|
||||
|
||||
אני לא התייחסתי בתגובתי למניעי החייל אלא לנושא הירידה בתופעת הסכינאות. אשר לאפשרות שהחייל חשש שעל גופו של המחבל מטען נפץ, המטען באוטובוס ודיווחים מאוחרים יותר על פיגועי נפץ שנמנעו לא יכלו לשמש חיזוק לתיאורית החשש הזה כי החייל לא יכול היה להיות מודע לאשר יקרא בעתיד. |
|
||||
|
||||
החייל מודע יותר מן האזרח להתרעות ולאפשרויות שיש במצב. לנו כאזרחים יש בדרך כלל מודעות למה שקורה בפועל. לכן אם מחבלים מתפוצצים על ימין ועל שמאל, נחשוש מפיצוצים כשם שאנו חוששים מדקירות ודריסות. החייל המשרת במשימות יומיומיות, מקבל הנחיות בנוגע להתרעות על פיגועי נפץ, או מכיר מקרוב (פחות או יותר) את המקרים בהם נמנעו פיגועים שכאלה. לאחר מעשה, לנו כאזרחים ניתנת האפשרות להבין כי אכן היתה כוננות לפיגועי נפץ, בדרך אותה ציינתי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |