 |
כן, חלק גדול מאמינים (אם כי לפעמים אנחנו מגלים שהם לא באמת האמינו במה שהם טענו שהם טענו שהם מאמינים). אני חושב שבחירה פוליטית או דתית (וצמחונות, לצורך העניין, היא דת) - כמו הבחירה בבן זוג, במעסיק, במקום מגורים, בקבוצת כדורגל או בתחום לימודים - היא בחירה שברגע שבוצעה יוצרת מחוייבות רגשית שמונעת מאיתנו לשקול באופן אובייקטיבי את היתרונות והחסרונות שבה (מלבד אלה שקשורות לבחירה הראשונית). אני די בטוח שזה כשל שהוכח באיזה כמה מחקרים ושיש לו שם. לדעתי זה גם מה שגורם לאנשים ששינו את הבחירה שלהם, להיות הרבה יותר קיצוניים מהממוצע (תחשוב על חוזרים בשאלה/תשובה, זוגות גרושים, מתפטרים, ימניים/שמאלנים שהתפקחו...). דיונים איתם, כשהם דנים על הנימוקים האמיתיים, יכולים להיות דיונים אינטלקטואלים, דיונים איתם, כשהם מעלים טיעונים שאינם כנים, טיעונים שלא באמת ישכנעו אותם ושהם בחרו להאמין בהם רק בגלל צ'ריפיקינג שהם ביצעו לאוסף הטיעונים הכללי, לא יקדמו את הדיון האמיתי לשום מקום (לדעתי). כמה אנשי ימין השתכנעו מ"חמש מצלמות שבורות"?! לכאורה, יש כאן טיעון מנצח, קונצנזוס מוחלט בקרב כל המומחים לתחום מסויים שאמור היה לסגור את הדיון בנושא, ולא רק שזה לא קרה אלא שמספר האנשים ששינו את דעתם בעקבות זה חסר משמעות סטטיסטית, וזה לא היה קורא גם אם הם היו מביעים דעה הפוכה לחלוטין, משום שהמומחיות שלהם לא באמת רלוונטית לדיון, משום ש"ביטחון", למיטב הבנתי, הוא תירוץ.
חשוב שמי שרוצה לקיים דיון אינטלטואלי על ההתנחלויות ידע מה ההשלכות הבטחונית והכלכליות של כל אפשרות, אבל חשוב גם לדעת שההשלכות האלה הם הרבה פעמים המצאה של "מומחים" מטעם שהמומחיות האמיתית שלהם היא לייצר חוות דעת משכנעת שכל מטרתה לגרום למאמינים להאמין שהם צודקים. חשוב שנזכור שכלכלנים ומוחי ביטחון הם מומחים להסביר מה קרה בעבר ולמה זה קרה, אבל זה אף פעם לא עוזר לנו יותר מידי לדעת מה יקרה מחר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש