיף את מספר הפצועים, נפגעי הטראומה והלומי הקרב. כאן המספרים מכפילים את עצמם פי כמה וכמה. אבל נניח לזה. רציתי לכתוב את זה קודם אבל לא רציתי להכנס לזה. גודל נסיונו של אברהם במעשה העקדה היתה בעמדתו המיוחדת. אברהם התפרסם במסופוטמיה כנשיא אלוהים, כאדם דגול. במשך שנים עשה נפשות והטיף לכולם על הפסול בעבודת המולך והקרבת הילדים לאל או אליל. ואחרי ככלות הכל, אברהם נדרש לעבוד את אלוהיו כשאר משפחות האדמה העובדים את המולך. אוי לזקנותו שביישה את ילדותו. ...או בניסוח ארצי יותר: פיייייי, איזה פאדיחות. ולכן נאמר שאברהם התהלך לפני האלוהים. בזכות זאת הובטחה לו ולזרעו ברית עולם. בזכות צייתנות זו של "נעשה ונשמע". ולא בכדי. באותה הכנעה, באותה הכרה של אפסות האדם וגדלות הבורא, יכול האדם לקנות ענוה שבמידה מסוימת יכולה להיות אם כל המוסר. כי בענוה אדם יודע שחוכמתו מוגבלת, כמו כוחו וקניינו וכל מעשיו. ואם כן, לא הכל שלו, ולא הכל מגיע לו ולא הכל הוא מבין ויודע. ואם יש כוח עליון שיודע יותר ממנו, אז גם מה שלא מבינים צריך לעשות. כי אף אחד לא מבין הכל, תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה וגם הקרנף מגיבים, איש-איש מצידו ובדרכו, לא נכון ולא לעניין, ואני נמנע מלומר דברים יותר חמורים. הקטע המצחיק הוא שדוקא האירוניה של ''דוקטור פאוסט'' כלפי אישקש נובעת מהכרת החומר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |