בתשובה לאביר הקרנפים, 01/05/16 22:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרעיון של ''לית אתר פנוי מיניה'' כעקרון מרכזי של היהדות התחיל לא כל כך מזמן, בחסידות. לפני כן אצל הרמב''ם האל מפעיל את העולם דרך הגלגלים של תלמי אבל איננו העולם. בקבלת הזהר מדרגות העולם שופעות מן האינסוף אבל נפרדות ממנו. תורת הצמצום הלוריאנית מחדדת את הפרדה בין האינסוף לבין העולם על מנת שהעולם יוכל להתקיים בכלל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראת את הציטוט שהבאתי מתוך י"ג עיקרי אמונה. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים: זה העיקר הראשון מתוך י"ג עיקרים שקבע הרמב"ם. כל המעשים הוא לבדו עושה. גלגלים? הוא מגלגל. וכל פעולה פעוטה שמתנהלת בעולם הוא עושה. כל המעשים. כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי קצת דטרמיניסטי מדי, אפילו בשביל הרמב"ם. מה עם אחריות אישית? מוסר? אין לנו שום קרדיט על המעשים שאנחנו עושים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הקרדיט אתה מקבל על עצם הבחירה, כמו שנאמר ''הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים''. הרי על נסיבות החיים שלך, ברור שאין לך שליטה. אתה לא יכול להחליט אם התנועה תהיה רגועה כשאתה נוסע לעבודה, או שמישהו יחתוך אותך בכביש או נהג שיכור יכנס בך. וכשאתה מגיע לעבודה, אתה לא יכול להחליט אם עמיתיך או המעסיק שלך יבואו רגועים ומחייכים, או עצבניים ובלתי נסבלים. אם כן, מכתיבים לאדם מצבים שונים, והוא צריך להחליט כיצד להתמודד איתם. אם אדם נקלע למצב כלכלי חמור והוא מוצא ארנק שמן, הבחירה היא שלו אם לקחת לעצמו את הארנק או להשיב אבדה. את הכוח בשרירים להרים את הארנק, להכניס לכיס, או ללכת לכתובת הרשומה ברישיון הנהיגה שבתוך הארנק, נותן בידו האלוהים. האלוהים מניע את ידיו ורגליו, מזרים את הדם באבריו. ההתמודדות שלנו, המוסר שלנו, המאמצים שאנו משקיעים, בסופו של דבר כולם מסתכמים בחוויה פנימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסברו של ליבוביץ' בהלכות יסודי התורה נמנע הרמב"ם מלהשתמש במונחים "בורא" ו"בריאה", ובמקומם נמצא (בהלכה א') הניסוח הפילוסופי "ממציא כל נמצא", שניתן להתפרש בפנים שונים, אף בשלושה-עשר העיקרים המפורסמים, הנכללים בכל סידורי התפילה, והם פישוט (לאמיתו של דבר וולגאריזציה לא מוצלחת) של שלושה-עשר "יסודות" שהרמב"ם מנסח בהקדמת פרק "חלק", אין במקור עיקר מפורש שה' ברא את העולם, וגם כאן הבעיה נעקפת ע"י השימוש בנוסחה "עילת מציאות הנמצאים כולם, בו קיום מציאותם וממנו קיומם". יש בין שלושה-עשר ה"יסודות" "יסוד" של מציאות ה', "יסוד" של ייחודו, "יסוד" של שלילת הגשמות ממנו, ועוד כיוצא-בם, ואין "יסוד" שה' ברא את העולם – וזה בהתאם לתפיסתו של הרמב"ם שהעיקר הגדול של האמונה הוא להאמין בה' מבחינת אלוהות ולא מבחינת פונקציה המיוחסת לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך "ממציא כל נמצא" לא עונה להגדרות של בורא ובריאה? למיטב הבנתי: ממציא - זה שגרם לקיומו של הנמצא במציאות. בהנחה שהנמצא לא היה מצוי קודם לכן, זה לא משנה אם תשתמש בשורש מ.צ.א. או ב.ר.א. אני לא רואה הבדל לעניין זה בין ממציא לבורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתו של ליבוביץ' את הרמב"ם שונה משלך. אני מציע שתקרא את ההסברים שלו במקום שאני אנסה לפשט את דבריו. ככל הידוע לי ליבוביץ' נחשב כפרשן מלומד של הרמב"ם גם אצל שומרי מצוות שלא הסכימו עם עמדותיו בנושאים אחרים. אני מציע שתקרא את החוברת "אמונתו של הרמב"ם" (מסדרת "אוניברסיטה משודרת") במלואה, ונמשיך משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי. הערות: 1. בפרק שלישי כתוב כך: <מודגש בדברים אלה נצטרך לעסוק בהמשך דיוננו וכאן נסתפק בהזכרתם: מהם – שלילת ההשגחה במשמעות של טיפול שמטפל האלוהים באדם, והעמדת ההשגחה על דבקות האדם באלוהים בהכרה ובמעש; מהם – ראיית הנבואה לא כהשראה מגבוה אלא כהישג של האדם, פרי מאמציו לממש את כושר הכרת אלוהים, הטבוע בו מטבעו:> ועניין זה מורחב בפרק השנים עשר, שם ליבוביץ' מביא דברי חז"ל על השגחה וניהול פרטי שיש לכל בריה בעולם, ולטענתו הרמב"ם קובע ההיפך. אבל בניגוד לעמדה אותה מייחס ליבוביץ' לרמב"ם, צריך לראות את דברי הרמב"ם ביסוד העשירי והאחד עשר מתוך עיקרי האמונה. ובדברים אלה הוא מסתמך על הכתוב במורה נבוכים חלק שלישי פרק נ"א, אלא שאין מדובר שם על מקום שבו אין השגחה, פיקוח או משיכה בחוטים של אדם שאינו נותן דעתו על ה', אלא שאין עליו שמירה. כמו שנאמר: "שומר כל עצמותיו". ונאמר: "רגלי חסידיו ישמור". ולא יעלה על הדעת שהרמב"ם מבטל את דברי חז"ל שאמרו: אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה. ועניין ראיית הנבואה סותר את מה שכתב הרמב"ם כי הנבואה היא תוצאה של השראה מגבוה, שינוי בנפשו של האדם - ולא דבר שהיה טבוע בו מלכתחילה, וגם לאחר השינוי, כל נבואה ונבואה זו השראה מגבוה, מסר שנשלח אל הנביא מלמעלה, ולא שהנביא מחליט לפי דעתו במה להתעמק ואז משיג את האמת לפי מאמציו ועמקותו. 2. בפרק השישי מתיימר לייבוביץ לטעון בשם הרמב"ם כי אמונתו של רבי יהודה הלוי היא אמונה שלא לשמה1, בגלל שהוא ממשיך את הפסוק וכולל "אשר הוצאתיך מארץ מצרים". וזה אכן אחד מיסודות היהדות, שחז"ל טבעו בנוסחי התפילות. מצוות רבות ניתנו לבני ישראל, ושניים מתוך שלושת הרגלים נקבעו לזכר יציאת מצרים. זו מצווה מן התורה לזכור בכל יום את יציאת מצרים, ולכן מזכירים אותה בקריאת שמע פעמיים ביום. שנאמר: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. העניין נוגע לזהות האלוהים שבו אנו מאמינים ולברית שכרת עם אבותנו ועמנו, וזו גם אחת הסיבות שלא מניחים תפילין במועד. לכן כאשר איש ישראל מבטא את אמונתו באלוהיו, הוא מאמין באלוהים שהוציא אותו ממצרים, שזה עניין המבטא את כוחו של ה' כאלוה, כפי שאומר הוא בעצמו לבני ישראל: "או הניסה אלוהים לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים". לכן אין הבדל בין הרמב"ם לרבי יהודה הלוי נוגע לעיקר או דרך האמונה, אלא לעניין הנושא. שהרמב"ם מדבר מלכתחילה על אלוה אחד ומסוים ומניח סביב הידיעה הזו את כל השאר - וכל זה כתחילתו של מאמר או כתחילת הוויית המציאות. לעומתו הכוזרי מנהל דיון על הבדלי האמונה, שם רלוונטי במיוחד להצדיק את תפישת האלוהות היהודית על פני תפישות אחרות הקיימות בעולם. ולכן חשובה זהותו של אותו האל כאלוהי ישראל וחשובים מעשיו. הווה אומר, הרמב"ם שוטח את עיקרי האמונה ממזרח למערב, ורבי יהודה הלוי עושה זאת ממערב למזרח, איש איש בהתאם לנסיבות ולנושא. 3. באותו הפרק מזכיר ליבוביץ' את "הזמר הדתי" אדון עולם [ויקיפדיה]. כהקדמה אציין שזה לא סתם "זמר דתי" שמישהו כתב בתור שיר, אלא פיוט שנקבע בקאנון היהודי כחלק מן התפילה, כמעמד של אמת שאין בלתה, מלאכת מחשבת של תכלית האמונה הצרופה, במאמר על תפארתו של הבורא. והנה הגענו לעיקר - הבורא. בתגובה 677158 ציינת שהרמב"ם כתב על ממציא ונמצא ולא על בורא ובריאה. בצד הויכוח על ההפרדה שכביכול אתה יוצר בין המושגים, אני מזכיר כי על פי תפישתו של כותב הפיוט, מדובר כאן על בריאה. לא זו אף זו, שעל פי ניסוחו של הרמב"ם לשלושה עשר העיקרים (הקישור לעיל, בהערה 1), הוא מדבר על בורא: היסוד הראשון, מציאות הבורא יתברך. וכן ביסוד הרביעי הרמב"ם כותב: והיסוד הרביעי, הקדמוּת. והוא כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בְּעֶרְכּוֹ אליו. וְהָרְאָיוֹת על זה בכתבי הקודש רבות. והיסוד הרביעי הזה מורה עליו מה שנאמר (דברים לג כז): "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם". [ודע כי היסוד היותר גדול של תורת משה רבנו, הוא היות העולם מחודש, המציאוֹ ה' וּבְרָאוֹ אחר הַהֶעְדֵּר הגמור. וזה שֶׁתִּרְאֵנִי סוֹבב סְביב עניַן קדמותו על דעת הפילוסופים, הוא כדי שיהיה המופת על מציאותו יתעלה מוחלט, כמו שבארתי ובררתי ב"מורה". 4. לאחר כל תרגילי הלוליינות שליבוביץ' מבצע בפרק השביעי על מנת להוכיח ש"ממציא" איננו שם נרדף ל"בורא", הוא כותב את המשפט התמוה הבא: אלוהים שאינו מוכר אלא כבורא העולם — אין כל סיבה, לא לוגית ולא פסיכולוגית, שהאדם ידבק בו. וזה פתח גדול להבנת יחסו של הרמב"ם לענין עבודת אלוהים. אם כן, אין סיבה, לא לוגית ולא פסיכולוגית, שהאדם ידבק באביו, יכבד אותו וישמע לדבריו. 5. בפרק שמיני חוזר ליבוביץ' על הטענה כי על פי הרמב"ם אין לאדם מרכזיות בבריאה. זה נושא שנזקקנו לו בעבר בעקבות הדיון בדבריו של אסא קיסר על צמחונות בראי היהדות ועל עמדתו של הרמב"ם בנושא, ועליו כתבתי בתגובה 652080, נקודה מס' 7. כמו כן ניתן ללמוד מציטוטים שונים בדברי חז"ל, ואף על פי שהכתוב כאן לא מתייחס ישירות לנושא, זה בהחלט נובע ומשפיע על ראיית הדברים. 6. בפרק התשיעי כותב ליבוביץ' כאילו הכריע הרמב"ם נגד התפישה הרווחת בדברי חז"ל על הנפש הרוחנית השוכנת בגוף עכור. ולא כן הוא. כפי שמתברר כאן, בהלכה י"א. או כאן, בהלכה ח'. וגם במורה נבוכים חלק שלישי פרק נ"א הוא כותב בסוף הפרק כי הכוחות הגופניים עוצרים רוב מעלות המידות. 7. בפרק השישה עשר והאחרון, טוען ליבוביץ' כי חשיבתו של הרמב"ם לא עומדת במבחן הזמן. אמונתו היא שעומדת לו, מבחינת ליבוביץ', אבל לא חשיבתו1. אם הבנתי נכונה את הדברים, נראה שבמקרים מסוימים נוטה ליבוביץ' לפרש את הרמב"ם בניגוד לדעתו של הרמב"ם, כדי שתסתדר עם דעתו של ליבוביץ' - למרות שכביכול אינה מסתדרת עם דעתם של חז"ל. ____________ 1 כאן אחת הסיבות לעמדת היהדות המסורתית שראתה בליבוביץ' כופר. וזו בעיה שמתעוררת אצל אלה שתלמידים ואנשים מעריצים אותם על חוכמתם וידיעותיהם וכל זה מעורר בהם גאווה ומחשבה כי ביכולתם לקבוע דברים שכבר נקבעו על ידי גדולים מהם. ובעניין זה ניתן לעיין בהקדמת הרמב"ם על פרק חלק, בפיסקה [דעות בני אדם בדברי החכמים], דבריו של הרמב"ם על הכת השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בענין יסודות התורה העשירי והאחד עשר - אין בהם להתקרב לכדי השגחה פרטית בנוסח הבעש"ט. אלו השקפות שונות ביהדות. ראה השגחה#.D7.91.D7.99.D7.94.D7.93.D7.95.D7.AA [ויקיפדיה] המצטט בהרחבה מהרמב"ם. בענין תגובה 677158 - כל כולה ציטוט הסברו של ליבוביץ' ואין בה מלה אחת משלי. עכשיו אני מנסה לפרש את לייבוביץ' וצועד בזהירות- בענין הנבואה והדבקות בשכל הפועל בכלל. ליבוביץ', למרות שניסה להסתיר את השקפתו האישית, דומה שהיה דואליסט בהשקפתו הפילוסופית. עבור הדואליסט לא יתכן קשר בין עולם הרוח ועולם החומר. הרמב"ם ואחרים המציאו את "השכל הפועל" כמתווך בין האלוהות לבין הצד הנפשי באדם, וככל שהאדם מזכך את נפשו כך הוא יכול לדבוק בשכל הפועל ולעלות למדרגת נביא. עבור ליבוביץ' הסידור הזה אמור להיות בלתי אפשרי מבחינה לוגית. איני יודע כיצד הסתדר עם זה ליבוביץ' מבחינה אמונית, אבל כפרשן של הרמב"ם הוא פשוט נקט את הגישה המצמצמת ביותר בנושא הזה. בכל החוברת הזו לא ראיתי התייחסות של ליבוביץ' לשכל הפועל. נראה שכמו כל קוסמולגית הגלגלים הפרה קופרניקית, שהיא היום אנאכרוניסטית, ופרשני הרמב"ם מעדיפים לדלג עליה, ליבוביץ' מעדיף לדלג גם על העניין הזה. נראה לי שעניין זה גם מכסה את שאמרת שליבוביץ' אומר שחשיבתו (הפילוסופית) של הרמב"ם אינה עומדת במבחן הזמן אבל אמונתו (התיאולוגית) כן. בעניין הבריאה - אני חושב דווקא שליבוביץ' ירד לסוף דעתו של הרמב"ם. שים לב שיש כאן שתי מערכות- מערכת פילוסופית ובה נטענות טענות פילוסופיות בעד ונגד קדמות העולם, ומערכת אמונית ובה נקבע היחס בין אלהים לעולם. אלא מאי- שליבוביץ' אינו יכול להתעלם מהמבנה הפילוסופי של דקארט וקאנט, המאוחרים לרמב"ם, כאשר הוא דן בטענות הפילוסופיות. על כן הוא מדגיש (נכונה) שהרמב"ם קובע את העיקר לא בטיעונים הפילוסופיים בעד ונגד קדמות העולם אלא ביחס האמוני בין האלהים לעולם. שאם תבוא תפיסה פילוסופית שתצליח להוכיח את קדמות העולם מבחינה פילוסופית, זה אינו משנה את היחס התיאולוגי בין אלהים לעולם. לדעתי ליבוביץ' לא אומר ש(הרמב"ם אומר ש)אלהים לא ברא את היקום. הוא רק מנסה להרחיק את מושג הבריאה ממושגים אנושיים כמו יצירה. בעניין פרשנותו של ליבוביץ' למחלוקת בין הרמב"ם לריה"ל - קטונתי. כל מה שאני יכול להביא הוא עוד קישור בו ליבוביץ' מסביר את המחלוקת הזו. לעניין היהדות המסורתית שרואה בליבוביץ' כופר - יש כאלה ויש כאלה. כמו שיש את האמירה המיוחסת לרב שך שהדת הקרובה ביותר ליהדות היא חב"ד. לסיכום - לא נראה לי שליבוביץ' עונה להגדרת "כופר". הוא מעולם לא הסכים לחשוף את אמונתו האישית. בנו אליה ליבוביץ' אמר "בנוגע לאבי, אינני יודע אם הוא האמין בישות עליונה שבראה את העולם. פשוט אינני יודע." פרופ' אגסי אמר- "הוא סירב לענות לשאלה הזו." הניחוש שלי שהיה מאמין והיה דואליסט, וכיון שלא הצליח ליישב את הסתירה סרב לדבר על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעש"ט ניסח את השקפותיו יותר על פי הקבלה, בעוד שהרמב"ם ביקש יותר את צד הפשט. בהחלט יש כאן השקפות שונות. אבל מתוך היסודות העשירי והאחד עשר ניתן לראות השגחה פרטית. הכיצד? היסוד העשירי אומר כי ה' משגיח על כל מעשה ומעשה של בני האדם ואף רושם אותם לפניו. היסוד האחד עשר אומר כי יש גמול - ואף בעולם הזה, על פי מעשיו של האדם. מכאן שיש השגחה מלמעלה על כל מעשה של האדם, וההשגחה מתערבת בגורלו על מנת לגמול לו על מעשיו. לגבי ערך ויקיפדיה שהבאת, הוא מצטט את דברי הרמב"ם במורה נבוכים שעליהם מסתמך ליבוביץ'. התייחסתי בדיוק לאותם דברים בתגובתי הקודמת1 - בהתחשב בעמדתו של הרמב"ם כפי שעולה מיסודות התורה, ובהתחשב בניסוחו של הרמב"ם במורה נבוכים. הפרשנים מעדיפים לדלג על הנושא כי זה נושא שעליו כתבו חז"ל שאין דורשים בו ברבים, בגלל שהוא נושא סבוך שקל לפרש בו שלא כהלכה ומכאן לבוא לידי טעויות חמורות וכפירה. וכל זה על פי מה שכותב הרמב"ם (הלכה י"ז ואילך) כי אפילו תנאים גדולים התקשו בנושא והאדם הפשוט לא ימצא שם את ידיו ורגליו. אם לא מסתדר לליבוביץ' דבר שהרמב"ם כתב כיסוד תורה ועיקר אמונה, הוא צריך להתעמק יותר כדי להבין, ועד אז לקבל מתוך הבנה שלא הכל אנחנו מבינים. והרי זו בדיוק הנקודה - לאדם מאמין לא תיתכן מחלוקת של אדם בדורנו על הרמב"ם, ודאי שלא לומר כי עבר זמנם של דבריו, כאילו אמר את דבריו מדעתו ולא מתוך השקפה תורנית שהיא דבר שתקף בכל זמן ועת. ולכן אנו חוזרים שוב למה שכתב הרמב"ם עצמו על אנשים כאלה, לשם הפניתי בהערת הרגל שלי באותה הודעה. לעניין הבריאה, ליבוביץ' מנסה לטעון כי עניין הבריאה איננו יסוד אמונה וכותב2 כי הרמב"ם לא כולל אותו ביסודות התורה ונמנע מלהזכיר את המילים בורא ובריאה בהלכות יסודי התורה. לכן הוכחתי שהוא מבלבל את המוח: יסוד הקדמות - הרביעי מיסודות התורה של הרמב"ם מדבר בדיוק על הנושא הזה. גם פרק ב' בהלכות יסודי התורה מדבר על ברואים שברא הקב"ה בעולמו. ושים לב שאני מתמקד כאן בדיוק במה שכתב ליבוביץ' עצמו, ועונה ספציפית למה שהוא כתב. נכנסתי לקישור שהבאת לעניין פרשנותו של ליבוביץ' למחלוקת בין הרמב"ם לריה"ל. שם שוב הוא כותב בשם הרמב"ם הפוך לגמרי מדעתו של הרמב"ם. כך הוא כותב כי התפישה לפיה הנביא אומר מה שיקרה בעתיד, זו תפישה וולגרית שלא נמצא לה שום קשר ברמב"ם. ליבוביץ' מוסיף וכותב כי אין הכרח שכל נבואה תתקיים, ואין שום בעיה עם נבואה שלא התקיימה. לראיה הוא מביא פסוק שלכאורה לא מתקיים, הפסוק הזה. לטענתו של ליבוביץ', הפסוק מנבא ליאשיהו שימות מיתה טבעית, אך רש"י מפרש כי הפסוק מנבא ליאשיהו כי חורבן הבית לא יקרה בימיו שלו. והנה בפרק י' של הלכות יסודי התורה, כותב הרמב"ם כי תכליתו של הנביא היא לנבא את העתיד, וצריך לבדוק את הנביא פעמים הרבה, אם נבואתו מתקיימת. וקובע הרמב"ם כהלכה, שאם לא נתקיימה נבואה טובה, בהכרח מדובר בנביא שקר. אם כן, שוב אתה רואה כי על מנת להצדיק את דבריו והשקפתו, סותר ליבוביץ' גם את רש"י וגם את הרמב"ם. בנוסף, שים לב לשאלה שנשאלה ולתשובה אותה עונה ליבוביץ': שאלה: המוני יהודים מאמינים בטובות הנאה כגון העולם הבא וכו'. ליבוביץ': מבחינת ההתייחסות הערכית ל'אמונתם' זו, אין לה כל משמעות אמונית או דתית, ובתור שכזאת אין היא מעניינת אותי כלל וכלל. עניין השכר והעונש מופיע ביסודות התורה שכותב הרמב"ם והוא עיקר אמונה ומופיע גם בהלכות יסודי התורה (סוף פרק ד). וגם את זה הוא מבטל. אדם שחי בדור מאוחר כל כך שמרשה לעצמו לסתור דבריהם של ענקים כמו רש"י והרמב"ם מתוך גישה כביכול אמונית-דתית, ובנוסף, לסלף ולהפוך על פיהם את דבריו של הרמב"ם אפילו בעיקרי אמונה, לא נראה לך שעונה להגדרה של כופר? __________ 1 אני מקווה שקראת את המקורות שהבאתי ומסבירים למה הרמב"ם כתב כך. 2 בפרק השישי מתוך החוברת אליה קישרת בתגובה 677170 - שתי פיסקאות אחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מעדיף שכדי לסתור את פרשנותו של ליבוביץ' היית מביא פרשנים מפורסמים ולא את פרשנותך שלך. כך ליבוביץ' יכול להיות כופר בעיניך אבל לא בעיני המיינסטרים של היהדות, עליה דיברנו. לשאלה אם ליבוביץ' הוא כופר בעיניך אין שום משמעות. היסוד העשירי אומר שה' רואה הכל, והאחד עשר שיש שכר ועונש. ההתערבות בגורלו של אדם לא מופיעה שם. לא ראיתי שלליבוביץ' יש מחלוקת על הרמב''ם בנושאים אמוניים. הוא מפרש אותו אחרת ממך אבל לא ראיתי שחולק עליו. בנושאים פילוסופיים או מדעיים כמובן שלא צריך לקבל את דבריו של הרמב''ם כאמת עומדת לעד, ויוכיחו הגלגלים, שהרמב''ם עצמו מתריע שיש לו ספקות עד כמה הם בסיס איתן להבנה קוסמולוגית. הרמב''ם היה גם פוסק הלכה, גם פילוסוף וגם מדען. היותו פוסק הלכה לא הופך את כתביו הפילוסופיים והמדעיים לחסינים מפני ביקורת. הפילוסופיה והמדע התקדמו, הגלגלים לא רלבנטיים יותר והדיון הפילוסופי בשאלה האם הם מקימים צליל בתנועתם הוא אנאכרוניסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן פרשנות, אלא תשובה לשאלה מדוע ליבוביץ' כופר בעיני הדתיים. והרי מדובר בהיגיון פשוט. אם יש שכר ועונש, זאת אומרת שכל מעשה נרשם - כדי לבחון אותו ולהחליט האם יש עליו שכר ועונש. ואם חלק מן השכר והעונש ניתן בעולם הזה, הרי שיש התערבות ישירה ותמידית של הבורה במה שקורה בחייו של האדם. שאם אין התערבות ישירה ותמידית, זה אומר שאין שכר ועונש בעולם הזה, הרי ממילא הכל יתנהל על פי דרך הטבע, בלי קשר לשאלה האם נעשה צדק או עוול. בכלל, אני מתפלא עליך. נתתי לך מקורות מדוייקים בהם דבריו הברורים והמפורשים של הרמב"ם הפוכים לחלוטין ממה שמייחס לו ליבוביץ', ועדיין אתה טוען כי מדובר בפרשנות שלי. הדוגמה הבוטה ביותר והבלתי ניתנת לערעור ביותר, היא דבריו של ליבוביץ' על הנבואה, בקישור אותו אתה עצמך הבאת. נתתי לך מקור בו רואים בפשטות ובבירור כי הרמב"ם אומר את ההיפך הגמור, דעה אותה ליבוביץ' הגדיר כהשקפה וולגרית. אתה חושב שבנושאים פילוסופיים או מדעיים לא צריך לקבל את דבריו של הרמב"ם, אבל מדובר כאן בפילוסופיה של עיקרי האמונה. לא מדובר כאן בפרשנות אישית של הרמב"ם על האסטרונומיה או הפילוסופיה, אלא במסורת שקיבל מרבותיו שכך היא דת ישראל וכך נבראו השמים והארץ. לכן כשהרמב"ם מתאר את סיבובי הגלגלים על פי העקרון של גלגל תנופה, זה ביטוי לעיקרון עמוק יותר של "חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם" - או בלשון המקרא: "יום ולילה לא ישבותו". וכשהוא מדבר על הנבואה או על הסתכלות הבריאה, הרי אלה יסודות בסיסיים באמונה שעליהם עומדת תורת ישראל. לדוגמה - עניין יציאת מצרים שעלה לדיון עקב דבריו של ליבוביץ'. עניין יציאת מצרים מהווה אות ומופת וזכרון בזכרון האמונה היהודית, על מנת להוכיח כי ה' קובע את חוקי הטבע ויכול לשנות ולחרוג מהם בכל עת שירצה. על מנת לטעון שמדובר בפרשנות שלי ולא שליבוביץ' אומר הפוך מהרמב"ם (ועוד בשמו של הרמב"ם), תצטרך להתמודד עם המקורות שהבאתי, בהם עימתתי את דבריו של ליבוביץ' מול דבריו של הרמב"ם. תצטרך להראות כי מדובר בפרשנות, אם תוכל לפרש אחרת. או אולי תווכח כי אכן ליבוביץ' כתב בשם הרמב"ם הפוך מהרמב"ם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |