בתשובה לנמר חברתי, 27/02/16 14:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני דיברתי על מילות השיר בלבד. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הילכו שניים יחדיו, בלתי, אם-נועדו? חשבתי ששיר ומשמעותו באים בחבילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברת על משמעותו אלא על פרטי טריוויה שידועים לך על היוצר ואותם אתה משליך על הפרשנות שלך לשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שהפרשנות מושפעת. במיוחד כשהזוגיות כלל לא טריוויאלית לנושא היצירה וכזאת שידועה לציבור הרחב. אפשר (לנסות) להפריד בין אמן אנונימי למשמעות המילים שביצירה אבל לא כשמדובר במישהו מפורסם שכותב על אנשים או פרטים ידועים מחייו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אולי לא יכול להשכיח מעצמך בכוח את מה שאתה יודע עליו, אבל זה לא אומר שפרשנותך לשיר חייבת להיגזר מזה. בכלל, אריאל היה כותב ''תיאטרלי'' במובן שכתב ממש סצינות שבהן פועלות דמויות שונות שאינן הוא, או שחופפות לו רק חלקית. בשביל הקטע, נסה להניח שהוא הרחיק עדות וכתב על זוג אחר שאינו הוא ואשתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול להשכיח מעצמי בכוח את הידוע ואני מפקפק ביכולתם של אחרים לעשות זאת כשהם מנתחים טקסט או יצירה. לפרס אקו"ם לדוגמא נהוג לשלוח טקסט אנונימי בדיוק מסיבה זאת וטוב שכך. אחרת, השופטים עלולים לזהות את הכותבים ולפרש (כמוני) את הטקסט עם השפעות והקשרים שונים. באמת שאני מומחה קטן מאוד של מאיר אריאל אבל מניח לאור ניסיונו וכשרונו שהיה מודע היטב לקונוטציות שיתעוררו ואם רצה שנפרש שהנאמר עוסק בזוג אחר היה מבטא זאת. את צודקת שהטקסט (או כל יצירה אחרת) לכשעצמו לא בהכרח קשור לאמן ורצוי שנראה אותו כפי שהוא אבל האידיליה- ברוב המקרים, לא מתקיימת. אמנים רבים מעמיסים או משתפים עם הציבור במידע שלא פעם הורס את הקסם ובכלל, דמותו של האמן לא פעם הופכת לגדולה מיצירתו. יצירות של דאלי, בואי, סחרוב 1 ורבים אחרים לא בטוח שהיו זוכות לאהדה נרחבת במקרה שהחתום היה אנונימי. כשסחרוב שנתפס כרוקיסט חילוני חדשני ומגניב מבצע איבן גבירול זה "קטע". אם בניון היה מבצע את האלבום הוא היה מקבל משמעות (שלא לדבר על חשיפה ואהדה) אחרת לגמרי. 1 שבאופן כללי אני מאוד מסמפט, בעבר שמעתי המון ונכחתי בהרבה הופעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני חוזרת לתגובה הזו שלך תגובה 674491 ולא מבינה מה פה פוגעני. אני לא הרגשתי שבמילות השיר יש לגלוג על הדמות המוצגת בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלגלוג נובע מהרמיזה לואגינה שמפגינה סימני השתוקקות. א. אמנם נאלצתי לדלות מזכרוני האם מדובר בדמיוני הפרטי או משהו שקיבל תהודה מהסביבה אבל אני בטוח שתמיד הייתי בטוח והיה ביטוי גנאי במרוקאית עם משמעות דומה. ב. ואגינה פעורה משתוקקת. ג. למה ואגינה? 1. כל אהבתי לדעת -כל תאוותי להיוודע. 2. מכאן משם מכל מקום רוצים אותי עכשיו רוצים אותי בוא תבוא. 3. תוקעת ראש בכר ומתכווצת עד שזה עובר. 4. איך לפעמים אני משתרבבת: שולחת משושים עושה טובות עם כל החצוצרה בחוץ. אני חושב שמנקודת מבט גברית קל להבין את הקשר בין ואגינות משתרבבות לזלזול. הסתבכתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמינה שאני שואלת את זה, אבל... איפה פה הוואגינה? כן, ברור ש"חצוצרה" מרמז למערכת הרבייה הנשית. אבל כל שאר הציטוטים שהבאת מתקשרים בעיני פשוט להלך רוח נשי, בעיני די מוכר, שהוא תיאר יפה. זה אתה שבוחר לראות אותם כדימויים פלסטיים (ובנוסף גם לקשר אותם לאישה ידועה מהביוגרפיה של הכותב. ממה שנרמז, היה לו מספיק חומר לכתוב גם על נשים אחרות, ומניין לך שזה לא המצב בשיר הנ"ל?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר אריאל נשאל למה השיר הזה בלשון נקבה. התשובה היתה שזהו השיר של הנשמה. לא מצאתי הקלטה אבל מצאתי עדות שמיעה (מתחבאת כהערת אגב בטקסט). כמובן שכל מאזין רשאי לתת פרשנות משלו אבל האחריות על הפרשנות היא של המאזין ולא של הכותב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ברור ש"חצוצרה" מרמז למערכת הרבייה הנשית. >את טווה אבל כבר ענית לעצמך. יש ציטוטים גבוליים לצד רמיזות די ברורות לתאוות אישה כשהשורה הרלוונטית לדיון ["איך לפעמים אני משתרבבת: שולחת משושים עושה טובות עם כל החצוצרה בחוץ"] מצביעה גם לדעתך על מערכת הרביה. ואדייק- על החלק הבלתי נראה והמסתורי כשהוא חשוף. זה מחזיר אותנו לתגובה שהתחילה את הפתיל. אני מבין את האמירה ב- תגובה 674969 ולא מפקפק שאריאל אמר את זה לקוטנר. זה כמובן לא סותר במהומה את הפרשנות בשקל תשעים שלי. יכול להיות שלא רצה לפרש במפורש, רצה להתחכם, לרחם. אם יש קווי דמיון בין איברי הרביה הנשיים לנשמה? אלוהים יודעת. היא אומרת שכן. _____________ מתקשרים בעיני פשוט להלך רוח נשי, בעיני די מוכר, שהוא תיאר יפה. >האם נסכים שאין לשלול קשר בין הלך רוח מגדרי לאיבר שדרכו נקבע המגדר? "אתה מגיע לכדורסל?" "לא, עייף מת." "איזה שמוק." -כינוי לאחד שלא עומד במילה -או על שלו, פחדן, כפוף, רופס (בדרך כלל או במצב זמני). לשמחתי המקבילה הבוטה של ואגינה לא זכתה לחיות משל עצמה בסלנג, אולי בגלל שהפכה לזכר. נזכרתי בפרק הזה, מומלץ. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |