 |
אם הפרדוקס הוא רק ברמת האידיאולוגיה ולא ברמת הפעולה, אז אני חושב שהוא אכן לא באמת קיים אצל אותם אנשים. אני, למשל, כאיש שמאל, לא מהסס לומר שבתחום הדמוקרטיה וזכויות האדם המערב מוביל כיום על העולם הערבי (ועל מקומות רבים אחרים) ולהביע תקווה שזה ישתנה בעתיד. אני לא רואה באמירה כזו גזענות כי היא אינה מכלילה (אני בטוח שיש תחומי ערכים שבהם העולם הערבי עולה על המערב, למשל הכנסת אורחים, עזרה הדדית וכד') ואינה על-זמנית (כפי שציינתי, היו תקופות שהיו להיפך).
רלטיביזם תרבותי מוחלט - כזה שאומר שאין לנו שום זכות לבקר חברה אחרת על ערכיה אן לציין שערכיה של חברה מסוימת עדיפים - הוא גישה קיצונית מאוד, ולמרות הרעש שהם עושים, האנשים האלה הם מיעוט מבוטל בשמאל. רלטיביזם תרבותי הוא כלי יעיל ליטול קורה מבין עינינו ולהבין את ההטיות שלנו (וכך לראות, למשל, שיש הרבה מן המשותף בין מילת גברים למילת נשים, ולכן אם אנחנו מתנגדים לשנייה ראוי שנתנגד גם לראשונה), אבל בגרסתו הקיצונית, המשטיחה את כל הבדלי התרבויות, הוא (כמו כל גרסה קיצונית של פוסטמודרניזם) מגוחך ואף מסוכן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש