בתשובה לאישקש, 20/02/17 15:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוק יסוד אינו חוקה, אבל כמו שהסברתי בתגובה 689749 כאשר הכנסת הכניסה את פסקת העקרונות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו היא נתנה ביטוי לעקרונות היסוד החוקתיים שהחקיקה מושתת עליהם ותקעה יתד איתנה לשימוש בעקרונות היסוד החוקתיים האלה במשפט. ראה את כל הקישורים בתגובה ההיא, וראה את ביקורתו של דניאל פרידמן שעדיין לא התעמקתי בה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אני רוצה להבין נקודה מסויימת-האם ע"פ הקריטריונים שאתה מחשיב "חוק יסוד" כ"חוקה",ניתן להחשיב "חוק יסוד" כ"חוק"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא החשבתי חוק יסוד כחוקה. וכן, חוק יסוד הוא חוק. לא צריך להחשיב אותו כחוק כי הוא אכן כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא הבנתי אותך. הכל זה חוקים.גם חוקה גם יסוד וגם חוק רגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוקה היא לא חוקים. חוקה היא הצהרתית ביסודה, והחוקים נובעים ממנה כדי להגשים את המטרות שלה ולקיים את ההבטחות שלה. הכרזת העצמאות היא הדבר הכי קרוב שיש לנו, מעין פרוטו-חוקה, וניתן להשוות אותה להצהרת זכויות האדם והאזרח [ויקיפדיה] של צרפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב,באותה מידה אתה יכול להגיד ש''הפרת אמונים'' אינה חוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. החוקה אינה חלק מקודקס החוקים. היא אוסף של כללי יסוד שהמדינה מתנהלת על פיהם, לא חוקים שהאזרחים אמורים לקיים. ההגדרה בערך בעברית לא כל כך מדויקת. הפסקה הראשונה של Constitution [Wikipedia] היא ההגדרה המילונית ומסבירה יותר טוב- "חוקה היא סט של עקרונות יסוד או תקדימים מבוססים אשר על פיהם מדינה או ארגון אחר מתנהלים." החוקה כלל לא חייבת להיות ערוכה במסמך אחד, היא אפילו לא חייבת להיות כתובה. לכל מדינה יש חוקים אבל לא לכל מדינה יש חוקה. הכרזת העצמאות קובעת שהכנסת תחוקק חוקה אבל הכנסת לא הגיעה להסכמה ודחתה את הענין שוב ושוב. מקובל שפסקת עקרונות היסוד רוממה את הכרזת העצמאות למעמד משפטי גבוה יותר מכפי שהיה לה קודם. ניתן לקרוא להכרזת העצמאות וחוקי היסוד יחד חוקה כי הם עוסקים בדיוק בכללי היסוד שהמדינה מתנהלת על פיהם. ללא חוק יסוד: החקיקה זו חוקה מאוד חסרה כי תפקידה של הכנסת מעולם לא הוסדר, אבל חוקה לא חייבת להיות שלמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר בין חוקי-היסוד לחוקה הוא פשוט: מטרתה המוצהרת של הכנסת בבניסוח חוקי היסוד היא גיבוש חוקה לישראל. זו החלטת הררי, אותה אני מניח שכולם מכירים לאור העובדה שהיא (לפחות הייתה פעם) חלק מאד משמעותי מלימודי האזרחות בתיכונים ואיתה נפתח הערך על חוקי היסוד בויקיפדיה: "הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים-פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה". אז לא, לישראל אין חוקה מלאה ומושלמת. אבל יש לה חוקה חלקית - והתוכן שלה הם חוקי-היסוד. זו הסיבה ש-(חלק) מחוקי-היסוד מאצילים לבג"צ סמכות לפסול חקיקה שסותרת אותם, או מכילים פסקת-הגבלה שמונעת מהכנסת לשנות אותם ברוב-רגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי עמדה בדיון שנראה לי קצת סמנטי לנוכח הפוליטיזציה המשפטית שיצרה את הדיון תגובה 689685 והיא נכנסת בדיוק כאן- בפער שבין חוק לבין חוק יסוד, הצהרות והפסיקות עצמן. הפער כנראה לא ייעלם או יצטמצם גם בחוקה חלקית או שלמה והדיון בחוקה לא עקרוני להבנת החלטותיו של בית המשפט הגבוה לצדק. השופטים בפרשנותם לכתובים (חוקים, חוקי יסוד, הצהרת זכויות, עקרונות) נוטים לייצג קו, תפיסת עולם או אג'נדה שמנוגדת לעמדת הרוב היהודי שביטא את עמדתו באופן דמוקרטי. במשך עשרות שנים שופטים ניצלו את מעמדם הציבורי כפרה קדושה והדבר אפשר להם לפרש את החוק כראות עיניהם ורצונם. הדבר לא נובע מהעדר חוקה אלא ממעמדם הציבורי שמאפשר להם לפרש את הכתוב כרצונם. מאחר והמכובדים לא הסתפקו באחיזה בהגה בכפפות הפוליטיות אלא החליטו למנוע מאחרים להתיישב לצידם במושב הנהג עלתה בסופו של דבר זעקה מהציבור והתקשורת. העדר הסכמה בדבר קיום חוקה איננה הגורם שבגינו מתחיל להצטייר בית המשפט בעיני הציבור כגוף שמעדיף לקדם אג'נדה פוליטית על פני הצדק. אני חושש שנגיע למצב שבו הציבור יראה את השופטים כפוליטיקאים (בלשון ציורית-נפקניות אידיאולוגיות) ואת בית המשפט כגוף מושחת ומנותק ולא ככזה שמייצג צדק ומוסר. כפי שזה נראה כרגע, המכובדים לא יסכימו לשום הסכם או תהליך שיאפשר לשופטים בעלי אג'נדה אחרת לאחוז במושכות גם במחיר פגיעה במעמד בית המשפט. מכיוון שלא מדובר ברפי שכל שפספסו את המשמעות והסכנות בעמדתם ההרסנית, הדבר מעיד שבעתיים על יושרתם ודאגתם לציבור כמשרתיו הנאמנים. התנגדות השופטים לתהליך בחירה פתוח מלמדת שאין בליבם אהבה לצדק ולכן הם מנסים למנוע מהציבור להגיע לעמדת השפעה על בחירת שופטיו. הצדק מתבטא במורד ההיררכיה הדמוקרטית ע"י ביטוי כוח שלטוני. לציבור שבוחר לראשו מחוקק צריכה לעמוד הזכות להשפיע על בחירת שופטים שישקפו את הצדק על פי אותם חוקים שקבע המחוקק. בית המשפט לא נבחר ותפקידו אינו למשול אלא לרסן את השלטון במקרה הצורך <מושגש כדי למנוע אי צדק>. כשבית המשפט רואה בשופטים שבוחרים את עמיתיהם לפי קריטריונים מפוקפקים וזיהוי פוליטי כשליטי הציבור הוא פוגע בצדק הדמוקרטי, נשמת אפם של האזרחים. אם הכוחניות השיפוטית תמשך, קרוב היום שהציבור יראה במכובדים ככאלה שכפו את רצונם מתוקף וועדה מסדרת שמנותקת מהציבור ותפיסת עולמו. ולכן בעיני סטאטוס החוקה הוא לא הבעיה המשפטית הרלוונטית. החשוב הוא לשמר את תפיסת הצדק ומעמד בית המשפט בקרב הציבור היהודי כדי שלא נגיע למצב שבו אין יראת כבוד לשופטים, זלזול בחוקים ולחוקה או מה שיש כרגע אין שום משמעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון,בנוסף חשוב לזכור שחוץ מביטול חוקים של הריבון (הכנסת),לרשות השופטת יש גם מעמד של מחוקקת (פסיקה של בית משפט עליון כמוה כחוק). ואני לא בטוח שהם לא רפי שכל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |