בתשובה לאריק, 22/10/16 21:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נסיר לרגע את עצמנו ממרכז העניין כי אין כאן פן אישי זה רק השיח המדבר ואולי למען השם והשעשוע כדאי שנבחן אחת ולתמיד מה באמת יותר יועיל. לאן מגיעים בגישה הטהרנית שעוסקת בגילוי והפצת אשמה וקלקול (הארץ) לעומת הגישה הבטחוניסטית שדוגלת בהסרת אויבים וחיסול איומים וההיפך (ביבי, נניח). לפני שנים הבנתי עיקרון גלקטי קדוש וראשוני מכותב שעסק בניתוח קרבות. התכתבנו קצת והיה מוזר להפליא. המסקנה שעלתה במפתיע מזירות הקרב וההחלטות המדיניות היא שכל מה שקיים בעולמות הצומח והחי קיבל מהבורא דרכים להתגונן מפני כליה. הקיום, השרידות וההמשכיות הם הצו הראשון. בלעדי הצו הקדוש שמתנוסס מעל כל יצור וארגון אי אפשר לתקן, לשפר ולא להתהדר בנקיפות מצפון ומוסר עילאי כבנוצות טווס. אם נחזור לשולחן השרטוט והתכנון או לזווית מבטו של המתכנן הקדוש, ברור לעין הבלתי מזויינת שהיהודים אינם מהווים איום על ערבים ואילו האיום מהצד הערבי כלפי היהודים נע בין שטני לחמור. לאור התנאים1, השכל הישר והצו המקודש, הדיון אמור להתחיל או להתמקד בהסרת האיום הערבי ורק אחר כך בקלגסיות של היהודים במדים. כדי להקדים מכה לתרופה אציין שהקדוש אינו מתיר שימוש אינסופי בכוח אלים מול איום שולי והדבר אינו רלוונטי לדיון. לא בערך ולא בכלל. אפשר לדבר עלינו ואפשר לדבר עליהם. א. מה יותר מועיל? ב. מה יותר הומאני? 1. יחסי הכוחות בין עולם האסלאם ואפילו רק העולם הסוני למדינת היהודים נוטים בבירור לרעתנו- תמיד יהיו ותמיד היו. השסעים והשופוני הערבי הצילו ומצילים אותנו מאבדון ואולי קצת חוכמה יהודית. בשורה התחתונה לערבים יש יותר כוח, יותר כסף ויותר אנשים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |