בתשובה לאביר הקרנפים, 26/08/16 0:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מעלה שאלות יפות מאוד. ובאמת קוי גבול מוסרים הם תמיד בעיתיים. אבל יש הבדל מהותי בין משהו שאנו עושים לעצמנו לבין משהו שאנו מאלצים אחרים לעשות. נראה לי ששנינו נסכים ש"מותר" לי לעשן למרות שזה מגעיל ולא בריא, אבל "אסור" לי להכריח אותך לעשן נגד רצונך. שנינו גם נסכים שבאותה מידה "אסור" לי בתכלית האיסור לאלץ אותך לעבור ניתוח לשינוי מין נגד רצונך (למעשה יש מעט מאוד פשעים מחרידים מזה). אבל כשמדובר בהליך לא קטלני1 שאדם בוגר ושקול עושה לגופו שלו מרצונו החפשי - ולא פעם רק אחרי חוות דעת פסיכולוגית שאכן כך הדבר - מי אני שאתערב? ____ 1. גם על הליכים קטלניים יש ויכוח. אבל בוא נשאיר את זה לפעם אחרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כי אנחנו מדברים על ההקשר התרבותי והציבורי של מעשים שכאלה. אנחנו לא דנים בשאלה האם אתה צריך להתערב בחייו של זכר שרוצה להגדיר את עצמו כנקבה. אנחנו דנים בשאלה האם זה בריא, תקין, או נורמלי והאם החברה צריכה לקבל את זה כדבר בריא, תקין או נורמלי. ...ואז כשאנחנו דנים בשאלת הבריאות והתקינות, קופץ לו עניין התקינות הפוליטית, הסובלנות והפתיחות כלפי דעות וסולמות ערכים שונים. העניין הוא שגם אם מותר לך לעשן ולשרוף לעצמך את הריאות, ברגע שזה הופך לתופעה מקובלת ועל ידי זה הילדים שלי מקבלים דוגמה רעה ובאים להתנסות בזה מגיל צעיר עד להתמכרות מסוכנת, זה עניין לציבור לענות בו. כי בסופו של דבר, גם אם את העשן מהסיגריה שלך רק אתה נושם, כל עוד זה משפיע על בריאותם של אחרים באופנים שונים, זה לא עניין שלך בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה הסבירה שבליעת כדורי הורמונים והליכי הניתוח מזיקים לבריאות לפחות כמו סיגריות, ההקבלה שאתה עושה בין ניתוח שינוי מין לעישון מוצלחת למדי. ואם נמשיך בהקבלה הזאת נראה לי ששנינו נסכים שההליך הזה - כמו התמכרות לעישון - צריך להיות חוקי, אך לא מקובל ונגיש מספיק להעשות בגחמה של רגע. האם זה שונה מהותית מהמצב שיש היום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שונה מהותית. בעוד שבנושא העישון כל הגופים הרשמיים מעוררים מודעות לנושא ונוקטים צעדים1 על מנת להגביל את התופעה ולספר לכולנו כמה זה רע ומזיק, המצב הפוך לגמרי בעניין הלהט"ב. הרשויות והתקשורת ועוד גופים יוצאים מגדרם בתעמולה שנועדה לספר לנו כמה זה בסדר ונורמלי ובלתי מזיק ואפילו חיובי. המצב כל כך מעוות ומגוחך שהמציאו לזה כינוי "הומופוביה", כאילו יש כאן איזו "פוביה" כהגדרתה. רק ביום שישי נתקלתי בכתבה על כך שאת התעמולה המגונה הזו מפעילים כבר על ילדי הגן. __________ 1 וניתן להתווכח עד כמה הצעדים מספיקים, בעיקר בנוגע להשפעה על ילדים ונוער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תזיק קצת ''תעמולה'' הומניסטית ודמוקרטית, שאולי תאזן את שטיפת המוח הדתית שמעבירים את ילדי הגן - כן, גם בגנים ממלכתיים - מתחת לאפם של ההורים ותוך עקיפת משרד החינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא מדובר כאן בעניין דתי או הומניסטי דמוקרטי. ואין לי מושג איזו שטיפת מוח דתית מעבירים את ילדי הגן, כשאתה כתבת לי כמה פעמים על כך שאתה רואה בכל ההיסטוריה והתרבות היהודית מורשת המהווה חלק מן הזהות שלך, ומן הסתם אתה רוצה שגם לילדיך יהיה חלק ונחלה באותן זהות, תרבות ומורשת. ההתנגשות שאתה חווה בין המורשת שאתה שומר בויטרינה לבין מה שהתינוק רואה ושואל "אבל למה אנחנו לא עושים ככה?", אין מקורה בשטיפת מוח דתית. ונדמה לי שעל נקודת ההתנגשות הזו דיברה ד"ר עינת רמון, במאמר שקושר והצית את הדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנגשות היא לא בין מה שאני עושה או לא עושה, אלא בין מה שמוצג לעוללים הרכים כאמת וכמציאות היסטורית (שאין להם אפילו שמץ של יכולת לפקפק בה בגיל הזה) לבין המציאות וההיסטוריה המוכרות לאדם חילוני ורציונלי במאה ה-21. לכן קראתי לזה שטיפת מוח דתית ולא שטיפת מח תרבותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מציג להם את זה? איזה רב ארכאי עם קפוטה וזקן גדול, או הגננת בגן? כי אם זו הגננת, אני לא יודע למה אתה מדבר על שטיפת מוח דתית. אין שום תקן של הרבנות או חוק שהעבירו חברי הכנסת החרדים שקובע שהגננות צריכות להיות דתיות ועל כן להטיף לילדים את עיקרי הדת והאמונה. מן הסתם, הגננות הן אזרחיות ממוצעות של מדינת ישראל, המטפלות בילדים ומעבירות להם את המסר כפי אמונתו ודעתו של האזרח הממוצע במדינת ישראל. תיכף תאשים את הגננת האמריקאית בהפרש בין מה שמוצג לעוללים הרכים כאמת וכמציאות היסטורית (סנטה קלאוס), לבין המציאות וההיסטוריה המוכרות לאדם בוגר ורציונלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על ''רבי'' (לדעתי תואר לא רשמי שהוא קורא לעצמו), עם זקן, אם זה דוקא מעניין אותך, שמגיע לגן אחת לכמה שבועות כדי לשטוח את משנתו. אגב, שמעתי אותו והוא בחור חביב ונעים לבריות עד מאוד, ברמה האישית - מה שלא פוגע (אפילו מחזק לדעתי) את ההתנגדות שלי לתופעה ואפשורה השגוי על ידי המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה זה ואיך זה מתאפשר. אבל אני מבין איך מנקודת מבטך זה מזיק (לפחות) באותה המידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי אהבתי את התגובה שלו באסיפת ההורים שבה הוא (רטרואקטיבית, אחרי שכבר הרצה כמה פעמים בפני הילדים) טען שאנחנו יכולים להתייחס למסרים שלו כאתגר להורים, שיתנסו בהתמודדות עם נקודות מבט שונות מאלו שבבית, שהילדים נחשפים להן. עניתי לו שאם כך הוא ודאי יסכים להביא נזיר בודהיסטי לגן דתי שיספר להם קצת על בודהיזם. למה לא, הרי זה בסך הכל יאתגר את ההורים הדתיים עם נקודות מבט שונות שיוצגו בפני ילדיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזיר בודהיסטי? אני חושב שיותר מאתגר יהיה להציע שתבוא אתה לגן הדתי ותספר להם שאין אלוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות, אבל אני לא בטוח בכלל. השאלה כאן היא אם מה שיערער את תפיסת עולמם זה קיומה של חוסר אמונה או קיומן של אמונות אחרות "מתחרות". כשאני מדבר עם הבת שלי על אמונה ומנסה לסתור את מה שסיפרו לה בגן, אני מוצא שלפעמים יותר אפקטיבי להסביר לה על דתות אחרות ולמה צומחות דתות בכלל, מאשר להיכנס לדיכוטומיה של מאמין/לא מאמין. כשהיא שומעת סיפורים מהמיתולוגיה היוונית, למשל, ואז מבינה שגם הם מיתוסים ואגדות, רק מסוג אחר, זה נותן פרספקטיבה על המיתוסים והאגדות של היהדות, כששניהם נמצאים על אותה מדרגה. בעוד הדיון בין מאמין ללא מאמין, קיים ולא קיים, משווה בין דברים מסוג שונה לגמרי, ויותר מורכב להבנה. באנלוגיה, נניח והיו מאשימים אותך ששפכת את החלב (ריככתי את המשל, אני תחת השפעת "ליל האירוע"), טיעון הרבה יותר חזק מ"זה לא אני" תיאורטי יהיה "מישהו אחר שפך את החלב, הנה צילום של יוסי וגם הידיים של אורי קצת לבנות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שאהבת | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |