בתשובה לאריק, 10/08/16 8:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סגירת מיצרי טיראן היא אקט של הכרזת מלחמה, לא התגרות ולא נעליים. מכאן: "מצרים סגרה את מיצרי טיראן ב-22 במאי, בפני כל האניות הישראליות וכל האוניות שהיו בדרך לאילת. הסגר זה חסם את מסלול ההספקה היחיד של ישראל מאסיה ומנע את ייבוא השמן מאיראן, שהייתה הספק הראשי של ישראל. פעולתה זו הפרה את האמנה על מים טריטוריאליים ואזורים גובלים, שנתקבלה בועידת האו"ם בנושא חוק הים ב-27 באפריל 1958. הנשיא ג’ונסון הודה לאחר המלחמה (ב 19- ביוני 1967) והסביר: "אם פעולה טיפשית אחת הייתה אחראית לפרוץ המאורעות יותר מאחרות, היה זה פרסום ההחלטה השרירותית והמסוכנת על סגירת מיצרי טיראן. חובה לשמור על זכות המעבר הימי התמים לכל האומות." לא רק שהקהילה הבינלאומית ראתה בסגירת המיצרים באמצעות כח צבאי כפעולה מלחמתית, נאצר עצמו הודה: "ידענו כי סגירת מצרי עקבה פירושם מלחמת עם ישראל... המטרה תהיה החרבתה של ישראל". גם המפקד המצרי של שארם-א-שייח אישר כי "סגירת המצרים היתה הכרזת מלחמה"." בתפיסה שלי, הטענה שאנחנו התחלנו במלחמת ששת הימים שקולה לטענה שכשמישהו מזמין אותך לדו-קרב בצהרי היום ואתה שולף ראשון והורג אותו, אתה זה שהתחלת. ואם כך, היכולת היחידה שלך לא "להתחיל" בדו קרב זה לחכות שיירו בך ושאולי תמות לפני שתהיה לך איזה זכות מוסרית או לגיטימית לירות בחזרה. אני לא קונה את זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קונה את האנלוגיה הזו. כיוון שאנחנו בחרנו את המקום והשעה, ואף הטעינו את האויב באופן מתוכנן לגבי שניהם, אנלוגיה טובה יותר לטעמי היא שהבריון השכונתי מאיים שירצח אותך ואתה מקדים תרופה למכה ויורה לו כדור בגב מהמארב. אפשר לראות בזה הגנה עצמית, אבל כמו שאמרתי במעלה הפתיל יש דרגות שונות ל"קם להרגך", וב 67' כיוון שאנחנו בחרנו את המקום והשעה זה לא היה כמו ב 48'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שזה לא "בדיוק" כמו ב-48, אבל מעשים שהם הכרזת מלחמה בפועל נעשו והאיום היה חד וברור. בנוסף, בחזית הירדנית לא תקפנו כלל עד שהירדנים ירו את היריות הראשונות. ומאחר שזה יותר רלבנטי לשאלת ה"כיבוש", אז יש לך עוד חיזוק לזה שסיבות ה"כיבוש", הן של 67 והן של 48, הן שירו עלינו קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק שאלה בנוגע לאנלוגית הבריון המאיים - האם המצרים רק "איימו" שיסגרו את מצרי טיראן, או סגרו אותם בפועל? ___ וגם "יורה לו כדור בגב מהמארב"(??!!) אני מניח שהיית מעדיף שחיל הפרשים הישראלי במדים כחולים וזהובים יסתער על מצרים עם חרבות בליווי חצוצרות לאחר התרעה גנטלמנית של שבוע, אבל אז לא היית כאן היום כדי ליצר אנלוגיות מוזרות שכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם בעיני האנלוגיה חרגה מההומור השכיח באייל. פעם בתרבות הישראלית הואשמו הערבים בבוגדנות ע''י חשש תמידי מ''דקירה בגב'' ועכשיו משהתהפכו היוצרות והפכנו לבוגדנים חסרי מוסר שיורים ביריב מופתע בגב לא נותר לנו אלא להתרפק על נאומי נאצר ולייחל לימים טובים יותר כשהיה פה חול ומילה היתה מילה ונטפי דם זהרו על השבריות לאור המדורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה שלי לא מושלמת, אבל אני חושב שהיא מתאימה יותר מזו של הפונז לשאלת מי התחיל. אתה מוזמן להעלות אנלוגיה משלך שתצליח להעביר יותר ניואנסים. _____________ השאלה איננה מה אני מעדיף. השאלה היתה לגבי הבדלים בין 48' ל 67'. מדובר על הבדלים מוסריים שמצדיקים את העוול שעשינו ב 48' יותר מאשר את זה שעשינו ב 67'. למרות שהעוול שגרמנו ב 48' היה גדול יותר. אני מנסה כבר הרבה הודעות להראות הבדל שנראה לי ברור מאוד - ב 48' המלחמה נכפתה עלינו ממש, וזו היתה מלחמת קיום. ב 67' לא ממש. זה לא שאני לא שמח שניצחנו. השאלה היא רק עד כמה עמדתנו המוסרית חזקה בעניין העוולות שגרמנו. נאמר זאת כך- כשאני בא לפליט שגורש מכפרו או שמשפחתו נרצחה ב 48' אני אומר : "למה אתה מצפה? אתם התחלתם, רציתם להשמיד אותנו והפסדתם". אני לא יכול לומר את אותו משפט למי שפגעתי בו ב 67' באותה רמה של בטחון עצמי. וגרוע מכך, קשה לי יותר להצדיק את הפגיעה המתמשכת מ 68' עד 87'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההטעיה היא אחד התרגילים העתיקים ביותר בטקטיקה צבאית. משעה שמדינת ישראל נדרשה להגן על עצמה בכוח צבאי מפני התוקפנות הצבאית של מצרים וסוריה שהתחמשו בכבדות והצביאו המוני חיילים לקראת המלחמה הזו והכינו אותם למערכה, אני לא מבין למה ציפית שילד טוב ירושלים יבוא בדיוק בזמן על מנת לשחק את התפקיד שהם קבעו לו במערכה הזו. רמז... מדובר שם על הרבה דם והרבה ים. אולי שניהם יחד... איך שלא תקרא את זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |