בתשובה לאביר הקרנפים, 23/06/16 23:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה ש״הקפיץ״ אותי הייתה תגובתו של הנמר, שכללה את הפסקה הבאה: ״לכן קשה להתאבד עם סכין, לקפוץ מהגג, לשתות חומצה, לזנק ללהבות, לטבוע מרצון, לקפוץ לגלגלי הרכבת וכו'. קשה ולא בלתי אפשרי כי החמלה והחוכמה של המתכנן האלוהי השאירו את חופש הבחירה מעל לכל.״ יכול להיות שאני סתם נתפס לקטנות, אבל מה שניסיתי להבין, ועדיין לא הצלחתי, זה כיצד העובדה שיש חופש בחירה בתחום הזה, מעידה על חמלה מצד המתכנן האלוהי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מניין לך שהאל הוא חומל? תכונות אנושיות הן לא תכונות אלוהיות,וכל האנשה של האל הינה כפירה למיטב הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טענתי שהאל הוא חומל, זה הנמר טען, ואני מנסה להבין למה הוא התכוון. [לי יהיה קצת קשה לטעון בדבר תכונותיו של האל החומל או לא, מכיוון שאני לא מאמין בקיומו]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אופציה לא להאמין.פחות דאגות. אבל נניח וכן היית מאמין-לדעתך הוא צריך להיות רחמן וסבבה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמונה [או חוסר אמונה במקרה שלי] היא לא מבחירה. אני חושב [מבלי להכנס לויכוח בנושא], שחיים בתור מאמין הם יותר קלים. אם הייתה לי בחירה, [נדמה לי ש] הייתי בוחר להאמין... אני לא יודע אם הוא *צריך* אבל הייתי מצפה ממנו שיהיה רחמן וסבבה. למה? מאותה סיבה שאני מצפה מאבא שלי שיהיה רחמן וסבבה. כי לגדול בתחושה שאבא שלי הוא לא זו הרגשה די מחורבנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך, גוטה. כפי שטענתי בדיון אחר, את התכונות האנושיות שלנו אנו שואבים מן המלאי האלוהי. <קישור https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%... שנאמר>: הנוטע אוזן הלא ישמע, אם יוצר עין הלא יביט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה דרך דוגמא נוספת להראות שהמתכנן יצר מערכת חכמה שהחמלה מוטבעת בה ברמת החומרה עוד לפני הלידה. בתכנון מוטבעת תכנית שמנתקת את מרכז הפענוח החושי בכאב מסויים ומונע מהתודעה לחוות רשמים עזים וזוועות. אדם שנשרף בחיים או נופל מגובה או בתאונת דרכים לא מרגיש את הכאב עד רגע המוות. תודה לאל. לכן (נניח שרק בסרטים) הרעים שרוצים להמשיך בחקירה מעירים את צ'ק נוריס עם דלי מים או בסטירה מצלצלת. הרי אין טעם לענות אדם שלא חווה את הכאב. התכנון של הברוך כה מתחשב שבמקרים מסויימים שבריר שניה לפני המפגש הקטלני עוד לפני שהנזק הפיסי התרחש, ההכרה סוגרת את התריסים והאדם מאבד הכרה2 ומנותק מהמציאות. הבורא רך הלב השאיר את אופציית ההתאבדות זמינה כדי לאפשר יציאה מוקדמת מהמשחק1- גם כדי למנוע סבל ללא רווח. שים לב שהאופציה זמינה אך אינה קלה לביצוע והסברתי מדוע. מקווה שהצלחתי לשפוך מעט אור על החמלה והגאונות האלוהית. [2. אגב התאבדות ואיבוד הכרה, שים לב שהשפה רומזת על המסתורין המשותף. השורש אבד לא מבטל את קיומו של הדבר אלא מצביע על הימצאו במקום לא ידוע. אני מקווה שלא תשאל לאן ההכרה הולכת וכיצד היא יודעת לחזור או גרוע מכך, שתחשוב שמדובר בקטנות. [1. ידועים מקרים שבהם אנשים יצאו מהמשחק (מוות קליני) וחזרו אליו. צפריר מכיר קישורים בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרטן. תינוקות. רך לב my ass. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולגאון שכמוך יש דרך יעילה יותר לנהל את בריאותם של מליארדי בני אדם שנושמים אוכלים ושותים דברים שלא בראת? אדם ממוצע לא מסוגל לקלוט את קנה המידה ורמת המורכבות שבניהול פלנטה סוררת אחת. כל לילה נטענים 7 מליארד סוללות כדי להתעורר מחר בבוקר בכוחות מחודשים. כל שבוע מאות מליונים זוכים לתיקון מערכת אוטומטי בגלל פציעה או מחלה. בכל רגע המערכת האנושית הפרטית נאבקת במיליארדי חיידקים, וירוסים, נבגים וזיהומים בהצלחה מדהימה. וצריך שיהיה לכולם מים, אוכל, אוויר ושהנשים יהיו מצודדות והעצים יצמחו למעלה. העיקר שאתה מקטר. להקדים מענה לטענת גודווין או שהתבגרנו מספיק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רציתי להכנס לויכוח הזה, כי שום דבר טוב לא יצא ממנו, אבל בכל זאת: יש דרך די פשוטה לנהל את בריאותם של מליארדי בני אדם - בהנחה שאתה ״המצאת״ [או בראת] את האנשים האלה ואת ״כללי המשחק״, זה אפילו די פשוט. הסבל הזה שנגרם, [בגלל שאכלת-שתית-נשמת דברים שלא אתה בראת], הוא מלכתחילה ״המצאה״ שלך. ואגב, הסבל הזה היה קיים גם כשהתלכו על הפלנטה הזו אלפים בודדים של אנשים, ככה שיכולות ״הניהול״ של אבינו הקדוש והרחום לא בהכרח קשורות לכמות האנשים. אם הטענה היא שיש דברים מדהימים בטבע ובמערכת האנושית - לא נראה לי שיש מישהו שיתווכח עם זה. אבל מכאן להסיק שמי שיצר את כל זה [בהנחה שיש מישהו כזה] הוא בהכרח רחום וחנון - זה כבר חתיכת קפיצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? רק טוב יוצא ממנו. אני לא חושב שהמתכנן המקורי ניסה למנוע כאב מחיינו אבל ברור לי שהצליח להגביל את עוצמתו. בלי קשר לדיון אם קיים או מוכחש אני מסיק ממישהו שתכנן מערכת שבה רמת כאב משמשת כקריטריון לניתוק ההכרה שמדובר ברחמן גדול. מכתף שמאל לוחשים לי שאם היינו רגישים פי 100 לכאבים מסוגים שונים, האלכוהול הסמים ותרופות המרשם היו חלק מהתפריט היומי של האנושות ולכן האל מעוניין באנשים בעלי תודעה צלולה והכאב לא באמת מעניין אותו. אני תוהה כיצד התגבשה המילה רחמים מדמיונם של בני האנוש לשפות ברחבי העולם אם אין רחמנים בעולם? ואם יש, כיצד הגיעו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהוא ״מפלצת״ או ״שטן״, שכל פעולה שהוא עושה היא במטרה לגרום סבל, בוודאי שיש רחמנים בעולם ושיש מעשים עם קונוטציה ״רחמנית״. עצם זה שהוא לא ניסה למנוע כאב מחיינו [למרות שמן הסתם היה יכול, נכון?] זו ״הוכחה״ מספיק טובה לטענה שהוא לא כזה שוס במחלקת הרחמנות. יאללה, נתפשר על 50% רחמן ו50% גורם סבל? רק היום, במבצע, תבוא מחר יהיה כפול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |