בתשובה לירון, 02/02/17 14:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השמאל מאמין במאבקים חברתיים *של* קבוצות שונות. מאבקים מזוויות שונות שכולם מכוונים נגד הגמוניה מדכאת כלשהי. בשיא האידיאולוגיה הזו עומדת ההתלכדות של קבוצות מדוכאות שונות לכדי קואליציית מאבק כולל. (אם תמונת המציאות של הגמוניה/מדוכאים נכונה בכל המקרים האלה או בכלל, זו שאלה אחרת). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. כדי לחדד, לא מדובר באמונה, אלא בלגיטימציה, בתמיכה. האמונה היא שקיימות מערכות יחסים כוחניות בין קבוצות שונות. קבוצות מסוימות מצליחות להשיג לעצמן זכויות יתר ע''י הדרת קבוצות אחרות. בעיני השמאל המאבק של הקבוצות המודרות לגיטימי, והשמאל תומך בו. אבל ''מלחמת המעמדות'' היא אמונת יסוד בתפיסת העולם של השמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אלא שבעיני שמאלני, ההבדל בין ''מאבק חברתי'' לבין ''סכסכנות'' הוא לא הדרך אלא המטרה. הראשון נתפס כדרך (לרוב אף דרך הכרחית) בהשגת זכויות שמגיעות לצד הנאבק מתוקף המוסר. השנייה נתפסת ככלי ציני ליצירת רווחים פוליטיים של צד ג'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צד פוליטי אחד, סיכסוך היא השקפת עולמו, ומטרתו הפוליטית לשדל אנשים לצאת למאבקים, כלומר "לסכסך". הצד האחר מואשם בסכסכנות כשהוא מתווכח, ומטרתו הפוליטית היא בדרך כלל אחדות בתוך החברה. באופן מפתיע, השמאל מאמין שהמאבקים שהוא תומך בהם, מוצדקים מוסרית ואידאולוגית. האם שמעת פעם על ממשלה שמכריזה מלחמה לא צודקת? כל מי שרוצה לצאת למאבק מניף דגל כדי לגייס תמיכה, והמגוייסים מאמינים בדגל. המאבקים שהשמאל תומך בהם, צודקים כמו כל המלחמות הצודקות שבאו לעולם. השקפת עולמו של השמאל, גורמת לו ליחס סכסכנות ליריב הפוליטי. חילוקי דעות וביקורת נתפסים ככלים במאבק חברתי בין קבוצות, והפעם בין "השמאל" ו"הימין". הרי לך עוד מאבק צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אבל גם אתה מייחס סכסכנות ליריביך הפוליטיים :-) לצאת למאבקים זה לא בהכרח לסכסך. אם אתה מאמין שהחברה נשלטת בידי שכבה הגמונית קטנה, ואתה משדל 10 קבוצות מודרות שונות (נניח) לצאת ולהיאבק נגדה יחד, מטרתך, או לפחות מטרת המשנה שלך, היא לאחד את 10 הקבוצות הללו. אבל כן, אני מבינה את הביקורת על הגישה הקונפליקטואלית הזו (ואפילו סולדת ממנה בעצמי לא פעם). ההופכי שלה לא פחות בלתי נסבל: יישור שורות כפייתי ואיסור ביקורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגברים, המעסיקים, האשכנזים, היהודים, תושבי המרכז, משכירי הדירות, הקמעונאים - אינם קבוצות הגמוניות קטנות. כל אחת מקבוצות אלה מנהלת מערכת יחסים לא שיוויונית על חשבון קבוצה מסויימת אחרת: הנשים, המועסקים, המזרחיים, הערבים, תושבי הפריפריה, השוכרים והצרכנים. הקואליציה של המדוכאים מתיחסת לקבוצות מיעוט: אתיופים, נכים, קשישים, סטודנטים, זוגות צעירים, אמהות חד הוריות. השמאל מנסה לטפח תחושה של מצוקה ונרגנות, ולתרגם אותה לפעילות מחאה לכיוון שמאל. הסולידריות החברתית היא ציניות פוליטית. ועם כל הציניות, כיצד אפשר לטעון שגיוס לתמוך בשמאל, שקול לטיפוח מחוייבות לסמלים ומיתוסים משותפים, לשאיפה לאחדות עם ישראל, "אהבת ישראל" וכדומה. ומי הקבוצה ההגמונית הקטנה שמשודרגת על חשבון קבוצות אלו? הימין? מצחיק מאוד. וסליחה, כשמדובר בקבוצות הגמוניות קטנות במדינת ישראל, אני לא יכול להעלות בדעתי קבוצה כזאת שאינה מזוהה עם השמאל (ממסדי התקשורת והמשפט), או שמעמדה אינו מבוסס על רגולציה פרוטקציוניסטית שהשמאל דוגל בה (פיננסים, חקלאות, תשתיות). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |